ליובאוויטש שכנה בלב אזור מיוער, ואך טבעי שבתיה היו עשויים מעצים,  משאב זול ונוח לבנייה. אולם אליה וקוץ בה, אם חלילה פורצת שריפה, אוחזת האש עד מהרה בכל בתי העיירה.

ואכן זה קרה בראשית ימיה של ליובאוויטש. יום אחד פרצה שריפה, ועד מהרה כל הבתים היו אפופי להבות. גם בית המדרש היחיד נהרס כליל. בנסי-ניסים הצליחו התושבים להציל את עצמם ואת בני-משפחותיהם, אך כולם נותרו ללא קורת-גג.

מספר ימים עוד ליחכו הלהבות את שרידי קורות העץ, עד שאט-אט דעכה האש. תושבי העיירה שהיו ברובם יהודים פשוטים, בעלי-מלאכה חסונים. נרתמו מיד לאחר שכבו אודי האש האחרונים של הבתים השרופים, לבנות את בתיהם מחדש ולדאוג לעצמם לקורת גג.

בחודשים הבאים נשמעו קולות כלי העבודה השונים, מסורים וגרזנים. עצים נכרתו ביערות הסמוכים והובלו אל העיירה. בתים חדשים החלו לצוץ. כולם עבדו בחריצות כדי להשלים בזריזות את בניית הבתים.

בתוך המולת הבנייה הבחינו התושבים, כי ר' בנימין בונה לעצמו בית גדול ביותר. עם הזמן החלו האנשים לתמוה, לשם מה הוא צריך בית גדול כל כך, ובמיוחד לנוכח העובדה המצערת כי ר' בנימין ושרה אשתו לא נתברכו בילדים.

הבניין הלך ונבנה. הוא הרשים לא רק בגודלו, אלא גם בתוארו וביופיו. עד שנתגלה הסוד...

ר' בנימין אינו בונה בית לעצמו כי אם בית לה', בית מדרש !

מרוב דאגה לבתיהם הפרטיים שכחו התושבים להתקין בראש ובראשונה מקום שבו יוכלו להתפלל, אף שבוודאי היו נזכרים בכך כעבור זמן. אולם הוא היה אדם מיוחד. בעוד כל אנשי העיירה היו עסוקים בבניית בתיהם, עסק ר' בנימין בבניית בית- כנסת בשביל כל אנשי העיירה.

בית הכנסת שבנה נקרא על שמו "השטיבל של בנימין".

חתן צעיר, שזה עתה נישא, היה מרוגש מאוד לקראת השבת הראשונה שהיה אמור להתארח אצל חמיו וחמתו. הוא הבין שלא מתאים להגיע ב'ידים ריקות', אך, לצערו, לא היה לו בכיסו מספיק 'מזומנים' לקנות מתנה מכובדת. הוא נכנס לאחת החנויות בעיר, וחיפש מתנה כזו, שמצד אחד תיראה גדולה ומכובדת, אך תהיה במחיר שיתאים לאפשרויותיו...

המוכר הבין לליבו, ואמר שאכן, יש לו להציע משהו מתאים. הוא הוריד מאחד המדפים אגרטל נאה ומרשים במיוחד. והסביר לחתן הצעיר, שזה אמנם נראה  כקריסטל אמתי, אבל הוא רק 'נראה' כך... ולכן מחירו זול מאוד.

האגרטל מצא חן בעיני החתן הטרי, אך למרבה התסכול, כשלקחו ביד להתבונן ביופיו, הוא החליק לו לפתע ו... נשבר !  החתן התעשת מהר, הוא שילם את מחירו וביקש מהמוכר לעטוף את שברי האגרטל כמתנה. וכך חזר לביתו עם 'מתנה' עטופה.

בערב שבת, הגיע החתן המרוגש לבית חמיו וחמתו, הוא החזיק בידיו את המתנה המכובדת, ו...לפני שהניחו על השולחן, הוא דאג שזה 'יחליק' מידיו וישבר...  

כמובן, מיד נשמעו קולות ארגעה, חמתו הביעה דברי הערכה על הרצון הטוב וכו'. רק רגע אחד לפני שהשליכו לפח את המתנה השבורה, ביקשה החמות לפחות לראות את שברי האגרטל ולהתרשם ממנה.

כשנפתחה העטיפה, היה זה שוד ושבר אמתיים... הסתבר שהמוכר הכניס כל שבר בעטיפה נפרדת.... 

בתחילת שנות ה 80 היה עמי פייקובסקי מהגר ישראלי, שבא לעשות עסקים בארצות הברית. הוא תקע יתד בלוס אנג'לס בייאסט פיקו בולובוראד, ושם פתח מרכז ענק למכירת מוצרי ספורט.

בשלב מסוים התפתח קשר חם בינו לבין שליח של הרבי בלוס אנג'לס, הרב אמיתי שי' ימיני, והוא הוזמן אליו לסעודות שבת.

בתחילה היה עמי מגיע לרב ימיני עם הרכב, מחפש חניה במרחק מה מביתו ונהנה מסעודות השבת ה'עשירות'... כשהקשר הלך והתחמם גמלה בליבו ההחלטה להתחיל לשמור שבת.

ההחלטה לא הייתה פשוטה. היה לו קושי גדול וניסיון עצום.  היה מדובר בחנות שעיקר ההכנסה הגיעה מהמכירות של שבת. הרווחים בשבתות היו מגיעים ל 15,000 $ לעומת 200 $ ביום חול...

אבל כאשר גמלה בליבו ההחלטה החליט עמי לעשות את הצעד הבלתי נתפס... וסגר את החנות בשבת ! הרב ימיני 'עזר' לו לתלות את השלט "סגור בשבת !"

היה לו חוזה שכירות עם התחייבות למשך 20 שנה. והוא חיפש כל דרך להפטר מהמקום. הוא ניסה לשדל חברים שייקחו ממנו את החנות תמורת כיסוי השכירות החודשית, ללא הצלחה. אף אחד לא רצה לשמוע.

הוא היה חסר אונים... אך לא נשבר מהחלטתו לשמור שבת.

ואז בצר לו, כתב עמי מכתב לרבי בו סיפר על ההחלטה לשמור שבת וביקש ברכה שלא יפגע מסגירת החנות בשבת. 

באחד הכפרים בגליציה, סמוך לעיירה רופשיץ חי לפני כ- 150 שנה יהודי כפרי שהתפרנס מבית מרזח ששכר מהפריץ.  הוא מכר לעוברים ושבים, יהודים, ובעיקר נכרים, משקאות חריפים, מיני מתיקה ועוד.

הפריץ כמו פריץ, לא הצטיין ב'אהבת ישראל' יתירה... ונהג להציק לשוכר היהודי בדרכים שונות.

ומאחר שהשוכר התקשה מאוד להתמודד עם המצב. החליט לגשת לצדיק רבי נפתלי צבי הורביץ זצ"ל ולקבל עצה וברכה. הצדיק מרופשיץ התפרסם בפקחותו ובאמרותיו השנונות.

כששמע רבי נפתלי את הדברים, הוא ייעץ לו לגשת לצדיק פלוני. "הוא וודאי יוכל לעזור לך".

מיד נסע היהודי לאותו צדיק וגולל לפניו את הקשיים והסבל שיש לו מהפריץ הרשע. שאל אותו הצדיק– מה זה בית מרזח ?

ענה היהודי – זה מקום שנמצא על אם הדרך. ומטרתו לתת שירות יהודי, לדוגמא: שיהיה מקום להתפלל בנחת. לספק מים ליהודי צמא. וכדומה.

כששמע זאת אותו צדיק, הגיב מיד: למקום כזה הפריץ מתנכל ?... אל דאגה תפטר ממנו מיד.

ואכן באותו יום מת הפריץ הרשע.

חזר היהודי לרבי נפתלי, סיפר לו מה שקרה, ושאל מדוע שלח אותו לצדיק פלוני, ולא פעל בעצמו את הנס ?