מסופר על יהודי שבכל שנה זכה לרכוש את זכות הדייג בשטח הטריטוריאלי של המדינה. בעת ה'מכרז' הוא היה מציע סכום כספי הכי גבוה, ואף פעם לא היו לו מתחרים,

באחת השנים לא הצליח היהודי להגיע בזמן להשתתף במכרז, והקדימו אדם אחר שזכה בזכות הדייג, ואף קיבל על כך מהמלך רישיון כדת וכדין.

כששמע היהודי שהזכות נלקחה ממנו בשנה זו, בא וטען לפני המלך שיש לו קביעות של שנים רבות בדייג. גם הוא מכניס סכום נכבד לקופת המדינה, ואין זה הוגן שלפתע הגיע באקראי מישהו אחר ו"גזל" את זכותו. המלך השתתף בצערו אך מאחר שפלוני כבר זכה בדייג, ואף קיבל לידיו רישיון מהממלכה, אין דרך לבטלו. המלך הציע לו לרכוש השנה זכות בתחום אחר.

היהודי לא רצה לנצל את ההזדמנות ולרכוש זכות של 'בעל חזקה' אחר, וביקש מהמלך לחכור תחום חדש שלא עלה למכרז אף פעם...

ומה באמת הדבר שביקש היהודי לחכור מהמלך, ושמעולם הוא לא נחכר.

ביקש היהודי לרכוש את הבעלות על ה...אוויר שנמצא בשטח הטריטוריאלי של המדינה.

המלך צחק ושאל אותו, מה יעשה באוויר ? איך יאחז בו ולמי ימכור אותו ? ואיך ישמור אותו בבעלותו ?... ענה היהודי, שהוא כבר יידע מה לעשות באוויר, והגיש את התשלום המלא המגיע לאוצר המלוכה עבור האוויר. הוא ביקש לקבל רישיון כתוב וחתום בחותמת המלך.

המלך הסכים, אך דרש שהמכרז על האוויר ייעשה כנדרש בחוק. באותו יום התפרסם בכל המדינה שעומדים למכור את האוויר... ונתן זמן של עשרה ימים להגשת הצעות. היהודי הציע עשרת אלפים זהובים, וכל השומע גיחך על תמימותו... מובן שאף לא אחד הגיש הצעה לזכות במכרז זה,, וכך זכה היהודי לבעלות על האוויר... למשך השנה הקרובה.

ומה  עשה היהודי עם האוויר שרכש בכסף מלא ???

הרבי ה'צמח צדק' שלח את החסיד ר' אייזיק הלוי עפשטיין ז"ל לאדמו"ר רבי ישראל מרוזין בענין חשוב הנוגע לכלל ישראל.

החסיד ר' אייזיק ניצל את ההזדמנות להתבונן בהנהגותיו של רבי ישראל מרוזין. באחד הימים הבחין שבאו שני חסידים לקבל מהצדיק הסכמה על ספר שחיברו.

הראשון היה למדן גדול, אחד מגדולי הרבנים. הוא חיבר ספר של חידושי תורה נפלאים, ואילו השני היה חסיד שליקט בספרו סיפורי מעשיות מצדיקים וחסידים.

ר' אייזיק התפלא מאוד מדוע הצדיק רבי ישראל נתן תחילה את הסכמתו לאוסף סיפורי המעשיות, ורק אח"כ פנה לתת הסכמה לספר החידושים ופלפולים בתורה ? אך שמר את הדברים בליבו.

כעבור יומיים הוזמן ר' אייזיק להשתתף בסעודת ראש חודש בנוכחות הצדיק רבי ישראל. לקראת סיום הסעודה התייחס רבי ישראל לתמיהתו המחשבתית של ר' אייזיק, ואמר שאכן יש צדק  בתמיהה מדוע ניתנה הסכמה לאוסף הסיפורים לפני החיבור של חידושי התורה. אך, אמר רבי ישראל, בעצם זו שאלה עתיקת יומין, והיא מופיעה בדברי רש"י בפירושו על הפסוק הראשון בתורה.

הרב מאיר להמן ז"ל, רב בקהילת מגנצה, עמד לצאת מביתו לתחנת הרכבת לקראת נסיעה חשובה. ברגע האחרון שמע קול בלתי מוכר מבקש מהרבנית לראות את הרב תיכף ומיד. וכשהרבנית ניסתה לדחותו בטענה שהרב מאוד ממהר, הוסיף ואמר שמדובר בעניין של פיקוח נפש...

כששמע הרב להמן שמדובר בהצלת נפשות, ביקש שיכניסו את האדם לפגישה.

היה זה אדם בגיל שיבה, שהתחיל בסבלנות מרובה לספר לרב זיכרונות מהעבר. הרב היה מאוד לחוץ להספיק את הרכבת, ודחק בישיש להתמקד במטרת ביקורו.

הישיש המשיך בסיפוריו עד שהגיע לתאר שכובד להיות הסנדק בברית של נכדו, אך ל"ע התינוק נפטר יום לפני הברית, ועתה שנולד ב"ה נכד חדש, ושוב רוצים לכבדו בסנדקאות, אינו יודע אם לקבל את הכיבוד ?...

בקוצר רוח ענה לו הרב שאכן כדאי שאחר יהיה הסנדק, ועמד לרוץ לתחנת הרכבת.

הישיש המופתע רץ אחריו וכשהרב כבר נכנס לכרכרה, הוא הספיק לשאול שאלה אחרונה: "רבי, איזה שם לתת לילד ? .. זוהי שאלת חיים בשבילו !".

"שם נחוץ לך ?" – קרא הרב בחוסר סבלנות – "חיים, צבי, דב, זאב, זרח, ברוך..." והכרכרה יצאה לכיוון תחנת הרכבת.

הרב איחר את הרכבת בדקה... אך התברר לאחר מכן שחייו ניצלו, מאחר שרכבת זו התרסקה בתאונה מחרידה...