באחד מפגישותיו של רבי שניאור זלמן מליאדי מייסד חסידות חב"ד עם הצדיק רבי ברוך ממעזיבוז, נכדו של הבעל שם טוב, אמר רבי שניאור זלמן לרבי ברוך: "אמנם אתה נכדו של הבעל שם טוב אבל אתה נכד גשמי (הוא היה בן ביתו של הבעש"ט). ואילו אני נכד שלו ברוחניות ! ( הוא היה תלמיד תלמידו של הבעש"ט) וזו מעלה גדולה יותר".

פעמים רבות אנו רואים שהיחס של התלמיד לרבו הוא ממש כבן לאביו. וזהו, אכן, האידיאל.

האמנם עד כדי כך ?

●

ורתנו הקדושה נקראת 'תורת חיים'. המשמעות של ביטוי זה, שהתורה אינה רק ספר הסטוריה מרתק או אולי ספר של הוראות והדרכות לזמנים מסוימים, אלא התורה היא משהו אחר לגמרי. היא מעניקה מהות אמיתית לחיי האדם. משנה את השקפת עולמינו בכל תחומי החיים.

היחס לעצמינו ולסביבה. הצורך במשפחה ובחברה. היציאה לעבוד ולהתפרנס. כל אלו מקבלים משמעות אחרת לגמרי כשאנחנו עושים זאת עפ"י התורה.

התורה מלמדת אותנו, שהאדם אינו רק בעל חיים מתוחכם, להבדיל. או אולי רובוט משוכלל, אלא יש לאדם תפקיד הכי מהותי בבריאה. לגלות את הבורא בכל דבר. וכל צעד בחיים מוביל למטרה זו.

כשקולטים ומפנימים את המשמעות האמיתית של חיים על פי תורה. לא מסוגלים להיות בלעדיה. וכפי שאנו אומרים בתפילת ערבית "כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה".

כשרצה רבי שניאור זלמן לברך את תלמידו החסיד ר' יקותיאל באריכות ימים. אמר החסיד : "אך אינני רוצה בחיי-אכרים ש'עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו', לא רואים אלוקות ולא שומעים אלוקות".

דהיינו, החסיד לא הי' מעוניין רק באריכות ימים. אלא ביקש שיהיו אלו חיים של משמעות. חיים שיחברו אותו לבורא

●

בתלמוד הבבלי מסופר שפעם אחת גזרה מלכות הרשע של רומי, שלא יעסקו בני ישראל בתורה. בא אדם בשם פפוס בן יהודה, וראה שרבי עקיבא לא מתחשב בגזירת המלוכה, ומקהיל קהילות ברבים ומלמדם תורה.

שאל אותו פפוס: עקיבא, האם אינך חושש כי יתפסו אותך?

השיב לו רבי עקיבא במשל:

פעם אחת הלך השועל על שפת הנהר וראה דגים רצים ממקום למקום. כאשר שאל אותם השועל מדוע הם רצים, השיבו לו הדגים כי הם בורחים מן המכמורות שהציבו הדייגים בתוך הנהר.

השועל חשב כי הנה נקלעה לידיו הזדמנות פז להשביע את רעבונו. הוא פנה אליהם בתמימות מעושה: "מדוע שלא תעלו אל היבשה? אני ואתם נחיה בשלום זה לצד זה, כמו שאבותיי ואבותיכם חיו בשלום, וכך תנצלו מרשת הדייגים המאיימת עליכם ?"

צחקו עליו הדגים: "עליך נאמר כי אתה פיקח שבחיות? הלא אינך פיקח כי אם טיפש! אם בתוך המים מקור חיינו אנו חוששים כי משהו יארע לנו, הרי שמחוץ למים עלינו לחשוש פי כמה!"

"כך גם אנו" – סיים רבי עקיבא את דבריו. "על התורה נאמר ' כי הוא חייך ואורך ימיך'. אם אנו חוששים לחיינו כשאנו יושבים ועוסקים בה, בוודאי שיהיה עלינו לחשוש פי כמה וכמה אם לא נעסוק בה!"

●

מאחר שהתורה מעניקה 'חיים' ללומדיה. ברור אם כן שהיחס של תלמיד לרבו שמתמסר ללמדו תורת חיים, ממש כמו למי שילד אותו. מי שמעניק לו חיים חדשים.

וכמו שכתוב בפרשת השבוע:

כשהתורה מפרטת את שמות בני אהרן בכל זאת היא מקדימה ואומרת : וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה.

מדוע מייחסים את בני אהרן למשה רבינו ?

אומר על כך רש"י: "כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו ...נעשו אלו התולדות שלו"

דהיינו, מפני שמשה רבינו התמסר ללמד את בני אהרן תורה, הם נחשבו לבניו ממש !

●

האם סביר שאדם הממהר מאוד בנסיעתו. והדלק אזל מהמיכל. הוא לא יעצור בתחנת הדלק כי הוא ממהר להגיע ?....

כך גם לא יאמר אדם שאין לו פנאי ללמוד תורה, כי הוא עסוק להשיג שלווה בחיים.. הוא מחפש רוגע בחיים..

התורה לא באה רק כעיסוק נוסף בחיים. התורה באה להעניק לנו חיים !

כשנתמסר ללימוד התורה. כשנתחבר לדרכיה – ניוולד מחדש ונתחיל לחיות... !


שבת שלום ומבורכת
הרב ברוך וילהלם