ידידיי היקרים מאוד,

לקראת חג הפסח הבעל"ט מצאתי לנכון להביא לפניכם מכתב ששלח הרבי לכלל בני ישראל לקראת חג הפסח בשנת ה'תשכ"ח (1968)

שתוכנו רלוונטי ביותר עבורנו גם בשנה זו.

♦

ב"ה, י"א ניסן, ה'תשכ"ח

ברוקלין, נ.י.

אל בני ובנות ישראל

אשר בכל מקום

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

כל דבר, ואפילו פרט, שבתורה – וכל-שכן פרט מתוך ענין כללי כיציאת מצרים – מכיל משמעות מיוחדת והוראות מיוחדות.

התורה מספרת לנו שעוד בטרם יצאו בני ישראל ממצרים נתן לנו הקב"ה מצוות שונות:

חלק מהן היה עליהם לקיים עוד בהיותם במצרים, וחלק מהן – לאחר מכן.

בין המצוות בהן נצטוו במצרים ישנה מצוה המצטיינת בכך שנועדה לשמש "אות" וזכרון מיוחד ליציאת מצרים, ולא רק בזמן מסוים בשנה, כי אם בכל ימי החול של השנה, - זו מצות תפילין.

מובן מכאן שהקשר בין מצות תפילין לבין יציאת מצרים הוא נרחב ועמוק ביותר. כך אפילו ביחס לחג הפסח על כל פרטיו – שהרי הללו ישנם רק בימי הפסח, ואילו זכירת וחווית יציאת מצרים צריכה להיות יום-יומית, דבר שמסומל "לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך" (בכל ימי החול של כל השנה) – באמצעות התפילין.

כמו לכל עניני התורה והמצוות יש גם למשמעות המיוחדת של מצות תפילין הסברים רבים, שעל אחד מהם אעמוד בזה.

יציאת מצרים היתה שחרור מעבדות, החל במשמעותו הפשוטה של מושג זה: מעבודת פרך פיסית – ועד למשמעות העמוקה ביותר של חרות רוחנית, השתחררות מ"מצרים" (במובן מיצר וגבול) מכל ההגבלות והצמצומים הכובלים את הנשמה, עד שמתגלה עצם המהות של היהודי, הן כיחיד והן כעם.

והרי עצם מהותו של יהודי הוא, כפי שאומר הקב"ה: "בנים אתם לה' אלקיכם", משפט המכוון לא רק לנשמה כפי שהיא בטרם רדתה לעולם זה אלא גם ליהודי כפי שהוא בעולם הזה – נשמה וגוף על כל תכונותיהם.

משמעות המושג "בנים למקום" היא בין השאר שכשם שהקב"ה מושל ושולט על העולם וכל אשר בו, כך צריך יהודי להיות – בכל הענינים הקשורים בדבר היותו יהודי – שולט על העולם לא רק "בהזדמנויות חגיגיות" אלא אף בחיי יום-יום שלו, לא זו בלבד שיהודי אינו צריך להתרשם ולהיות מושפע מן העולם שמסביבו, כי אם, אדרבה, עליו לשלוט ולמשול – בכל הקשור ליהדות – על כל עניני העולם.

כאן מתעוררת שאלה פשוטה, אך חזקה: איך אפשר לדרוש זאת מכל יהודי, וכיצד יכול הוא להגיע לכך?

התשובה פשוטה גם היא: כיון שהוא בן להקב"ה, העניק לו הקב"ה כחות אלקיים ועל-טבעיים,

שהרי אף בבנים והורים, המשמשים לנו משל, אנו רואים שהבנים מקבלים, באופן טבעי, תכונות וקוי-אופי של הוריהם, והורים מנחילים אותם לצאצאיהם. באשר ל"נמשל" – העובדה שבני ישראל הם "בנים למקום" – יש לדבר זה צביון עמוק יותר בהרבה, כפי שמסביר אדמו"ר הזקן, בעל ה"תניא" והשלחן-ערוך, שבמשל על בנים והורים מהוים בכל-זאת הבנים מציאות מיוחדת לעצמם, אם כי קשורים בקשר הדוק ועמוק אל הוריהם, ואילו ב"נמשל", - של היות היהודים "בנים למקום" – הרי אין בני ישראל מהווים מציאות נפרדת לעצמם, כי אם תמיד – ובאמצעות התורה והמצוות אף בא הדבר לידי גילוי – הם בטלים לגמרי לגבי הקב"ה, כל מציאותם היא ביצוע רצון הקב"ה, כעבד וכבן.

יציאת מצרים הרי ביטאה וגילתה גם "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים".

וכאיש ישראל מוציא לפועל את כוחותיו האלקיים האמורים במדה מלאה, עד שהם מקיפים את כל מציאותו, לא רק את מעשיו כי אם גם את דבורו ומחשבתו – נותן לו דבר זה את האפשרות לשלוט ולמשול על כל עניני העולם שמסביבו.

וזה תוכנה של מצות תפילין, כפי שהוא מוסבר במקומות רבים ובצורה ברורה ותמציתית ב"שלחן-ערוך":

כאשר יהודי מניח תפילין עליו לכוון שהקב"ה ציוונו להניח תפילין על היד, כנגד הלב, ועל הראש, כנגד המוח, "כדי שנזכור נסים ונפלאות שעשה עמנו.. ואשר לו הכוח והממשלה לעשות בעליונים ובתחתונים כרצונו" – "וישעבד להקב"ה הנשמה שהיא במוח וגם תאות ומחשבות לבו לעבודתו יתברך", שכן המוח (השכל) והלב (הרגש) מנהיגים את כל מעשיו, דיבוריו ומחשבותיו של האדם. ואז – "עבד מלך כמלך", ובאמצעות עבד ובן המלך מתבטאים בפועל "הכוח והממשלה לעשות בעליונים ובתחתונים כרצונו" – למעלה מכל ההגבלות: יציאת מצרים במלוא המדה.

יתן ה' שע"י קיום ענין יציאת מצרים בחג הפסח ובכל ימי השנה כולה, כאמור, נזכה לחרות האמתית והמלאה מן הגלות העכשוית, גלות הגוף וגלות הנשמה, בחסד וברחמים, בשובה ונחת, ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.

בברכת חג הפסח כשר ושמח

מנחם שניאורסאהן

♦

ואסיים בברכת הדיוט שיהיה לך ולכל ב"ב

חג הפסח כשר ושמח

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר