בשבת הקרובה מתחילים לקרא בתורה ספר חדש – הלא הוא ספר 'במדבר'.

חכמים מכנים אותו 'ספר הפקודים', מאחר שבו מסופר על מִפקד אוכלוסין הגדול שציווה ה' לעשות עם בני ישראל.

אין צורך להעמיק ולחשוב כדי להגיע לשאלה גדולה,  וכי הקב"ה זקוק למִפקד, כדי לדעת את מספרם המדויק של בני ישראל ?

לשם מה נעשה הדבר הזה ? ועוד להקדיש לכך פרשה כמעט שלימה בתורה ??

מסבירים לנו חכמי ישראל, שאכן המִפקד לא נעשה בכדי לקבל את מספרם המדויק. הכוונה הייתה כדי לבטא אהבה וחיבה של הקב"ה לעם ישראל.

כיצד מבטא המִפקד אהבה וחיבה ?

לכאורה, להיפך, כשסופרים אנשים, הרי אין שום התייחסות לתכונותיו ומעלותיו של אדם הנפקד, האדם הפשוט ביותר והאדם הגדול והחכם ביותר נמנים כאחד ?

♦

מסופר על סתת שלא ידע להעריך את עצמו. הוא סבר שאדם נמדד בהתאם לתכונותיו ומעלותיו. וחשב בליבו שאין שום ערך להיות סתת.

פעם הזדמן לו לעבוד מול ביתו של סוחר עשיר, וכשראה את הבית המפואר ואת אורחיו החשובים, חשב הסתת: "כמה עוצמה יש לסוחר ! הלוואי ויכולתי גם אני להיות סוחר".  באותו יום הטרידה אותו מאוד מחשבה זו עד שנרדם.

ובחלומו.... והנה לפתע, כבמטה קסם, הפך הסתת להיות סוחר עשיר, היה לו בית ענק, עושר וכבוד.

ובחלומו והנה הוא רואה שליד ביתו עובר שר משרי המלוכה בכרכרה זהובה, מלווה במשרתים רבים המתופפים לכבודו. קנא בו האיש וחשב: "הלוואי ויכולתי להיות שר חשוב". והנה, בחלום, כמו בחלום, בין רגע הפך להיות שר חשוב הנישא על ידי משרתיו... היה זה יום קיץ חם, השמש להטה, ומרוב חום התקשה להסתובב בבגדי מלכות ברחבי העיר.

הסתכל על השמש וחשב: "כמה עוצמה יש לשמש, הלוואי ויכולתי להיות שמש".

וברגע אחד... הפך השר ל'שמש' המפיצה את אורה מן הרקיע. אך אז הגיח ענן שחור והסתיר אותה, את השמש המחממת. בשנייה אחת אבד כוחה של השמש. חשב הסתת לעצמו: "הלוואי ויכולתי להיות ענן זה".

החלום ממשיך ו...האיש הפך לענן. והחל מטייל בשמיים מעל הרים ושדות. לפתע הרגיש שהוא נדחף בחוזקה. כשהביט אחורה, ראה את הרוח נושפת בעורפו. "כמה עוצמה יש לרוח, הלוואי ויכולתי להיות רוח" התפלל האיש.

וכך הפך האיש לרוח והחל לעוף בחזקה. עקר עצים, העיף חולות נודדים. עד כשהגיע לאבן ענקית, וראה שאינו מצליח להזיז אותה. כל מאמציו היו לשווא. האבן נשארה נטועה במקומה ולא זעה. "כמה עוצמה יש לאבן הזו" חשב. "הלוואי ויכולתי להיות אבן".

וכך הפך האיש לאבן עצומה, והרגיש שעתה הוא החזק ביותר בעולם.

גם שמחה זו לא ארכה זמן רב, ו"באורח פלא", הרגיש כאבים עזים בגופו, ולא האמין: "מי יכול להיות יותר עוצמתי ממני, האבן הגדולה?"

הוא הביט וראה מתחתיו סתת אוחז בפטיש. ויקץ משנתו...

♦

כשמודדים בני אדם על פי כישרונותיהם, על פי ייחוסם או מעמדם החברתי. אכן אין שוויון ביניהם. כל אחד תופס מקום בהתאם לתכונותיו המיוחדות.

אבל אז ההתייחסות החיובית לאדם אינה מובטחת לאורך זמן. העשיר יאבד את כל מעמדו אם יתרושש, והחכם יישכח כשלא יהיה עוד צורך בחכמתו.

כמו שמעמדו של שר בממשלה יציב, רק כשהוא בצד הנכון של המפה הפוליטית... בדומה לגורל השר המכובד בחלומו של הסתת...

אבל אם בני אדם לא נמדדים על פי תכונותיהם האישיות, אלא על פי הנקודה העצמותית הפנימית של היותם 'אדם', או אז אין שום הבדל בין איש לרעהו. כל אחד הוא 'אדם' באותה מידה ממש.

♦

סיפור זה מזכיר פתגם עתיק ועמוק המיוחס לרבי מנחם מענדל מקאצק:

אם אני - אני, בגלל שאתה - אתה,   

ואתה - אתה, בגלל שאני - אני,             

הרי אני - לא אני, ואתה - לא אתה.       

אבל אם אני - אני, בגלל שאני - אני,      

ואתה אתה - בגלל שאתה - אתה,         

הרי שאני - אני, ואתה - אתה.               

♦

עכשיו נוכל להבין איך מִפקד האוכלוסין מבטא חיבה ואהבה של הקב"ה לבני ישראל.

היינו יכולים לחשוב שהחיבה של הקב"ה לעם ישראל נובעת מתכונותיהם המיוחדות, ממעשיהם הטובים, או מכך שניאותו לקבל את התורה. אולם אם זה אכן היה כך, הייתה זו אהבה מותנית, שהרי אם חלילה יאבדו את תכונותיהם הטובות. או אם יחדלו כמה מהם לקיים תורה ומצוות. הרי האהבה עשויה להתבטל.

ובדיוק את הדבר הזה רוצה הקב"ה לשלול באמצעות המִפקד / המניין !

בספר זה מתגלה שהוא אוהב אותנו באמת ללא תנאי. זו אהבה שנעוצה בנקודה היהודית העצמותית שנמצאת ותישאר לנצח.

זו לא אהבה "בגלל", וגם לא "בשביל", זו אהבה נטו ליהודי ללא כל הבדל בין האחד למשנהו, לראש הממשלה ולשר בכיר כמו לכל אדם פשוט שאוסף ברחוב את העלים שנשרו ברוח.

והיכן באה לידי ביטוי האהבה העוצמתית הזו ? במִפקד !!!

וזה מתבטא במִפקד בני ישראל, בו כל אחד שווה !

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר