כולנו זוכרים, אולי עוד מהגן, את הסיפור המרתק, המסופר בפרשתנו, אודות המחלוקת של קורח ועדתו נגד המנהיג משה רבינו, ועל סופם המר של אנשי המחלוקת.
אולם כל זה לא היה מספיק עבור כל אנשי הדור, ומשה רבינו, על פי ציווי ה', עשה ניסים על מנת להדוף את ההתקוממות.

הכוונה היא לא רק לנס הבליעה באדמה של כל בעלי המחלוקת אלא, גם לנס של מטה אהרן, שהצמיח שקדים בין לילה.

אם נתבונן בתהליך הניסי של צמיחת השקדים על המטה, נראה שהקב"ה ציווה למשה רבינו, לקחת מכל שבט - מטה, ולכתוב עליו את שם השבט, " וְהָיָה, הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח" ואכן למחרת בבוקר ראו כולם: "וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה-אַהֲרֹן, לְבֵית לֵוִי; וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ, וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים". 

בעצם התרחש כאן, דבר לא הגיוני לחלוטין:

 סדר צמיחת שקדים (או כל פרי אחר) על העץ, ידוע ומוכר. ובקצרה, ראשית דבר יוצא פרח, לאחר מכן מתרחש תהליך הנקרא חנטת הפרי, הפרח נופל. ואז מתגלה צורת הפרי וניכר שהוא שקד, לדוגמה.

אולם, כל זה נכון, כשמדובר בתהליך טבעי במטע של עצים. אבל, צריך לזכור, כאן מדובר בנס ! מטה אהרן הי' יבש. הוא לא היה מונח באדמה, אלא "בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הָעֵדוּת", ואם הקב"ה החליט שכדי להוכיח את הבחירה בכהונת אהרן, צריך שיצמחו על המטה – שקדים, מדוע הי' צורך שצמיחה ניסית זו, תעבור "תהליך טבעי" של פריחה וחנטה ?

♦

בעת כתיבת שורות אלו, על "נס" שמתרחש "בתהליך טבעי", נזכרתי בקוריוז ששמעתי בעבר,

מספרים על מלך שעקב בהתעניינות אחר התנהגות אחד העניים מיהודי הממלכה, שתמיד הי' בשמחה !

על אף שהמלך ניסה בדרכים שונות "לשבש" לו את החיים, לא הצליח אף פעם לקחת ממנו את שמחת החיים !

בכל יום הי' העני מחפש דרך להתפרנס בכמה פרוטות, ובהם הי' קונה את סעודת הערב וחוגג מתוך שמחה.

באחד הימים השכיר העני את עצמו לצבא המלך, תמורת תשלום יומי של כמה זהובים. והמלך – שעקב אחרי התנהגותו – ציווה לשר הצבא שבאותו יום לא ישלם לחיילים את שכרם.

ובערב... שוב ישב העני וסעד בשמחה את סעודתו. וכשהמלך בירר איך העני השיג הפעם את הפרוטות הנדרשות לסעודה, התברר שהוא מישכן את להב החרב שקיבל בצבא, והכניס במקומה עץ.

למחרת בבוקר, ביקש המלך משר הצבא שיצווה על החייל היהודי להרוג מישהו בחרבו... והמלך בעצמו בא לראות מה יקרה.

החייל היהודי ש"נאלץ" לבצע את הפקודה בעזרת חרב מעץ, ניגש ואמר:

"ריבונו של עולם, אינני יודע אם אכן חייב אדם זה מוות. מבקש אני ממך, אם הוא זכאי, אל תכשילני בהרג של אדם חף מפשע, עשה עמדי נס והפוך את חרבי לעץ!...

ואז שלף את ה"חרב" מהנדן ולתדהמת כולם ה"נס" התרחש והחרב אכן הפכה לעץ...

בקוריוז זה, אמנם ה"תהליך הטבעי" שהביא ל"נס" הי' בעצם פיקחות נדירה של המוח היהודי...

אך בפרשתנו מדובר בנס אמיתי ! ואינו מובן, מה התועלת במהלך הטבעי השזור בו.

♦

כאשר אדם מקבל פקודה מדרג עליון והוא אינו מבין או מרגיש את נחיצות הדבר, גם אם יציית ויבצע הכל באופן מדויק, הרי איננו "מחובר" לזה. הפקודה נשארת כדבר 'מנותק' ממנו,

אך אם – לפחות במידה מסויימת – הוא מפנים את הענין, הוא מתחבר לזה, או אז זה נעשה חלק ממנו.

דוגמא נוספת:

כשמלך ממנה באופן שרירותי, אדם ללא כישורים ויכולות מיוחדים, לתפקיד בכיר. ברור שרצון המלך יתבצע. אך מאוד יקשה על הציבור להתייחס לאותו אדם, בהערכה אמיתית.

אולם, כשיתברר שהאדם, הוא בעל תכונות אישיות מאוד מיוחדות, ומתאימות להפליא לתפקיד הרם.  ברור שהוא יהיה מוערך ביותר.

זה בעצם מסביר את ההבדל בין האופן שהקב"ה מנהיג את העולם בדרך הטבע לעומת הנהגה של העולם באופן ניסי.

הקב"ה החליט לברוא את העולם, בצורה שמאפשרת לנו להרגיש קירבה לבורא.

מסופר ב'בראשית' על עשרה מאמרות שבהם נברא העולם. מדוע נדרשו עשרה מאמרות, וכי לא יכל הקב"ה לברוא את העולם במאמר אחד ?

תורת החסידות מבהירה שהקב"ה בחר לברוא את העולם בחלוקה מסודרת ומפורטת ובששה ימים, כדי שכל נברא יקבל ייחס אישי, כל תכונה תשתלשל ותרד בצורה מסודרת ממקורה הרוחני, וכך נוצרו 'כללי הטבע' בהנהגת העולם.

לעומת זאת כאשר בוחר הקב"ה לעשות נס, שמשמעותו שבירת כללי הטבע, הרי זה דומה לפקודה שהגיעה מדרג עליון, ואין כאן "חיבור" פנימי לגדרי הנבראים.

ולכן ניסים לא מתרחשים סתם ללא סיבה מיוחדת, כי יש חשיבות עילאית לדרכי הטבע !

זו הסיבה, שגם כשנוצר מצב ש"מחייב" לבצע נס. הוא יהיה במינימום הנדרש, וככל שניתן, ישתלבו בזה לפחות כמה מהלכים טבעיים.

ולכן, גם שפריחת השקדים על מטה אהרן היה נס גלוי, כאמור. אולם נס זה התבטא בתהליכי צמיחה טבעיים.

בכך רצה הקב"ה להדגיש לבני ישראל שהמינוי של אהרן הכהן איננו שרירותי בלבד (= כפעולה של "נס"), וקדושתו נחשבת כדבר עילאי מופשט. להיפך, אישיותו הייחודית מתאימה ביותר לכהונה גדולה (= כדבר המתבטא גם ב"מהלך הטבעי"), ובני ישראל אכן, יקבלו זאת.

♦

לפני למעלה מיובל שנים הגיעה אל הרבי קבוצת סטודנטים, וניתנה להם הזדמנות לשאול כמה שאלות. לקראת סיום הפגישה הם שאלו: "שמענו אומרים כי הרבי יכול לחולל מופתים. האם זה נכון?"

השיב הרבי: "הכח לחולל 'מופת' אינו מצוי רק בידי יהודי מסוים. כל יהודי שיש לו נשמה אלוקית, יכול לחולל מופת.

'מופת' פירושו: יצירת פעולה שלא היה אפשר לצפות אותה מראש, והיא אף מנוגדת לאורח מחשבתם של רוב האנשים בסביבה – ולמרות זאת הדבר נעשה. ואז הפתיע הרבי את הסטודנטים: "ברצוני להציע לכם לחולל נס - ממש כעת", ובעודו מחייך אל בני הנוער שישבו ליד שולחנו, המשיך הרבי: אם כל אחד מהיושבים כאן יחליט להשתפר בתחום מסוים, במשהו שהוא מודע לכך כי עליו להשתפר בו, אך עד עתה היה תמיד בטוח כי השתפרות זו היא לא-מציאותית; כאשר כל אחד יחליט לעשות כך, ואכן יעשה ויצליח - הוא יוכיח בזאת שלנשמה הרוחנית יש אכן כוח להתגבר על 'המציאות' הפיזית.

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר