החסיד הרב שמואל שי' חפר הינו דמות מרכזית בעסקנות חב"ד בארץ. הוא עומד בראש המוסד המפואר 'מכללת בית רבקה' שבכפר חב"ד ב', שכיום מתחנכות בו כ- 1000 תלמידות, ובמשך למעלה מיובל שנות קיומה, הכשירה המכללה – בגלגוליה השונים – אלפי מורות וגננות הפזורות בכל רחבי הארץ ובתפוצות.

במשך השנים זכה הרב חפר להתקבל פעמים רבות ל'יחידות' אצל הרבי, בהם קיבל מהרבי הדרכות רבות והנחיות ברורות הן בעניינים הקשורים לעסקנות והן באופן אישי.

באחת היחידויות שהיה אצל הרבי לפני למעלה מחמישים שנה, התלונן הרב חפר על עצמו, ואמר לרבי, שכתוצאה מעיסוקיו הרבים, לא נותר לו זמן ללימוד התורה כראוי.

השיב לו הרבי:

כנראה, שלמשרדך ב'בית רבקה', ישנם 2 דלתות. דלת אחת מאפשרת כניסה ישירה למשרדך והדלת השנייה היא עבור הנכנסים אליך דרך המזכירה.

(הרב חפר מוסיף, שנדהם לשמוע שהרבי מתאר בדיוק איך היה נראה משרדו...).

ובכן, בכל יום בשעה 1 בצהרים תנעל את שתי הדלתות למשך שעה. ותקדיש את הזמן ללימוד תורה בלבד.

הרבי הוסיף (בניגון הידוע שבו היה אומר מאמרי חסידות) ונימק, מדוע יעשה זאת באמצע היום בשעות הצהרים: "חז"ל אומרים 'לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה, שאפילו אליהו הנביא לא נענה (בעת הוויכוח עם נביאי הבעל בהר הכרמל) אלא בתפילת המנחה', והטעם הוא, מפני שתפילה זו היא בשעה שהאדם נמצא בעיצומם של עסקיו, ועל ידי זה שהוא מתפנה מהם ומפנה את עצמו לתפילה, הוא שובר את תוקף הקליפה של עולם הזה"

♦

מרוץ החיים מאוד מאתגר אותנו, לא פשוט לשרוד בתחרות כזו. חכמים אמרו: "מי שיש לו מנה רוצה מאתיים ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות"... הלהט הטבעי להשיג עוד ועוד ממון, ויחד עם זאת לשמר את הקיים שלא 'יעלם', סוחט אנרגיות רבות ו'גוזל' שעות רבות מהיממה, במצב כזה, ברור שאין מנוחת נפש ואין רוגע, וכמעט מן הנמנע להקדיש תשומת לב ראויה למשפחה וילדים.

זה בעצם הסיפור של פרשת השבוע.

התורה מספרת לנו על המבול, בו מים רבים ירדו מארובות השמים וכן עלו המעיינות מתהום רבה, המים היו בעוצמה חזקה ובשיטפון גדול, ולא אפשרו לאף נברא להתקיים בהם. הדרך היחידה להינצל ולהמשיך לשרוד, היה, להיכנס לתיבה שבנה נח.

אין זה רק סיפור היסטורי שהתחרש לפני כ 4000 שנה. הסיפור הזה הוא עדכני, הוא מתרחש גם כאן ועכשיו, ויש בו משמעות עמוקה עבורנו.

מה שקורה לנו היום, זה ממש מבול ! גם עתה זורמים 'מים רבים' ששוטפים את הכל.  אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מסביר בספר 'תורה אור' שטרדות הפרנסה והרדיפה אחריה הם הם המים הרבים ששוטפים את כולנו, ולמעשה את הכל.

אז, איך באמת שורדים במבול הזה ?

"וַיֹּאמֶר ה' לְנֹחַ, בֹּא אַתָּה וְכָל-בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה ... מִפְּנֵי, מֵי הַמַּבּוּל". לא רק נח קיבל תיבה,  גם לנו נותן הקב"ה אפשרות להיכנס ל'תיבה' ולהינצל מ'מי המבול'.

הבעל שם טוב מסביר, ש'תיבה' אינה רק מבנה גשמי שעשוי מעצים, אלא לתיבה יש גם משמעות של 'מילה'. כניסה ל'תוך' תיבות התורה והתפילה, נותנת 'חדר ביטחון'. ומאפשרת את ההגנה הטובה ביותר מפני המבול של ימינו. בדיוק כמו שייעץ הרבי להר' שמואל שי'.

♦

בתוך המבול הזה של הרדיפה אחרי הפרנסה טבעי שאדם מרגיש שהוא יוצר. הוא עובד. הוא מרוויח. והוא... והרגשה זו גורמת ללחץ תמידי. כל הזמן האדם  טרוד בכך שלא יבוא הזולת ויצליח לקחת את השייך לנו. או יצליח יותר ממנו, זה גורם ראשון במעלה המפריע לשלוות הנפש ולרוגע, והוא מביא בעקבותיו בלבול הנפש.

איך אפשר להנצל מזה ?

\התורה נותנת עצה טובה: 'בֹּא אֶל הַתֵּבָה'.

מיד כשיפקח האדם את עיניו, עוד בהיותו שוכב על מיטתו, יתחיל את היום באמירת: "מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶֽיךָ מֶֽלֶךְ חַי וְקַיָּים. שֶׁהֶֽחֱזַֽרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְחֶמְלָה. רַבָּה אֱמֽוּנָתֶֽךָ׃", ואז הוא יפנים את האמת, שהכל בא מהקדוש ברוך הוא ! מחשבה זו תביא לתודעה שלו מה שאמרו חכמים ש"אין אדם נוגע במה שמוכן לחברו".

גם כשהמלתחה שלו עמוסה בבגדים וב"ה יש לו גם נעלים לרגליו הוא יודה כל בוקר לבורא, בברכות השחר, שהוא מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים ומֵּכִין מִצְעֲדֵי גָבֶר. כמו כן יודה לו שהוא נּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ. וכך גם כל שאר הברכות.

כשאדם יכנס כל יום ל'תיבה', הוא יקבל השקפה נכונה על מהות החיים. וזה יתן לו כוחות מיוחדים שגם כאשר יצא מן ה'תיבה' יוכל לעסוק במשא ומתן באמונה וביושר, ובוודאי שירגיש שההצלחה בעסקים באה מהקב"ה.

בדיוק כמו נח שכאשר, כעבור זמן, קיבל ציווי אלוקי לצאת ממנה, הרי הוא יצא לעולם חדש ורגוע ובעבודה נכונה הוא גם יהיה עולם מתוקן.

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר