עדות מצמררת של מתנדבת מבית הרפואה סטנפורד שבצפון קליפורניה:

המחשה מדהימה למושג "מסירות נפש" למדתי מילד קטן, בן חמש בסך הכול.

זה קרה לפני כמה שנים, הכרתי בבית הרפואה ילדה קטנה בשם ל. שסבלה ממחלה נדירה וקשה. לפי חוו"ד הרופאים, התברר, שהסיכוי היחיד שלה להחלמה היה, לעבור תהליך של החלפת דם עם אחיה בן החמש, שחלה גם כן באותה מחלה, ובאופן פלאי החלים ממנה. בדמו היו נוגדנים למחלה.

הרופא הסביר לילד הקטן את המצב הקשה של אחותו, ושאל אותו אם הוא מוכן לתת את דמו לאחותו ?

ראיתי שהוא מהסס לרגע, ואז אמר לרופא בהחלטיות: "כן, אני אעשה זאת בשמחה כדי להציל את אחותי".

כאשר שכבו השניים במיטותיהם הצמודות בתהליך העברת הדם, הוא חייך, ממש כמו כולנו, למראה הצבע החוזר ללחייה של אחותו.

ואז הוא פנה אל הרופא ושאל בקול רועד "דוקטור, האם אתחיל למות מיד?".

התברר ש...הילד פשוט לא הבין את דברי הרופא. בתמימותו הוא חשב שעליו לתת לאחותו את כל דמו ולמות כדי להצילה.

כשאמר "כן" להצעת הרופא – לדבר הזה הוא אמר כן".

✿

מה זה אומר "מסירות נפש" ?

המטרה אינה  למות חלילה. אלא הרעיון הוא להתמסר לגמרי ! דהיינו, לראות בצורה ברורה את המטרה האלוקית ולהתקדם אליה, ללא היסוס וללא  מחשבה: "מה יצא לי מזה" או "מה הרווחים שאני אפיק ממהלך כזה". ההתמסרות צריכה להיות מוחלטת !

בפרשת השבוע אנו נפגשים בדמותו של יוסף הצדיק. סיפורו הדרמטי ביחסים עם אחיו מוכר לכולם. במסגרת זו, ברצוני להדגיש נקודה אחת המסמלת את מסירות נפשו של יוסף הצדיק.

המתח בינו לאחיו היה עצום. השנאה הלכה והתעצמה עד כדי שאחיו תכננו להפטר ממנו אחת ולתמיד... ויוסף היה מודע לכך.

היגיון בריא אומר, שבמצב כזה היה עליו למצוא כל דרך כדי להתרחק מהסכנה. כלומר, לא כדאי לו להיות עם אחיו באותו מקום. עליו לברוח מהם ככל האפשרי  בדיוק כך נהג אביו יעקב כשעשיו אחיו ביקש להרגו.

ובכל זאת כשיעקב אביו ביקש ממנו: "לֶךְ-נָא רְאֵה אֶת-שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת-שְׁלוֹם הַצֹּאן, וַהֲשִׁבֵנִי, דָּבָר". ראה יוסף לנגד עיניו רק דבר אחד, מצוות כיבוד אביו ! הוא כלל וכלל לא ניסה לשנות את בקשת אביו, הוא גם לא ניסה להסביר לאבא את הסיכון שבמפגש.

היה לו ברור דבר אחד:  עלי לציית בפשטות למה שהתבקשתי, ללא שום חשבונות ושיקולים, "מה יצא לי מזה"... האם לא אפסיד מזה ? ...

✿

גם חג החנוכה הקרב ובא מלמד אותנו מהי מסירות נפש.

אצל מתתיהו ובניו במלחמתם נגד היוונים, אנו מוצאים התמסרות מוחלטת במטרה ללא התחשבות במכשול העצום שעמד בדרכם.

הרמב"ם מתאר בקצרה מה עבר על בני ישראל: "בְּבַיִת שֵׁנִי כְּשֶׁמָּלְכוּ יָוָן, גָּזְרוּ גְּזֵרוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, וּבִטְּלוּ דָּתָם, וְלֹא הִנִּיחוּ אוֹתָם לַעְסֹק בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת; ...  וְצַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מְאוֹד מִפְּנֵיהֶם, וּלְחָצוּם לַחַץ גָּדוֹל".

מצבם של היהודים באותה תקופה הי' קשה גם פיזית ולא רק רוחנית, הרי הם  היו מעטים וחלשים מול האימפריה היוונית ששלטה אז, ואם היו פועלים לפי כללי ההיגיון הפשוט, אולי היה עדיף "לכופף את הראש" ולהמתין שיגיעו ימים טובים יותר.

אך לא כך פעלו החשמונאים. אופציה כזו כלל לא עלתה במחשבתם. הם ראו רק מטרה אחת מול העיניים. יש לבטל את הגזירה הקשה ולהחזיר לעם את האפשרות לעסוק בתורה ובמצוות !

ואכן זכו שהקדוש ברוך הוא עשה להם נס מוחלט, ובלשון ההודיה שאנו אומרים בתפילת ועל הניסים: מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים.

✿

חג החנוכה אכן נותן לנו השראה ועידוד להתמיד ולהתגבר על מכשולים גדולים הניצבים בדרכנו כשאנו רוצים לחיות את יהדותנו.

הדבר היחיד שהשתנה הוא המיקום שבו מתחולל המאבק הזה – מאתגרים חיצוניים שמקורם באויבים בני אנוש, לאתגרים פנימיים, שמקורם בטבענו האנושי שלנו-עצמנו.

חג החנוכה מציב בפנינו את האתגר להתבונן פנימה אל תוכנו ולמצוא גבורה ונחישות. אמנם לא אותו אומץ פיזי חיצוני וגס, שלו אנו זקוקים כדי להתגבר על דיכוי ועל כפייה דתית כמו שהייתה בעבר, אלא דרכי ביטוי יותר מעודנות, אך לא פחות רבות עוצמה, של אומץ רוחני.

שנחייה מתוך 'מסירות נפש'.

שבת שלום וחנוכה שמח

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר