בחג הגאולה י"ט כסלו אשתקד (תשע"ו), נערכה בנהריה התוועדות מרכזית בהשתתפות קהל גדול בלעה"ר.

במהלך ההתוועדות נערכה מכירה פומבית, על מטבע מהרבי שזכיתי לקבל לפני שלושה עשורים. ההכנסות הוקדשו לפעילות החסד של בית חב"ד בנהריה.

בהמשך הערב, התחממה האווירה, ניגנו ניגונים מעוררי לב, והייתה הרגשה עילאית.

לפתע הפתיע אחד האורחים ר' ק.ז. כשהוציא מארנקו דולר שהתקבל מידו של הרבי, וביקש את רשות הדיבור:

הוא סיפר בהתרגשות שהוא ממתין זמן רב שהקב"ה יזמן לו זיווג המתאים לו, וידיד טוב העניק לו דולר זה כסגולה,

מדובר בשטר שנתן הרבי באחת ההזדמנויות לבחור שביקש ברכה מיוחדת לשידוך.

"עתה – כך סיים את דבריו – החלטתי להעניק את הדולר למכירה פומבית לטובת הפעילות של בית חב"ד".

ההתרגשות הייתה בשיאה, כולם הביעו התפעלות מכך שהוא מוכן לוותר על אוצר יקר כל כך למען הזולת. תוך מספר דקות הציע אחד המשתתפים סכום כספי נכבד ביותר, וקיבל לידו את הדולר.

אך ההפתעה עוד לא הסתיימה...

באותו התוועדות נכח הת' ר.כ. שגם ממתין זמן רב שהקב"ה יזמן לו זיווג מתאים, ובאותו רגע שהדולר הגיע לידי הזוכה שכאמור, קנה אותו בסכום נכבד, הוא העבירו מידית להת' ר.כ. שיהיה לו כסגולה לשידוך בקרוב.

ולסיפור זה יש ב"ה happy end:

עברה שנה תמימה. בערב י"ט כסלו האחרון, זכה ר' ק.ז. ש"הקריב" את הדולר שנה קודם לכן, לבוא בברית הנישואין !

הסיפור עוד לא נגמר...

במהלך חודש תשרי האחרון, פנה אלי הת' ר.כ. שהדולר נמצא ברשותו, וביקש שאעבירו למי שזקוק לשידוך בקהילה. ואכן במהלך חג הסוכות העברתי את הדולר המיוחד לאחת מבנות הקהילה הממתינה זמן ניכר לשידוכה.

התפעלתי מאוד מהנכונות שלו לוותר על דבר כה יקר, עבור הזולת.

מאז עברו שלשה חדשים ו... אמש ביום חמישי חגגנו את שמחת קשרי השידוכין, ה"ווארט", של הת' ר.כ. !

מתברר שהסגולה הטובה ביותר הוא הוויתור וההקרבה למען הזולת !

✿

חיי האדם נעים בשני מעגלים.

המעגל העצמי בו, כל אחד הוא "יחיד", בעל צרכים, רצונות ואינטרסים אישיים. והמעגל הכללי בו כל אחד הוא גם חלק מ"ציבור" כללי, ועליו לוותר על צרכיו האישים למען הכלל.

על אף שבמבט ראשון נראה שיש ניגוד מוחלט בין שני המעגלים ואין ביניהם כל נקודת השקה, ניתן בכל זאת לשלב ביניהם.

מכל אדם, ובמיוחד מיהודי נדרש, לעשות את המיזוג הנכון. על מנת לעשות את החיבור ביניהם.

לפני כ- 40 שנה האריך הרבי להסביר נושא זה, והביא כדוגמה למיזוג הפכים את 'קרבן הפסח' עליו אנו לומדים בפרשת השבוע.

בבית המקדש הקריבו קורבנות ציבור, דהיינו קורבנות שבאו על ידי ובשם כלל הציבור, וגם קרבן יחיד, שהוא קרבן שהיחיד מביא באופן אישי.

מצד אחד קרבן הפסח דומה ל'קרבן יחיד". ההלכה קובעת שבשר הקרבן יכול להיאכל אך ורק לאותם יחידים שהתאחדו מראש, סביב אותו כבש. הללו לא יכלו בשום אופן להזמין באופן אקראי עוד אורח להשתתף באכילת קרבן הפסח אחרי שחיטתו.

ולאידך הוא דומה ל"קרבן ציבור". כל עם ישראל חויבו להביאו בעצמם באותו זמן ובאותה אופן.

אז מהו, בסופו של דבר, קרבן פסח, קרבן יחיד או קרבן ציבור ?

ובעניינינו, האם המעגל העצמי יוכל להתאחד עם המעגל הכללי ?

✿

הסוד טמון בשם הקרבן: "פסח", מלשון 'דילוג'.

ליהודי יש כוחות 'לדלג' מעל המחיצות, המפרידות באופן טבעי בינו לזולתו או בין היחיד לכלל. הוא מסוגל לוותר ולהקריב מעצמו ולא כברירת מחדל, אלא באמת בשמחה אמתית. ה'דילוג' הזה חייב להתחיל בתוך נפשו. ראשית על האדם להשתחרר מהמצרים והגבולות שלו עצמו.

כלומר, צריך להתעלות מעל הקיבעון השכלי או הרגשי, ולהשתחרר מהמוסכמות האגואיסטיות. גם אם על פי ההיגיון נראה שחייב להיות "כך ולא אחרת"... או שבגלל הנוחות האישית לא נוח לוותר לזולת... בכל זאת הוא יתגבר ויעשה זאת.

כשיצליח לפסוח ולדלג מעל המניעות האישיות, יוכל להתגלות ה'יהודי' שבתוכו. וכך יראה איך שמצד פנימיות הנשמה הוא באמת אחד עם זולתו ועם הכלל כולו. כך יוכל בקלות ובשמחה לתת מעצמו, ואפילו את עצמו, למען זולתו.

✿

ביום שני הקרוב נציין 67 שנה להסתלקותו של הרבי הקודם, רבי יוסף יצחק המכונה הריי"ץ ולהתחלת נשיאותו של הרבי שלנו.

בהזדמנות נדירה הגדיר הרבי את ההתמסרות וההקרבה של אדמו"רי חב"ד והוויתור על חייהם הפרטי למען הכלל, וכלשונו:

"כבכל אדמו"רי חב"ד היסוד הראשון: ביטול היש (מתחיל בעצמו) באמיתית.

היותו אדמו"ר הרי זו שליחות נפשית ועיקרית, לנהלם ולעודדם בתורה ומצוות

בכלל ... ולהראותם דוגמה חי' בזה (עד כדי מסירות נפש בפועל) ...

לאחר זה באים חייו בתור פרטי וגם בזה יסוד שלא נוגע כלל בתפקידו הכללי והעיקרי..."

שבת שלום ומבורך

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר