בס"ד

 בימים אלו ממש אלפי חיילי צה"ל מוסרים את גופם ונפשם להגן על מליוני יהודים בארצינו הקדושה. זוהי מסירות נפש כפשוטה. ואנו, כולנו, נתפלל שיצליחו במשימתם הקדושה. ויחזרו כולם לבתיהם בריאים ושלמים בכל !

♦

מסירות נפש - שנת ב'תפ"ח (1273 לפה"ס)

פנחס, עליו מספרת התורה בפתח הפרשה, היה נכדו של אהרן הכהן.

התורה מספרת לנו על חטא חמור ביותר שחטא חלק מהעם. ובעקבותיו פרצה מגפה, ורק פנחס במסירות נפש, תוך סיכון גופו ונפשו עשה מעשה גבורה, ובכך עצר את המגפה ועורר את העם לתשובה.

פנחס היה איש מסירות-נפש בכל מהותו. מסור ונתון לגמרי לרצונו של הקב"ה, עד שלא היה לו שום רצון אישי משל עצמו. הוא סיכן את חייו על דבר שאין הוא חייב לעשותו. ויתרה מזו, אילו היה שואל – לא היו מורים לו לעשות את המעשה.

♦

 מסירות נפש – שנת ה'תרפ"ז (1927 למנינם)

האימפריה הקומוניסטית שלטה באותם שנים ברחבי ברית המועצות. בימים האפלים ההם נאסרו וחוסלו מאות-אלפים מ'אויבי המהפכה'. לאנשי הבולשת הוענקה סמכות אדירה, והם לא נרתעו מלפגוע בחייהם של שרים ואישי-ציבור נכבדים, רבנים ולהבדיל כמרים, גנרלים ואנשי-מדע דגולים.

האדמו"ר השישי של חסידות חב"ד הרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון מליובאוויטש) ניהל פעילות מחתרתית.  

שליחיו וחסידיו הגיעו לכל פינה ברחבי המדינה כדי לשמר את הגחלת היהודית. הם פתחו בתי-כנסת חשאיים, ייסדו 'חדרים' וישיבות, בנו מקוואות, הנהיגו שחיטה כשרה, מלו תינוקות. המשטרה החשאית רדפה אותם עד חורמה. היא עצרה את הפעילים, אך מיד באו במקומם אחרים. התלמידים הושלכו לכלא, ובצאתם נמלטו למקום אחר והוסיפו ללמוד תורה. דבר לא הרתיע אותם – לא מאסר, לא הגליה לסיביר, אפילו לא מוות. ואז גמלה בלב השלטון ההחלטה לפגוע בראש המחתרת – ברבי.

זו גם הייתה מטרתם כשאסרו את הרבי. "בעוד 24 שעות תומת בירייה", פלט לעברו אחד החוקרים. הרבי הגיב על איום דומה בקור-רוח: "אקדח יכול להפחיד אדם שיש לו א-לים רבים ועולם אחד. לי יש אלוקים אחד ושני עולמות, והאקדח לא מפחידני".

הרבי מסר את נפשו סבל עינויים בכלא הנוראי וב"ה נשאר בחיים ! הקרב הזה הוכרע למעשה בי"ב-י"ג בתמוז תרפ"ז (1927). באותו יום נאלצו הקומוניסטים לחרוק שיניים ולשלח לחופשי את גדול הלוחמים נגדם. את הרבי.

♦

מסירות נפש - שנת ה' תשע"ד (2014 למנינם)....

יש גם הבט נוסף של 'מסירות נפש' השייך לכל אחד מאיתנו:

כיום כמעט לא נדרש מאיתנו למות על קידוש ה', אבל כן, בהחלט, אנו נדרשים לחיות על קידוש ה'.

הרב שבתי סלביטיצקי (שליח הרבי לבלגיה) סיפר על אחד מחברי קהילתו שבא אליו באחד הימים לבקש תיקון... דרך לחזור בתשובה... וכך אמר:

לפני כמה שבועות החלטתי לסגור את חנות התכשיטים בשבת, ואכן במשך הזמן למדתי להנות מהמפגש עם אשתי וילדיי ליד שולחן השבת בבית. 

בשבת הקודמת הייתה זו השבת הסמוכה לתחילת השנה האזרחית. בא ציבור גדול של לא-יהודים לקנות בסכומים ניכרים תכשיטים ומתנות, (היא נקראת בפי הסוחרים 'שבת הגדול'...). 

 לאחר התפילה משכו אותי רגליי לטייל ברחוב פליקאן, הרחוב המרכזי שבו מרוכזות עשרות חנויות תכשיטים שפתוחות באותו יום השבת, והן ומלאות בקונים. חנות אחת היתה סגורה, החנות שלי... ובדיוק אז פנה אלי ידידי מהחנות הסמוכה: "מה קרה לך ? יש לקדוש ברוך הוא יותר מ 50 שבתות בשנה. תן לו את כולן ואת השבת הזו קח לעצמך..."

כאן התחילה מלחמה של ממש בתוך תוכי, מצד אחד שמעתי קול פנימי: לא נורא... שבת אחת... הקב"ה יסלח... ואז בא הקול היהודי שבי, שנתן לי להבין שאני בעיצומו של נסיון ועלי "לשלם" מחיר כדי לקנות חיים ! הרמתי את רגליי ונסתי לביתי.

גם בבית כשהתחילה סעודת השבת לא 'נרגעתי', לא ראיתי שום דבר, רק שטרות של כסף, תכשיטים ומכירות... לא שלטתי בעצמי ופחדתי שמא אחזור ואפתח את החנות.

ואז לקחתי את בקבוק הוודקה שהיה על השולחן. נכנסתי לחדר השינה ומזגתי לעצמי כוס ועוד כוס... וכעבור דקות מעטות נרדמתי, וכך ישנתי שינה עמוקה כל השבת.

ועכשיו באתי אל הרב לשמוע איך לכפר על השבת הנוראה שעברתי בשינה....

מסירות נפש של ימים אלו.

♦

לא לכל אחד מאיתנו מזדמנת מסירות נפש ברמה כזו, וודאי שלא בכל יום. אך לכל אחד מאיתנו יש את רגעי הקושי או ההתלבטות שלו. רגעים מאתגרים.  וברגעים אלו עלינו לאזור את כל כוחות הנפש, להתעלות מעליהם, ולחיות במסירות נפש.

שבת שלום ומבורך

הרב ברוך וילהלם

יו"ר בית חב"ד נהריה