טבריה, רחוק כ"כ ממרכז הארץ, דקות ספורות לפני כניסת השבת, מה עושים כש"נתקעים" שם ?

מה שלא יהיה, זה בוודאי מאוד לא נעים, ותמיד מלווה בחושה קשה... מצבים כאלו אינם נדירים... לא בעבר, וגם לא בהוה.

יוסף ש. נתקל גם הוא במצב דומה בחודש סיון לפני כ 17 שנים (תשס"א).

בישיבה בה הוא למד שינו ברגע האחרון את לוח "שבתות החופשה". בדרך כלל כולם שמחים לחוות את השבת במסגרת המשפחתית, אולם הבחור יוסף ש. לא כ"כ שמח על השינוי. כיוון שהוריו תכננו באותה שבת לא לשהות בביתם.

הוא חיפש רעיונות היכן להיות באותה שבת, ובסופו של דבר בחר לנצל את האווירה הקסומה של צפת ולנסוע לשם. הוא אף צירף אליו חבר לנסיעה.

ביום שישי הם יצאו מירושלים בשעה סבירה כדי להספיק להגיע בזמן לצפת, ולהתארגן לפני כניסת השבת. אך כל הדרכים סביב ירושלים היו חסומות כיון שהיה זה אותו יום שישי, י' סיון תשס"א, שבו נקבר פייסל חוסייני הידוע לשמצה. וכבר בשלבי הנסיעה הראשונים נקלע האוטובוס לפקק ענק וסבוך. הוא פשוט לא נע ולא זע. ככל שהזמן התקדם לחצות היום, התרוצצו מחשבות אצל יוסף ש. וחברו האם בכלל יספיקו להגיע לייעדם לפני כניסת השבת...

לאט לאט האוטובוס התקדם בדרכו, היה זה כמעט בקצב הליכה. סמוך מאוד לשקיעת החמה הם מצאו עצמם מתקרבים רק לטבריה. ההחלטה הייתה ברורה, הם ירדו מהאוטובוס בטבריה וקיוו למצוא שם איזו קורת גג לשבת המתקרבת.

בהליכה מהירה התקרבו לאזור המגורים, באמתחתם היה כסף וחפצים נוספים שאסורים בטלטול בשבת, ובשלב ראשון חיפשו בית יהודי, אנשים שיסכימו לשמור להם על החפצים. הם ניסו בבית הראשון שנראה לפניהם. יהודי חביב שכבר היה במלבושי שבת, פתח להם את הדלת, ולהפתעתם הוא קיבלם בזרועות פתוחות והזמינם בחביבות להיכנס לביתו, באמרו כי בהשגחה פרטית כל בני הבית נסעו לעיר אחרת, כך שהבית כולו פנוי עבורם ללינה וכו'.

כשישבו יחד לסעודת השבת, סיפר להם המארח, שבדיוק באותו בוקר הוא חזר עם זוגתו מאוקראינה, שם התפללו על ציון הבעש"ט, והוא תיאר שבשבת הקודמת גם הם הרגישו אותה מבוכה ותחושת אין אונים, שחוו היום הבחורים האורחים, אך זה היה בעיר מעז'יבוז'. לא היה להם היכן לשהות שם בשבת, וממש ברגע האחרון הצליחו להסתדר באופן מופלא. ואז גמלה בלבם החלטה להשתדל לקבל תמיד את האורחים בסבר פנים יפות. והם שמחים מאוד על כך שהקב"ה זימן להם אורחים כבר בשבת זו.  

רבות מחשבות בלב איש... איך כל כך הרבה פרטים השתלבו לקראת אותו יום שישי. החלטת הישיבה... נסיעת ההורים... הפקקים הארוכים והאירוח המופתע בטבריה... וכפי שכבר אמר שלמה המלך מֵה' מִצְעֲדֵי-גָבֶר, וְאָדָם, מַה-יָּבִין דַּרְכּוֹ...

ומה באמת הסתתר מאחורי אותה השגחה עליונה ?

מסתבר שה' פשוט הצליח את דרכו ! אותו בחור יוסף ש. נשא חן בעיני מארחו, שטרח לברר עליו ולקשור קצוות... ולא ארכו הימים עד שהיה לחתן לבתם הבכורה. או אז הודה יוסף להקב"ה שהסיט את דרכו מצפת לטבריה והוליכו אל המקום המדויק שאליו היה צריך ללכת.

✿

פרשתנו מתארת בהרחבה גדולה, את ההצלחה המדהימה ב"פרשת השידוך" של יצחק ורבקה.

פרשה זו, היא מהנושאים החביבים מאוד בתורה, ולכן, כמעט, כל פרטי הסיפור חוזרים על עצמם, כמה וכמה פעמים,

אולם, כשמדייקים בסגנון הדברים, רואים בכל זאת שינויים מהותיים בין תיאור הפרטים איך שנכתבו בפעם הראשונה, בעת התרחשותם, לעומת חזרתם בפעם השנייה בסיפורו של אליעזר.

מה היה באמת תפקידו של אליעזר בכל התהליך ?

כשאליעזר קיבל את המינוי מאברהם אבינו, הוא ידע היטיב שבעצם "הכל מכור" מראש... אין שום ספק שתהיה לו הצלחה אלוקית "מסחררת", בהבאת השידוך לידי גמר,

אך כשסיפר אודות התהליך למשפחתה של רבקה, הוא לא "גילה" את הסוד, אלא הוא נתן להם את התחושה המתבקשת, שהם המסכימים לשידוך.

בעיון בפסוקי הפרשה ניתן לראות זאת בצורה ברורה,

כאשר אברהם אבינו ממנה את אליעזר לתפקיד החשוב, הוא אומר לו: "ה'... יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי, מִשָּׁם". ואילו כשאליעזר מספר על המינוי לבתואל, אביה של רבקה, הוא משנה מעט ואומר שנאמר לו: "ה'... יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ אִתָּךְ וְהִצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי".

אין זה שינוי 'תמים' של מילה אחת, אלא זה שינוי מהותי ממש ! הוא בא, כאמור, להגדיר את תפקידו של אליעזר, לא כשחקן ראשי אלא כ"מריונטה"...

אליעזר בהחלט ידע את האמת שהמלאך הולך "לְפָנֶיךָ", הוא סולל את הדרך מראש, ולכל מקום שאליעזר מגיע, הכל כבר מוכן ו"סגור" מראש, ואין לאף אחד יכולת להפריע, או לעצור את התהליך.

רק שהוא אינו מגלה את הסוד לכולם, הוא מזכיר אמנם את המלאך, אך, לדבריו, הוא רק הולך אִתָּךְ. ונותן ל"שחקנים" הנוספים, תחושה שהם הסכימו להשתדך עם אברהם אבינו.

✿

כל מי שמתעסק בתחום השידוכים, יכול להעיד שרואים בו בגלוי, יד אלוקית מכוונת. אמנם, לעיתים רבות, תוך כדי תהליך, נדמה לנו, שאנו "מנהלים" את הדברים, ואף עולה מחשבה "מדוע לא אמרתי כך..." אבל במבט לאחור, ואם זוכים רואים זאת גם בעת התהליך, ברור לגמרי כי מה' יצא הדבר !

ככל שנשתדל להדמות לאליעזר, שהיה "עבד אברהם", ולא רק בתחום השידוכים אלא בכל תחום שאנו עוסקים בענייני העולם, דהיינו, שנרגיש תמיד בטלים למשלח, לקב"ה. או אז נחוש שלמרות שאנו מתעסקים בדבר, אבל איננו עצמאיים חלילה, אלא כ"עבדי ה'", כך נזכה לראות, שאכן, הוא ורק הוא, מנהל מראש את כל התהליך.

✿

אחד מחסידי גור נכנס אל רבו רבי יהודה אריה ליב אלתר, בעל ה'שפת אמת', לקבל את הסכמתו וברכתו להצעת שידוך שהוצע לבנו. אחרי ששמע את הפרטים, הגיב רבו ואמר 'זה שידוך מן השמים'.

כשהחסידים שמעו את תשובת רבם, הם התפלאו על כך, שהתבטא בניסוח לא שיגרתי אצלו, ואחד ממקורביו העז ושאל, מה הסיבה שנתן את הסכמתו בניסוח זה.

שיתף אותו בעל ה'שפת אמת' ואמר:

אתמול נכנס אלי אבי הנערה, ובכאב ומרירות סיפר על בנותיו המתבגרות שאינן מצליחות למצוא את זיווגן ועל מצבו הכלכלי הקשה, וסיים בטענה, שהוא חש שכל בני העיר מציקים לו, ונותר לו רק ידיד אחד אחרון בעיר, ואינו יודע מה יהיה אתו ועם בנותיו.

היום נכנס אלי אבי הבחור, וסיפר שהציעו לבנו את אותה נערה. שאלתיו אם הוא בירר עליה ? וענה לי שפגש אדם בעיר שאמר הרבה שבחים על הנערה ומשפחתה.

הבנתי, שמכל תושבי העיר, הוא פגש בדיוק את "הידיד היחיד" שיש לאותו אדם, האין זה "שידוך מן השמים" ?!...

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר