בתלמוד הירושלמי מסופר על אדם בשם עולא בר קושב, שהיה מבוקש על ידי מלכות רומי, ונמלט מהם לעיר לוד.

כשנודע לרומאים שהוא תפס מחסה בלוד, הם הקיפו את העיר במצור, ואיימו שאם לא ימסרו בידם את המבוקש, הם יחריבו את כל העיר.

הלך רבי יהושע בן לוי ונפגש עם עולא במקום המסתור, ושכנע אותו שיסכים להסגיר את עצמו לרומאים, כדי להציל את כל העיר. ואכן רבי יהושע הצליח לשכנעו והסגיר אותו לרומאים.

  
רבי יהושע היה רגיל ללמוד תורה בקביעות עם אליהו הנביא. אך מאותו יום פסק אליהו הנביא להגיע אליו.

כשהבין רבי יהושע מדוע אליהו הנביא הפסיק להגיע,  קיבל על עצמו הרבה תעניות, והתפלל ששוב יזכה לגילוי אליהו. כאשר הגיע אליו שוב אליהו, אמר לו שלמרות שיש סימוכין בהלכה למעשיו, אך לחסיד כמוהו, הנהגה זו, למסור אדם למלכות, אינה מתאימה.

✿

נושא זה נדון כבר במקומות שונים. יש כאן שאלה מהותית, מי נדחה מפני מי. האם הציבור אמור לעשות הכל למען היחיד. או שהיחיד צריך להקריב את עצמו עבור הציבור.

מצד אחד, אנו מוצאים בתפילתו של משה לאחר חטא העגל, ביטוי עז ליחס בין הפרט - ולו גם פרט מיוחד ונפלא, דמות הכוללת עולם מלא - לבין הכלל.

משה רבינו אומר: "ועתה אם תשא חטאתם, ואם אין-מחני נא מספרך אשר כתבת". ובחריפות ובהדגשה מרובה זה מופיע במדרש באותו עניין: "ריבונו של עולם, ימות משה ומאה כיוצא בו, ולא תינזק ציפורנו של אחד מהם".

בזה אנו רואים שמשה רבינו מעריך את עצמו כאדם פרטי, והוא מוכן לאבד פרטיות זאת כאשר הוא מועמד אל מול הכלל, הציבור. הכלל הוא הכל; והפרט, עם כל חשיבותו הסגולית, ראוי לו לבטל עצמו מכל וכל כלפי הכלל, גם כאשר הכלל אינו ראוי ואינו הגון.

אולם לאידך, נקח דוגמה מסיפור בריאתו של אדם הראשון. שבניגוד לשאר המינים, האדם נברא יחידי, אף ללא בת זוג. 

לאמור: ההתחלה, יסודם של הדברים, תחילתה של האנושות, אינה במשפחה או בקבוצה אלא בפרט, באדם היחיד. 

והמשמעות של בריאת האדם יחידי מודגש על-ידי חז"ל, באמרם: "לפיכך נברא האדם יחידי, ללמדך שכל המאבד נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת, מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא". 

כלומר: לא זו בלבד שהכלל, נוצר מתוך הפרט, אלא שגם לאחר מכן, כאשר קיים ציבור שלם, עולם שלם מלא בני-אדם, עדיין נשאר היחיד בבחינת עולם מלא.

✿

איך ניתן לתווך בין הקצוות ?

הקרבנות שהיו בבית המקדש, התחלקו לשני סוגים: היו "קרבנות יחיד", דהיינו, הם הובאו על ידי היחיד. והיו "קרבנות ציבור", שבאו בשליחות הציבור כולו.

איזה סוג קרבן נחשב "קרבן פסח", שהביאו בי"ד ניסן ?

מצאנו בו שילוב מעניין. היו בו (ובצורה מוקצנת) את שני הקצוות:

מצד אחד הוא היה כקרבן יחיד.

שהרי אך ורק אותם יחידים שהיו מנויים מראש על הקרבן, הם ורק הם, יכלו לאכול ממנו.

ולא כבשאר קורבנות יחיד, שהיה אפשר לשתף באכילתו גם אחרים.

ולאידך, הוא היה לגמרי כקרבן ציבור, שהרי כל הציבור כולו הביא אותו באותו זמן. ולא כבשאר קרבנות ציבור, שהביאו אותו רק נציגי הציבור.

✿

איך מתחברים באותו קרבן  2 קצוות ?

התשובה מרומזת בשם הקרבן "פסח", מלשון דילוג.

בחג זה ניתנו כוחות מיוחדים שהיחיד "ידלג" ויוותר על האינטרסים המצומצמים שלו, לטובת האינטרס הציבורי. אך באותה מידה הציבור כולו גם "ידלג" ויעשה הכל למען כל יחיד. שאף אחד לא ילך לאיבוד חלילה.

שניהם יחד, גם הכלל וגם הפרט, מתאמצים לצאת מהמצרים האישיים.

כי גאולת הכלל תלויה לגמרי בגאולת הפרט !

✿

בימים אלו ציינו את יום הולדתו של הרבי.

אצל הרבי ראינו בצורה בולטת, איך שמצד אחד פעל בענינים כללים שייטיבו עם כלל ישראל כציבור. ויחד עם זאת, ובאותה עוצמה דאג לשלוח שליח לקצה העולם גם עבור אדם אחד בודד.

כי אין בכלל אלא מה שבפרט ואין בפרט אלא מה שבכלל.

פסח כשר ושמח

הרב ברוך וילהלם
בית חבד נהריה
יו"ר