רבי מיכאל דווארקין ז"ל היה מחשובי החסידים, בעל רגש גדול, ותפילותיו ונעימותיו השתפכו תמיד בערגה מיוחדת. אנשים אהבו להקשיב לו.

הוא עלה מרוסיה ערירי לארץ ישראל בערך בשנת ה'תרצ"ה (1935), ובשנת ה'תש"ז (1947) נסע לארצות הברית להיות אצל הרבי הריי"צ נ"ע מליובאוויטש. הוא התגורר באחד החדרים שבמרכז חב"ד ב – 770.

ביום חמישי ערב חג השבועות ה'תש"ט (1949) החזיר את נשמתו לבוראו.

היה זה בזמן לחוץ. ערב חג שסמוך לשבת. והיה קושי להשיג מיידית את כל המסמכים שנדרשו כדי לאפשר את קבורתו באותו יום. מה שנקרא בלשוננו "בירוקרטיה"  הרבי מליובאוויטש התאמץ כמה שעות וניסה בכל דרך לזרז את ההליכים. הכל כדי לשמור על כבוד הנפטר ולא לדחות את קבורתו עד יום ראשון. הזמן הלך ואזל ופתרון אין.

בסופו של דבר פנה הרבי לרופא יהודי בשם ד"ר נעס שהתגורר בברוקלין. וביקש ממנו לחתום על המסמכים הנדרשים כדי  לאפשר להביא את רבי מיכאל לקבורה. הרופא היסס מחשש למעמדו. ומספרים חסידים שאז הרבי הבטיח לתת לו את חלקו בעולם הבא !!! הרופא חתם מיידית ובזכות זה הצליחו לקברו באותו יום ממש ברגע האחרון.

♦

טבע האדם לשמור על עצמו. לדאוג לשלימותו. גם כשעושה משהו למען הזולת הרי זה בעצם נובע מאיזה אינטרס אישי. זה יהיה לפעמים בצורה 'בוטה' - למען תמורה חומרית ממשית ועכשווית, ולפעמים יהיה זה 'עדין' יותר – למען תמורה רוחנית עתידית או הרגעת המצפון הפנימי. וכדומה.

כך או כך –האגו האישי הוא זה שמכתיב את ההתנהלות שלנו והוא זה שאינו מוכן באמת לוותר על הצרכים העצמיים. או על האידיאלים.

גם אם תהיה כאן הקרבה והתמסרות מוחלטת – נוכל למצוא בעומק הנפש איזה שהוא שיקול אנוכיי ש'מניע את הגלגל'...

ואילו עבודת ה' הנדרשת מהאדם – היא 'לצאת' מעצמו. לא להתנות את המעשה באיזשהו ריווח עצמי (בין אם הוא גשמי או רוחני). אלא "עושה האמת מפני שהוא אמת". וגם אם נראה שזה גורם לו 'הפסד' כלשהו, בכל זאת לא יימנע מהאמת.

♦

כתוב במשנה במסכת אבות עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. על הנסיון האחרון מספרת התורה בהרחבה ובהדגשה ש" הָאֱ-לֹהִים, נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם".

זה סיפור מרגש המוכר לכולם אודות עקידת יצחק על ידי אביו אברהם במטרה לשחטו כקרבן על המזבח. ברגע האחרון עצר המלאך את אברהם והקרבן הוחלף באיל שהיה מוכן במקום.

מה בעצם התרחש כאן ?

מה הייתה המטרה של הניסיון העשירי הקשה מכולם ?

אם נחפש מטרה – נחטא למטרה...

הקדוש ברוך הוא ניסה את אברהם. ובעמידתו המדהימה בניסיון זה הוא בעצם חינך ולימד את כל יוצאי חלציו – דהיינו: אותנו -  שיהודי נדרש לעשות את מה שמצווים עליו גם אם אין לו שום ריווח בדבר. ויתירה מזו גם אם יש לו רק 'הפסד' ממשי. בכל זאת הוא מוכן להשליך חייו מנגד ולעשות האמת מפני שהוא אמת.

♦

נעשה חשבון פשוט:

אברהם אבינו כבר מקטנותו החל לחקור ולחפש את דרך האמת. וכשזכה להכיר בה, לא שמר זאת לעצמו אלא פרסם זאת לכל באי עולם. הוא נקט בכל דרך להחדיר האמונה בבורא עולם בפי כל עובר ושב.

בגיל 100 זכה ללידת יצחק בנו. ובו תלה אברהם את כל תקוותיו שיהיה מי שימשיך את מפעל חייו.

כשהגיע לגיל 137 (ויצחק בגיל 37), קיבל ציווי אלוקי לעקוד את בנו על המזבח. אם הי' נשחט יצחק הרי בזה היה אברהם גודע במו ידיו את כל המשך המפעל שנלחם עבורו עשרות שנים !....

אך אברהם לא עושה חשבונות. כשיש ציווי אלוקי צריך להתמסר אליו ללא מעצורים.

♦

כל חייל היוצא לקרב – הולך במסירות נפש למען אחיו היהודים ומשליך הכל למענם. הוא מוכן אף למות חלילה על קידוש השם. (כולנו תפילה שכל חיילינו יחזרו תמיד לבתיהם לשלום).

העבודה היומיומית הנדרשת מאיתנו היא לא למות על קידוש ה' אלא  לחיות על קידוש השם ! להתמסר לרצון ה' באמת. לא לחפש בכל פעולה היכן הריוח האישי. נעשה האמת מפני שהיא אמת.

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר