בוודאי גם אתה נפגשת עם החב"דניקים שעומדים בימי שישי  ברחובה של עיר ומזכים את העוברים ושבים במצוות הנחת תפילין.

אשתף אתכם באפיזודה מעניינת:

מספר תלמידים ישראליים שלומדים בישיבת חב"ד שבניו יורק, יצאו אף הם ביום שישי לשדרה החמישית של מנהטן לזכות את היהודים בהנחת תפילין.

הם עוד לא הספיקו לרכוש ידע בשפה האנגלית חוץ מכמה מילים בודדות.

איכשהו הצליחו לשאול את העוברים ושבים "האם אתם יהודים ?"  "אפשר להציע לכם להניח תפילין ?" וכדומה.

אחד האנשים שנשאל את השאלה. עצר ואמר להם:

i am only quarter jewish

תלמידי הישיבה ניסו לנחש מה הוא אמר... אחד מהם קלט שהמילה   Quarter" " מוכרת לו מהעודף של הדולר... ומדובר ב"רבע", אחרי כמה שאלות באנגלית עילגת הבינו שרק אם אמו של אותו אדם היא יהודייה. ולכן הוא סבר שהוא רק 'רבע יהודי'.

הם ניסו להסביר לו שהוא יהודי שלם ! ואין כזה מושג 'רבע' יהודי. ומאחר שהוא נולד לאם יהודיה הרי הוא יהודי שלם !

אחרי מאמצים הצליחו לומר לו:

!...... You are not a quarter !  You are worth a dollar

(אתה לא רבע, אתה שווה דולר שלם...!)

♦

פרשתנו פותחת בציווי לבני ישראל לתת 'מחצית השקל'. ובלשון הפסוק: "זֶה יִתְּנוּ, כָּל-הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים--מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ". כל אחד מבני ישראל מצווה לתת פעם בשנה 'מחצית השקל' לבית המקדש ומכספים אלו רוכשים את קרבנות הציבור שהקריבו במהלך השנה.

האם חשבתם פעם כמה תמוה הציווי הזה,

כל דבר חיובי שעושים משתדלים שייעשה בצורה שלמה. במיוחד כשמדובר בדברי קדושה חייבים לעשותם בשלימות.

לדוגמא:

כל קרבן שהביאו למקדש היה חייב להיות תמים (ללא מום). גם הכהן המקריב צריך להיות תמים.

כוס היין של הקידוש צריכה להיות מלאה. וגם שתי החלות שמברכים עליהם בסעודת שבת צריכות להיות שלימות. וכו'.

מדוע כאן ההוראה היא לתת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, חצי דווקא, ולא שלם,

יתירה מזו, גם אם מישהו יחליט להדר ולתת שקל שלם, לא יקבלו ממנו,  שהרי "הֶעָשִׁיר לֹא-יַרְבֶּה, וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט".

♦

התורה רוצה ללמד אותנו דבר נפלא,

להיות 'שלם' אפשר רק כשמרגישים 'חצי'....

אדם צריך לדעת ולהרגיש שהוא אינו אלא 'מחצית', אין לו יכולת להתקדם בשום תחום ללא העזרה שמקבל באופן תמידי מהקדוש ברוך הוא.

רבי שניאור זלמן מייסד חסידות חב"ד כותב בתחילת ספר ה'תניא' שנשמה של כל יהודי היא 'חלק אלוקה ממעל ממש'. כלומר: נשמה אינה מציאות עצמאית שמתאחדת עם הבורא. אלא כל מהותה היא 'חלק אלוקה'. היא אחד עם הבורא.

בנתינת מחצית השקל לקרבנות הציבור, מתבטא מהות היהודי. ההרגשה שכולנו רק חצאים. ושלימות תהיה רק בהתקרבות לבורא עולם.

רעיון זה מובא במשפט קצר בספר הזוהר: "מאן דאיהו זעיר איהו רב, ומאן דאיהו רב איהו זעיר" = מי שמרגיש קטן הוא גדול, ומי שמרגיש גדול הוא בעצם קטן...

♦

כך גם צריך להרגיש בייחס לזולת,

כשם שגוף האדם לא יהיה תמים אם יחסר בו אפילו אבר אחד.

לא מספיק רק קיומם של כל האברים, אלא צריך שתשרור ביניהם הרמוניה ורק אז הגוף יהיה שלם.

כך גם בעם ישראל, למרות ההבדלים המהותיים בין אחד לשני בכל התחומים (בכשרונות, ביכולות, בתכונות ובתובנות וכו') בכל זאת כל אחד בפני עצמו הוא רק "מחצית", ורק באחדות עם הזולת נקבל את ה'שקל השלם'.

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר