בעוד 3 ימים - 'שמחת תורה'.

כל עם ישראל רוקד ושמח עם ספרי התורה. הילדים מוכנים עם הדגלים, ספרי התורה שבארון הקודש גם מתרגשים. יש בהחלט סיבה למסיבה - זכינו פעם נוספת ללמוד ולסיים את כל חמשה חומשי התורה.

מהיכן למדנו הנהגה מיוחדת זו – לשמוח כל כך בסיום לימוד התורה ?

בספר מלכים מסופר על התגלות אלוקית מיוחדת שהייתה לשלמה המלך, בה הוא קיבל 'צ'יק פתוח'. והתבקש רק למלא את הסכום... כך נאמר לו:  שְׁאַל מָה אֶתֶּן-לָךְ.

באותו רגע קריטי לא ביקש שלמה המלך אריכות ימים, עושר או כבוד. הוא ביקש רק דבר אחד שבעצם כלל הכל: וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ ! שיוכל להבחין בין טוב לרע ולהצליח להנהיג את עם ישראל.

בקשתו נתמלאה מיד.  הוא קיבל חכמה נפלאה אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא-הָיָה לְפָנֶיךָ, וְאַחֲרֶיךָ לֹא-יָקוּם כָּמוֹךָ.

המדרש מתאר, שמיד אחרי קבלת החכמה "חמור נוהק והוא יודע מה נוהק. צפור מצוצי והוא היה יודע מה מצוצי".

הוא כל כך שמח במתנה שקיבל,  וַיָּבוֹא יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית-אֲדֹנָי, וַיַּעַל עֹלוֹת וַיַּעַשׂ שְׁלָמִים, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה, לְכָל-עֲבָדָיו.

וממנו למדנו שעושים סעודה, לגמרה של תורה.

♦

ברור שצריך לשמוח עם התורה. אבל למה עכשיו ?

שלמה המלך עשה משתה גדול מיד כאשר קיבל את החכמה. היה מתאים שגם ננהג כמוהו ונחגוג את  שמחת התורה בחג השבועות   שהוא זמן מתן תורתנו ? מדוע זה נדחה לחודש תשרי ?

יש כאן מסר מיוחד.

הקדוש ברוך הוא הטביע בבני אדם סלידה מ"נהמא דכיסופא" = לחם בושה.

בדרך כלל אדם לא מסוגל לשמוח באמת -  בדבר שקיבל בחינם ללא שום טורח ומאמץ. כאשר אדם מקבל משהו בחינם זה נקרא בפי חכמים "נהמא דכיסופא – לחם בושה".

חז"ל מוסיפים ואומרים שאדם מעדיף להישאר ב"קב שלו מתשעה קבין של חברו".

דהיינו מי שטורח בעצמו. הוא חורש, זורע ומצליח גם לקצור אפילו כמות קטנה - 'קב אחד'. הוא יעדיף להישאר עם כמות קטנה זו. מאשר לקבל בתמורה "תשעה קבין של חברו".

כפי שרואים שאפילו תינוק משתעשע ושמח הרבה יותר ב'מבנה' מקוביות הלגו שהצליח 'לבנות' בעצמו. מאשר מדבר מוכן שקיבל מחברו.

♦

העיתוי של שמחת שלמה המלך היה מקרה יוצא דופן.

כי דבר שאין יכולת להשיגו בכוחות אנושיים. זה מגיע רק במתנה אלוקית, כחכמת שלמה המלך. או אז בוודאי שהחגיגה צריכה להיות מיידית.

לעומת זאת חכמת התורה ניתנה לנו כדי שנתייגע בה יומם ולילה, שאנו בעצמינו נגלה בה עומקים חדשים.

וזה ההבדל הגדול בין חג השבועות לשמחת תורה.

בחג השבועות אמנם קיבלנו מתנה נפלאה – את התורה הקדושה. אבל עדיין לא השקענו בה מאומה. עוד לא טרחנו. עוד לא יגענו בה. ולכן שמחתנו אינה יכולה להיות שלמה. אבל עתה שהצלחנו ללמוד את כל התורה. הגענו בעצמנו לסיומה.

אין שמחה גדולה מזו.

שתהיה לנו שמחת תורה באמת. וממנה נשאב שמחה לכל השנה כולה.

שבת שלום וחג שמח

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר