אל חנות הספרים נכנס בחור צעיר והחל משוטט בין הטורים השונים, קשה היה לנחש איזה סוג ספר הוא מעוניין לרכוש כיון שהוא הציץ, בדק ונטל לידיו ספרי מוסר וחסידות, פנה לבדוק ספרים קדומים במיוחד, עיין גם בספרי קריאה לנוער ונדמה היה שאף את ספרי הבישול אינו פוסל...

לבסוף בצעד נמרץ אל הדלפק כשהוא מוציא פתק מכיסו ושואל:

"יש לך אולי סט ספרים בגובה 32.5 ס"מ וברוחב 12 ס"מ ?"

לקוחות שהיו סביב והאזינו לדו שיח המוזר, לטעמם, הרימו גבה, אך המוכר כבקי ורגיל שאל מיד: "ובאיזה צבע ?"...

תוך שלוש דקות נערך הסט המבוקש על שולחנו של המוכר. הצעיר לא עיין בכתבים. מבחינתו, כך נראה, יכול להיות הספר על כל נושא, מכל תקופה, של כל מחבר, אולי אפילו יכול להכיל דפים לבנים... העיקר הצבע, הגובה והרוחב...

מאושר יצא הצעיר עם הסט המוצלח ביותר, כשהמוכר פונה אל הלקוחות סביב: "אתם נראים תמהים מאד, אני כבר התרגלתי... אחת לשבוע מגיע אלי חתן בר מצוה ולפעמים חתן גדול עוד יותר... לאחר שסיימו לארגן את ספריהם בעמודון הספרים, כשמדובר בארגון אסטטי במיוחד לפי צבעים, לפי גבהים, (מישהו יודע, בכלל, מה כתוב שם בכל הספרים ?) לכאן הם באים להשלים חורים...

לקוח שהקשיב מן הצד, הוסיף סיפור משלו, להשלמת התמונה:

היו כמה תלמידי חכמים שבאו לנחם בביתו של עשיר גדול שהלך לעולמו. בין היושבים התפתח דיון תלמודי ער וסוער. במהלכו הציע אחד מהם, "נוציא את הספר מארון ונעיין ונראה את ההתייחסות הנכונה לנושא הדיון".

קם אחד התלמידים, ניגש לארון וניסה להוציא את הספר המבוקש. משהתקשה, ניגש חברו לסייע בידו. לתדהמתם גילו השניים כי הספרים בארון מנוקבים לכל אורכם וקשורים היטיב. לבל ישתנה חלילה מקומם בסנטימטרים אחדים...

♦

היום אנו נמצאים ביום החמישי לחודש טבת.

הרבי מליובאוויטש קבע את היום הזה כיום מסוגל ל'התחבר' לספרים.

לפני כ- 32 שנה התנהל בניו יורק משפט רציני בעניין "ספריית ליובאוויטש".  מדובר בספריה בקנה מדה עולמי, המהווה אוצר בלום עבור היהדות התורנית כולה.

(לאתר הספרייה: http://chabadlibrary.org/)

ביום זה הייתה פסיקה משפטית (בבית המשפט הפדרלי בניו יורק) שהביא לניצחון מוחלט לטובת הספרים וכתבי ידם של אדמו"רי חב"ד לדורותיהם.

מדובר בעצם בניצחון של היהדות התורנית כולה.

כאמור, הרבי ניתב את ביטוי הניצחון – לרכישה של ספרי יהדות לספרייה הביתית. וכן – ובעיקר – להשתמש בהם.

♦

עם- ישראל מכונה בעולם כולו 'עם הספר', משום שכל אחד מבני העם חש קירבה טבעית לעולם זה של ספר ולימוד.

בהווייה היהודית של העבר, היה זה מראה טבעי לחלוטין, להיכנס בערב לבית- המדרש ולמצוא שם את כל בעלי המלאכה, הסוחרים ומכובדי העיר, יושבים ולומדים. זה עם גמרא, זה עם משנה, זה עם חומש, זה עם שולחן-ערוך, ומי שאינו יודע ללמוד - עם ספר תהילים.

הזיקה הטבעית הזאת אל הספר, עשתה אותנו ל'עם-הספר'. האדם הפשוט מן הרחוב היה מלא וגדוש פסוקים, מאמרי חז"ל, מדרשים. שיחת החולין שלו הייתה רוויה מטבעות לשון מן המקורות, וממילא הייתה עשירה וערכית יותר.

אווירה זו חינכה את הדור הצעיר לאהוב ספרים ולרצות ללמוד, וכך נבדל העם היהודי מהעמים שסביבם חי ורמתו הרוחנית הייתה גבוהה מהם בכמה דרגות.

[למרבה הצער מאז היותנו מקוונים, ווירטואלים וכו', איבדנו קצת מהייחודיות כ'עם הספר' וכדאי לחזור למקורות !]

♦

שמירתו וכבודו של דבר יקר ערך, מתבטא בסגירתו ונעילתו בכספת המוצנעת ומוסתרת מעין כל. אך גישה זו נכונה רק כשמדובר כשהדבר היקר הוא חומרי, כאבנים טובות ומרגליות וכדומה.

אבל כשמדובר בספרי קודש, הכבוד האמיתי שלהם מתבטא בשימוש ועיון תמידי. ככל שמוסיפים יותר ללמוד בספרים, גם אם כתוצאה מכך יתבלו או אפילו יקרעו - זה רק יוסיף בכבודם האמיתי.

הרבי מליובאוויטש תיאר פעם איך מתאים שייראו הספרים בספרייה הביתית ואמר:

"... שסוף סוף יהיו הספרים קרועים ! ומרוב משמוש הידיים בעת הלימוד יהיו הדפים שחורים !"

♦

כשרבינו שמואל, המכונה הרבי המהר"ש, הרביעי לשושלת חב"ד. היה ילד בן שמונה, נהג לרכוש ספרים בכסף שקיבל עבור לימוד תנ"ך, משניות ותניא בעל פה.

באותה תקופה עדיין לא היו חנויות ספרים מסודרות. לעיתים קרובות היה עובר בעיירה מוכר הספרים ומציע את מרכולתו.

באחד הימים של חודש אלול הגיע מוכר הספרים והרבי המהר"ש רצה לנצל את ההזדמנות ולרכוש מספר ספרים.

מאחר ואוצר כספו היה שמור אצל אביו, הרבי ה'צמח צדק'.  ניגש לאביו וביקש למשוך מחשבונו 30 רובל.

"לשם מה אתה צריך כסף ?" – שאל האבא

"ראיתי את ר' נח ברוך מוכר הספרים, וברצוני לרכוש ממנו ספרים חדשים" – השיב הילד.

"קנה קודם בקיאות בספרים שיש לך כבר ולאחר מכן תקנה ספרים חדשים ותשתדל להיות בקי גם בהם" – הדריך אותו אביו.

באותו יום נחשף הילד, הרבי מהר"ש, לכמות ספרים אדירה  שהיה לאביו. ופנה בהתרגשות ואמר לאביו: "האם אתה כבר בקי בכל הספרים שיש לך ? בכל זאת אתה קונה בכל שנה ושנה ספרים חדשים ?!"

"בדרך כלל" – ענה לו הרבי ה'צמח צדק' – "אני בקיא בספרים שיש לי, קח איזה ספר שתרצה ובחן אותי אם נכון הדבר..."

לא חשב הילד רבות, ניגש לאחד הארונות והחל להוציא ספרים שהזדמנו לידו. כל ספר שלקח ליד אמר לו מיד אביו, מה שם הספר ואף ציטט קטעים בעל פה מכל דף שהתבקש...

סוף דבר היה, שאביו נתן לו את ה 30 רובל שביקש ואף הוסיף לו כמתנה עוד 10 רובל – וקנה אז הרבה ספרים.

נשתדל  להיות גאים בכינוי 'עם הספר' ובעיקר להצדיק אותו.

ולא רק ללמוד בספר, אלא שגם הספר ילמד אותנו...

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר