המייל השבועי


לפעמים הנשמה גם "רעבה"...

לפני 18 שנים נסע הרב שלמה ללונדון שבאנגליה לגיוס משאבים למוסדותיו שבזיטומיר, כשהציג את עצמו באחת הכתובות 'הרב וילהלם מזיטומיר', התקבל בהתרגשות והתלהבות יוצאי דופן... בעלת הבית הסבירה שאביה נקרא בשם 'ויליאם', הוא נולד ב'ויצ'ירייצ'י' ולמד בצעירותו בזיטומיר. ריגש אותם לשמוע את הצירוף הזה 'הרב וילהלם מזיטומיר'...

כשחזר הרב שלמה לאוקראינה, החליט לבקר ב'ויצ'ירייצ'י', לתעד את סממני היהדות שנשארו שם מהעבר, ולשלוח למשפחה מאנגליה שיהיה להם מזכרת מערש מולדתם. אחר כמה בירורים, הבין שלא נשאר שום סימן יהודי מהעבר, ואף לא ידוע על יהודים המתגוררים שם. בכל זאת הוא החליט לצאת לדרך.

כשהגיע ל'וצ'ירייצ'י' פגש ברחוב מישהו מזקני המקום, והתעניין אם הוא מכיר יהודים מקומיים, אותו אדם אמר לו שנשארה במקום רק אישה זקנה אחת. ונתן לו את כתובתה. כשהגיע הרב לביתה, פגש בחוץ את הנכדה והנינה ושמע מהם שהסבתא שלהם שוכבת על ערש דווי.

הוא נכנס לסבתא, ששכבה, כאמור, מרותקת למיטתה במצב קשה, ודיבר עמה כמה דקות באידיש. הסבתא הקשיבה במאור פנים ובמבט מיוחד, אך מרוב חולשה לא יכלה להגיב, לפני שנפרד הוא לקח את מספר הטלפון כדי להמשיך את הקשר, וחזר לזיטומיר. כעבור כמה ימים שמע הרב מהנכדה שדקות ספורות  אחר שעזב את הבית ב'וצירייצ'י' נפטרה הסבתא. היה זה ממש סיפור של השגחה פרטית מופלאה איך ביקור בלונדון גרר ביקור אצל אותה יהודייה, דקות ספורות לפני פטירתה אי שם במערב אוקראינה. 

אך הסיפור לא נגמר...




יוסף הצדיק ומתכון של לביבה...

הכומר עיין בעלון וסקר את כל עמודיו. כשהגיע למתכון, בחן היטב את המרשם. כשסיים, השמיע לפתע קריאת התפעלות: 'בדיוק לביבות כאלו הייתה סבתי מכינה'.

הרב שיימאן נדרך למשמע המשפט הלא צפוי הזה, ושרל את הכומר: "סבתך לא הייתה אף היא פרוטסטנטית אדוקה?!".

הכומר השיב בפשטות כי סבתו הייתה יהודייה, אך היא ובעלה (הלא-יהודי) שמרו את זהותה היהודית בסוד. הם נפטרו בעודו ילד קטן, והוא זוכר ביקורים משותפים איתם בבית-עלמין יהודי, ואת טעם לביבות תפוחי-האדמה שהייתה הסבתא מכינה בחנוכה. וסיים ואמר: 'תמיד ידעתי שאני "רבע" יהודי, שכן חוץ מהסבתא, סבי והורי אבי הם אירים'.

הרב שיימאן לא היה צריך יותר מדי זמן בשביל להבין שבעצם הצ'פליין שלפניו הוא יהודי ! כיון שכך הוא החל להסביר לו שהואיל ואמו היא בתה של הסבתא היהודייה, הרי שהוא יהודי 'מלא' ולא 'רבע יהודי' בלבד, כי על-פי ההלכה, מעמדו של היהודי, נקבעת על פי האם.

הכומר שהיה המום. התקשה מאוד לקבל את התגלית החדשה, אך אט-אט התאושש והדברים חדרו להכרתו. בו-במקום הוצע לו להניח תפילין. הוא נענה בחפץ לב. השליח כרך את רצועות התפילין על זרועו וראשו ואמר איתו 'שמע ישראל'. הוא היה נרגש ועם זה הייתה לו הרגשה מוזרה בגלל הניגוד הבולט והצורם בין הנחת התפילין ובין כל מה שהוא מייצג.

הרב שיימאן חזר לביתו נסער מהגילוי. אך לא הסתפק בעדותו של הכומר, אלא רצה לוודא את הדברים. הכומר סיפר לו על דודה זקנה שלו, המתגוררת בעיר פאוריה באילינוי. באמצעות שליח חב"ד בעיר, הרב אלי לנגזם, יצר קשר עם האישה הזקנה והוא והכומר נסעו אליה. הדודה אישרה מיד את סיפורו של הכומר. היא העידה כי היא זוכרת היטב את ברית-המילה של מייק, כאשר נקרא שמו בישראל 'מרדכי חיים' !