ביום שיבוא משיח, בני ישראל יהיו טרודים בפרנסתם. סוחר הבדים יעמוד בחנותו וימדוד בד; בעל בית המרזח יעמוד מאחורי הדלפק וימזוג ‘משקה’ לדורשים, הסנדלר יחבר פיסות עור למנעלי רגליים, וכן הלאה.

וכך לפתע פתאום, בעיצומה של המלאכה, יישמע מן הרחוב קול רעש גדול. הסוחר יתפלא וישאל את הלקוח, מה פשר קול הרעש שנשמע כעת ? ובכל זאת הוא ימשיך במלאכתו כהרגלו.

כשיגבר הרעש ויתחזק, ייצא הלקוח אל מחוץ לחנות, ויראה כי המון יהודים, אנשים נשים וטף, תלמידי חכמים ופשוטי עם, אצים רצים בחיפזון, וכשיברר מה קרה, הם יענו לו תוך כדי מרוצה, משיח בא ! אנו רצים לבית הכנסת ולבית המדרש לחטוף עוד תפילה, לומר עוד פרק תהילים, ללמוד משהו, שכן זו ההכנה היחידה שנוכל להתקרב לקדושה. כי מלך המשיח לא מתחשב בכסף או בזהב, רק בקדושה ובטהרה. והלקוח מה יעשה ? הוא יצטרף וירוץ יחד איתם אל בית המדרש.

הסוחר יעמוד וימתין לשובו של הלקוח, לתת לו את אשר הזמין. ולפתע ינסר בחלל העיירה קול תקיעת שופר. הסוחרים יקפצו ממקומם, ויצאו החוצה לראות מה קרה. וכשיודע להם כי זה קולו של המשיח וכי הוא הגיע, ימהרו גם הם להצטרף להולכי בית המדרש.

ואז יבוא ענן גדול, וייקח עמו את כל מי שכבר 'מוכן' להיכנס במחיצתו של מלך המשיח. הנותרים בבית המדרש ימשיכו בתפילתם ותורתם, עד שהענן יבוא בשנית, וילקט קבוצה נוספת ששבו בתשובה. וכך יחזור הענן שוב ושוב עד שילקט ויקבץ את כל בני ישראל, ויביאם לירושלים ולבית המקדש.

הצדיק רבי לוי יצחק מברדיצ'וב, הידוע כ"סנגורן של ישראל", הקדיש בכל שנה שעות ארוכות בערב יום הכיפורים לקבלת הקהל הגדול, שבא להזכיר את שמו לברכה לקראת יום הדין.

שנה אחת הודיע השמש בשם הצדיק, שבאופן חריג בשנה זו, יש לצרף רובל אחד עבור כל שם שמזכירים לברכה. רובל, באותה תקופה היה מטבע בעל ערך גדול.

בין הבאים הייתה גם אישה אלמנה, שבאה עם בנה הקטן. בכניסתה אל חדרו של הרבי הושיטה לו את הפתק שלה  בצירוף רובל אחד. הרבי נטל את הפתקה ועיין בכתוב בה. לפתע הרים את עיניו הטובות לעבר האלמנה ובנה ואמר: "ודאי תרצי שגם בנך ייכתב אתך בספר החיים. אם-כן, עלייך להוסיף עוד רובל עבורו".

"בסדר רבי, אביא עוד רובל אחד", מלמלה האלמנה, ופנתה בצעדים מהוססים לצאת מן החדר.

השעון התקדם לקראת היום הקדוש, כל הקהל כבר התפזר לביתו, אך הצדיק עדיין ישב והמתין בחדרו...

לפתע התדפקה האלמנה שוב על דלתו של הצדיק, מתנשמת ומתנשפת ביקשה להיכנס בדחיפות אל הרבי. עיניה הדומעות לא אפשרו לשמש לסרב לה. היא הניחה על השולחן קומץ מטבעות. "רבי, חצי רובל יש כאן. זה מה שהצלחתי להשיג. יאמין-נא לי, בכל כוחותיי התאמצתי. יותר מזה לא הצלחתי לאסוף".

נטל רבי לוי-יצחק את המטבעות הקטנים, מנה אותם, ואכן, הסכום הגיע למחצית הרובל בלבד. ואז פנה אל האישה ואמר  "הלוא את יודעת שנדרש רובל שלם לכל נפש!", האלמנה לא החזיקה מעמד ופרצה בבכי מר. "לא יכולתי, לא יכולתי", התייפחה, "פשוט אין לי יותר".

אדם אחד שהיה בדרך התיישב על בליטה בצד ההר, ונרדם מאחר שהיה עייף מהדרך. כך מסופר בזוהר.

רבי אבא, שהיה אחד מגדולי האמוראים, וישב בקרבת מקום, שם לב שמבין הסלעים הגיח נחש והתקרב להכיש את אותו אדם, אך בדיוק באותו רגע נפל על הנחש חתיכת עץ משורש האילן והרגה אותו,

רבי אבא התפעל מהנס הגדול שראה באותו רגע, ואז כמו לא די בזאת, כשהתעורר האדם משנתו וראה מולו נחש מת, התרומם מיד כדי לעזוב את המקום, בדיוק באותו רגע שהתרומם, נפלה הבליטה שישן עליה והתרסקה בעמק.  שוב ניצל אותו האדם... ממוות בטוח.

רבי אבא, שהיה עד לשני המאורעות הנסיים, פתח אתו בדברים, ורצה להבין בזכות מה זכה אותו אדם לניסים גדולים שכאלו ?

וכך סיפר אותו אדם על עצמו:

כל ימי מחלתי לאנשים שעשו לי רע. גם כשלא הצלחתי להתפייס איתם. מעולם לא עליתי למיטתי בלילה בלי שסלחתי בלב שלם להם ולכל אלו שציערו אותי. ולא רק שלא הרהרתי במעשים הלא טובים שנעשו לי, אלא ההיפך מאותו היום והלאה, השתדלתי ככל יכולתי לעשות עמהם רק טובות כדי שלא יחשבו שאני שונא אותם.

אחד מחכמי ישראל נסע עם תלמידיו. בדרכם עברו דרך יער, תוך כדי נסיעה הבחין הרב בכפרי אחד הבונה בקתה במעבה היער.

ביקש החכם מהעגלון לעצור את העגלה, והוא ירד כדי להתבונן מקרוב במעשיו של הכפרי.

התלמידים לא הבינו מה מיוחד במעשה הכפרי ? מה ראה לנכון 'לבזבז' זמן יקר לבחון את תהליך בניית הבקתה ? אך הבינו שיש דברים בגו והמתינו בסבלנות.

כשחזר רבם לעגלה מלא התפעלות ממה שראה, גברה תמיהת התלמידים שבעתיים ...

הסביר הרב:

ראיתי איך הכפרי אוסף את העצים. וכשרצה להעמידם זה על זה כדי ליצור דופן. היה לו קושי טכני. שהרי עצי היער אינם חלקים ומהוקצעים, הם מלאים בליטות. ואיך יעמדו יפה זה על זה ?

ניתן היה לחתוך את כל הבליטות ולישר את העצים, ואז להניחם זה על גבי זה, אך הכפרי לא כך עשה,

במקום לחתוך את הבליטות ש'הפריעו'. הוא התאמץ ליצור שקעים בעץ התחתון בגודל ובצורת הבליטה על מנת שכל בליטה "תתיישב" היטב בשקע שיצר, וכך התחברו להן קורות העצים יפה זו לזו. ובצורה כזו אין ספק שהבניין יציב יותר.

ממנו למדתי הוראה נפלאה, הסביר הרב.

מעשה בזוג שהיו נשואים שנים רבות. הקב"ה בירכם בעשירות מופלגה ובהצלחה גדולה בעסקיהם, אך למגינת ליבם הם לא זכו לפרי בטן.

        שמעו של הבעל-שם-טוב הקדוש וברכותיו הגיע לאזנם. הם החליטו לפנות אליו ולבקש ממנו שיברכם בילדים.

למרבה הפלא, משום מה לא התייחס הבעש"ט לבקשתם ולא בירכם....

        בני הזוג לא התייאשו, והמשיכו להגיע שוב ושוב אל הבעש"ט הקדוש לבקש את ברכתו.

        באחת הפעמים כששוב הגיעו בני הזוג לבקש ברכה, הם הפצירו מאוד, והבעש"ט הק' הבחין שבקשתם באה ממש מעומק לבם, אמר להם: "שיהיה עליהם לוותר על עשירותם ולחיות בעוני ! ההחלטה היתה בידיהם".