ר' גימפל, שזו פעם ראשונה שהשתתף בזה, לא הבין בדיוק מה קורה שם, הוא רק שמע שתורמים כסף... אז הוא התערב באמצע המכירה, ואמר שנותן 1000$ ולא פירט עבור מה.

סיפר ר' גימפל, שבאופן חריג פנה אליו הרבי ואמר לו:

"ממך אני רוצה 5000 $" !  הגבתי מיד ללא היסוס,: "אני נותן את זה".

שאל אותי הרבי: "אתה נותן את זה בשמחה רבה וטוב לבב ?" וכמובן שמיד אישרתי שאכן בצורה כזו אני אתן את הכסף.

סיים הרבי ואמר: "אם כדבריך, שאתה נותן זאת בשמחה רבה וטוב לבב, אני נותן לך הבטחה גמורה, שבשנה הבאה תהי' כאן ותוכל לתת כפל כפליים".

השנה עברה מהר... וכשהתקרבו החגים אמרתי ,קצת בלחץ, לאשתי 'נו, צריך כבר לנסוע לרבי, והרבי אמר שאוכל לתת כפל כפליים...ועדיין אין ישועה באופק...'

ב"ה שלאשתי יש אמונה פשוטה וטהורה, והיא אמרה לי בתוקף "מה אתה מהסס, הרבי אמר וכך יהיה !".

ואכן, תוך כמה ימים באה הצעה מצויינת מבית רפואה גדול, שהיה צמוד לבית אבות, לרכוש מאיתנו את הבנין. ואחר שקיבלתי הסכמה מהרבי על העיסקה, חתמנו על 'זכרון דברים' וקיבלתי מיד במזומן מקדמה על העיסקה. התברר שחלקי במקדמה היה פי 3 מאותם 5000 $ שנתתי לרבי אשתקד.

חמורו של איכר זקן הסתובב בחצר ונפל אל תוך הבאר העתיקה. ניגש האיכר לבאר והתבונן בעצב בחמורו הגונח.

הוא שקל את המצב בכובד ראש, והגיע למסקנה עצובה:

החמור כבר זקן, אני זקן עוד יותר, וגם הבאר עתיקה. מתאים אם כן לקבור את החמור הישיש בתוך הבאר ובכך לשים קץ לסבלו, לסתום את הבאר סופית ובאותה הזדמנות גם לנקות את הפסולת מהחצר...

ממחשבה למעשה – הזקן ניעזר בשכניו וכולם יחד החלו לגרוף את כל הזבל מהחצר אל הבאר.

והחמור... בתחילה נתקף בפאניקה, נער בקול גדול ובכה על גורלו המר. אך לאחר מספר דקות עלתה מחשבה בראשו של החמור הקשיש,

הוא קלט כי בכל פעם שצולפת בגבו כף זבל, עליו רק לנער אותה, לדרוך עליה ו... לעלות עליה.

אמנם הוא קיבל חבלות כואבות, אך נלחם באומץ. כל שכבת זבל נוספת הגביהה אותו בכמה סנטימטרים למעלה.

לא חלף זמן רב ומעבר לדופן הבאר הופיע חמור ישיש וחבול עם עיניים בורקות...

מה שנדמה הי' שיקבור אותו, התברר בסופו של דבר, כנס הצלתו.

רבינו סעדיה מגאוני בבל (חי לפני כ- 1000 שנה) התארח  באכסניה, שהמארח לא הכירו אך קיבלו ואירחו בצורה מכובדת.

בינתיים התפרסם בעיר שהגאון המפורסם נמצא ביניהם, ונאספו כל בני העיר אנשים נשים וטף לכבודו. וכשראה בעל האכסניה את המעמד המיוחד הוסיף לכבד את האורח אף יותר מיכולתו.

כשעמד הגאון לעזוב את המקום וכל בני הקהילה באו ללוותו, נפל בעל האכסניה לפני רגליו ובכה בתחנונים שימחול לו הגאון על שלא כיבדו כראוי.

שאל הגאון: הלא כיבדת אותי כבוד גדול. הרבה יותר מיכולתך ומה עוד יכולת לעשות ?

ענה אותו יהודי: אני מבקש לפייס אותך על השעה הראשונה שלא הכרתי ולא ידעתי ממעלת כבודו ולא נתתי לך אז את הכבוד הראוי לך....