בשבת הקרובה נשמע את קולו של החזן הקורא בתורה, בפסוק "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם...".

כמובן שנהי' דרוכים לשמוע על המסעות שהיו במדבר, וראו זה פלא – כל ההמשך מתייחס לחניות של בני ישראל !

מתאים א"כ הרבה יותר, שהפתיחה תהיה: "אלה חניות בני ישראל" ? (וכפי שאכן שואלים כמה ממפרשי התורה).

♦

יש אצלנו בקהילה יהודי ששגור על לשונו הפתגם: "הכל מסתדר בתנועה" = כשמתחילים לזוז, משהו מתחיל לקרות, מתגלים עניינים חדשים, נקודות מבט משתנות, הדינמיות של התנועה עוזרת לדברים להתארגן מחדש.

כך בתזוזה פיזית, ובדיוק כך גם ברוחניות.

בפרשתנו מבקשת התורה לסמן לאדם את דרך החיים הרצויה – עליו להיות כל הזמן ב מַסְעֵי, בתנועה מתמדת של עליה והתקדמות ולא להירתע מקשיים.

מאדם נדרש להיות 'מהלך' ולא להישאר 'עומד'. ו"אלה מסעי בני ישראל".

♦

מרצה ביקש ללמד את תלמידיו 'לצאת מהרגלים קודמים' ולהתקדם בחיים, הוא הראה להם תמונה מפורסמת של פיל גדול מימדים שעומד קשור בחבל דק לעמוד קטן וחלש.

אתם רואים, הסביר לתלמידים המופתעים: הפיל פשוט התרגל מקטנותו שהעמוד חזק ממנו ומאז כבר לא ניסה יותר את כוחו לנוע ולהתנתק מהעמוד. על כן הוא נשאר 'תקוע' שם...

♦

מסר נפלא ב"אלה מסעי":

אמנם, החניות במדבר מסמלות שלבים בגלות הממושכת 40 שנה במדבר, אבל כאן באה התורה לתת לנו השקפת עולם חדשה.

גם החניות – הירידה וההתעכבות בגלות – נקראת בשם 'מסעי', הם חלק מהנסיעה והעליה.

אמנם ישנם מצבים במהלך החיים שהם 'ירידה', אבל צריך לזכור שכל ירידה היא לצורך עליה, וכדברי שלמה המלך שיש יתרון לאור שבא מתוך החושך.

♦

חמורו של איכר זקן הסתובב בחצר ונפל אל תוך הבאר העתיקה. ניגש האיכר לבאר והתבונן בעצב בחמורו הגונח.

הוא שקל את המצב בכובד ראש, והגיע למסקנה עצובה:

החמור כבר זקן, אני זקן עוד יותר, וגם הבאר עתיקה. מתאים אם כן לקבור את החמור הישיש בתוך הבאר ובכך לשים קץ לסבלו, לסתום את הבאר סופית ובאותה הזדמנות גם לנקות את הפסולת מהחצר...

ממחשבה למעשה – הזקן ניעזר בשכניו וכולם יחד החלו לגרוף את כל הזבל מהחצר אל הבאר.

והחמור... בתחילה נתקף בפאניקה, נער בקול גדול ובכה על גורלו המר. אך לאחר מספר דקות עלתה מחשבה בראשו של החמור הקשיש,

הוא קלט כי בכל פעם שצולפת בגבו כף זבל, עליו רק לנער אותה, לדרוך עליה ו... לעלות עליה.

אמנם הוא קיבל חבלות כואבות, אך נלחם באומץ. כל שכבת זבל נוספת הגביהה אותו בכמה סנטימטרים למעלה.

לא חלף זמן רב ומעבר לדופן הבאר הופיע חמור ישיש וחבול עם עיניים בורקות...

מה שנדמה הי' שיקבור אותו, התברר בסופו של דבר, כנס הצלתו.

♦

גם אם אדם נכשל חלילה בחטא, גם אם ישנם קשיים ומציאות החיים דומה למי שנזרק לתור הבור, אל לו להתייאש, עליו לפעול שיהיה יתרון האור מן החושך, גם החנייה היא חלק ממסע שמקדם אותנו לייעד.

גם הירידה הגדולה של הגלות אינה מייאשת אותנו חלילה, אנו נמצאים ב'מסעי בני ישראל' לקראת הגאולה.

ונזכה שיהפכו ימים אלו לששון ולשמחה ולמועדים טובים.

חודש טוב ושבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר