המייל השבועי


חלות שלא נגמרות....

ערב שבת ר' שלום הולך עם בנו מויש'לה לקנות 4 חלות טריות לסעודות השבת. בדרך אומר מויש'לה לאבא: "אולי כדאי הפעם לקנות 6 חלות ? הרי הם כה טעימות ופריכות, כל הילדים בוודאי ישמחו שיהיה 3 לליל שבת ו- 3 לשבת בבוקר". אבא הסכים בשמחה.

בדרכם הביתה, אומר אבא: "מוישל'ה כמה חלות יש לנו ?" שש חלות ! הוא עונה בשמחה.

והנה בדיוק אז בא מולם יהודי מסכן, עני וחסר כל. וביקש מהם עזרה לסעודות שבת.

"מה אתה אומר ?" שואל אבא את בנו, "אולי תתן לו 2 חלות מהסל, ואנו נסתפק ב 4 כבכל שבת" הציע מוישל'ה. ואכן שימחו את העני ונתנו לו שתי חלות.

כשהמשיכו בדרכם שאל אבא: "מוישל'ה, כמה חלות יש לנו עכשיו ?" ארבע ! ענה הילד.

בסיום סעודת ליל שבת שואל אבא: "כמה חלות נשארו לנו ?" עכשיו נשארו רק שתים ! אומר מוישל'ה.

השאלה חזרה על עצמה אחרי שסיימו לאכול את כל החלות בסעודת הבוקר, והילד ענה: "אבא, לא נשאר לנו כלום" !

ואז אמר אבא: אינך צודק, נשארו לנו שתי חלות !




געגעועים

השבוע נציין בגעגועים את יום השנה הראשון לפטירתו הפתאומית של השליח היקר האהוב והנערץ על כולנו, הרב ישראל ברוך בוטמן ז"ל,

הלב מתכווץ בכאב עצום, בוכה, וממאן להיפרד. עדיין מרגיש את הרב בוטמן כאן ועכשיו, מחייך, מבין, מייעץ, ובעצם מה לא.

הרב בוטמן ז"ל, שכולנו היכרנו ניחן במידה גדושה של שכל טוב. הן במובן הפשוט של פקחות, הבנה ישרה וראיה נכונה של דברים ומצבים. והן במובן של כישורים ויכולות.

הרב בוטמן ז"ל היה נואם בחסד, מרצה ששיעוריו נשמעו ברוב קשב, נכנסו ללב השומעים, ומנחה סוחף באירועים קטנים וגדולים.

ואפשר להמשיך להאריך ולכתוב עוד ועוד,

ברצוני לציין את אחד הדברים, שלדעתי, אפיין אותו במיוחד. הרב בוטמן 'נתן' את עצמו לזולת באופן מוחלט,

הוא כלל לא חשב על עצמו, על הנוחיות האישית שלו. אם היית צריך אותו – הוא היה שם, כולו ויותר מכך וללא גבול.

כמה זה מיוחד שיום השנה לפטירתו, חל סמוך לפרשת 'תרומה'. הוא הרי היה "איש אשר ידבנו לבו" לכל.