המייל השבועי


להחזיר אותו לעריסה...

בזמן הקצר ששהיתי שם, נכנס יהודי לנחם את המשפחה, וסיפר בהתרגשות מה היה מיוחד אצל הרב קלמן ז"ל,

לפני שנים, כשהוקם בשכונת מגוריו, 'בית וגן' בירושלים, מוסד חינוך טיפולי לנוער שהיה בו גם פנימייה, היו רבים מתושבי המקום שלא ראו זאת בעין יפה, כיוון שבלילי שבת היו רבים מהנערים, שבאו ממשפחות מצוקה, ומצבם לא היה בכי טוב, מסתובבים ברחובות השכונה, ובהתנהגותם, שלא התאימה לאופי הדתי של המקום. הם הפריעו לאווירה הרגועה של השכונה בכלל, ובשבת בפרט. תושבי השכונה הרבו לדבר בשלילת המוסד וכו'.

כשהגיע השמועה לאזניו של הרב קלמן, הוא הגיב באופן ספונטני, שאין שום אשמה בנערים הללו, הם פשוט לא טעמו טעם של שבת, ומיד החליט להזמין בכל שבוע קבוצת נערים לסעודת שבת, ופעל שעוד כמה יעשו כמוהו.

מיותר לומר כי ברגישותו הרבה, הוא הציל עשרות נערים מהדרדרות רוחנית, וזכה לראות נחת רב מהם.




אני כאן בשבילך !

כשהחלים הרב זאב מהניתוח ושוחרר מבית הרפואה לביתו, הוא קיבל בדואר דרישת תשלום עבור הניתוח. הסכום שנדרש לשלם היה 5000 $ ! סכום גדול מאוד באותם ימים, והביטוח הרפואי הספיק לכסות רק חלק קטן מהעלות.

בצר לו, פנה הרב זאב לידידו הרב יעקב יהודה העכט, שהיה בין השאר עסקן ציבורי פעלתן, וביקש ממנו לפעול על הרופא להוזיל את המחיר.

הרב העכט אמנם לא הכיר את הרופא באופן אישי, ובכל זאת הצליח לשכנעו להסתפק בכספי הביטוח בלבד... הרופא וויתר על כל השאר...

בימים הסמוכים לל"ג בעומר היה לרב זאב יום הולדת, וזכה להיכנס לרבי ליחידות, (כפי שנהוג היה אצל חסידים, להיכנס ליחידות אצל הרבי בסמיכות ליום ההולדת)(.

בין השאר סיפר הרב זאב לרבי אודות השתדלותו המוצלחת של הרב העכט בהוזלת הוצאות הניתוח.

הגיב הרבי: "גרמת לי נחת רוח רב !

שמחתי מאוד לשמוע איך שחסיד אחד מסייע לחברו החסיד".




כדאי להחליף משקפיים !

ר' מעוז טולדו הוא צייר ואמן בנשמתו. במשך שעות יושב מעוז מול כן הציור, ומאייר זיכרונות שנצרבו אצלו מאירועים שונים בהם נטל חלק. מרבית ציוריו נעשים באמצעות שמן על קנווס אקריליק.

"הסגנון שלי משקף אמיתיות. אני מצייר רק מצבים ודמויות אמיתיות. אם יש בציור עץ, אז הוא ייראה עץ. סגנון הציור הריאלי תמיד משך אותי".    

ר' מעוז שנחשף לתורת החסידות. מתאר איך זה השפיע גם על תחום הציור שבו הוא עוסק:

כשהתקרבתי לדרך היהדות, ובייחוד לדרכה של החסידות, הבנתי שהנוף והבריאה אינם יכולים להיות מהות, אלא רק אמצעי להכיר את הבורא טוב יותר, להכיר בכוחו וגדולתו. המשכתי לאהוב את היופי, אבל בפרופורציות הנכונות.

כל אומן אחרי שהוא לומד חסידות ומכיר את עולם החסידות, הרי האמנות שלו היא אחרת, עמוקה יותר, פנימית יותר, אפילו בפן החיצוני של המלאכה, ובוודאי שכך ברובד הפנימי.

אם בתחילת דרכי ביהדות הייתי כותב בראשית כל ציור ב"ה, או שהייתי מצייר בית בתוך נוף וכותב עליו מקווה, ובכך הייתי "מגייר" את הציור, הרי שכיום הציורים עצמם במבנה שלהם "זועקים" את האמת האלוקית.