אמו של הרבי, הרבנית מרת חנה התגוררה ב 18 שנותיה האחרונות בסמיכות לרבי בשכונת קראון הייטס שבברוקלין. הרבי היה נוהג לבקרה בכל יום.

בעת הצורך, הייתה הרבנית מזמינה מצרכי מזון מאחד המרכולים שבשכונה, ומשלוח מסודר היה מגיע ישירות לביתה שברחוב פרזידנט.

ד. היה נער שהתגורר סמוך לביתה, וכשהיה מבחין שהגיע משלוח של ארגזי מזון, השתדל תמיד 'לתת יד' ולהכניס בעצמו את אחד הארגזים לתוך הבית.

קרה פעם שהגיע משלוח בדיוק בזמן שהרבי היה בביקור היומי אצל אמו הרבנית, וכשהנער ד. הכניס ארגז הופתע לראות את הרבי מול פניו.

הרבי חייך אליו באהבה, הודה לו על עזרתו, וכהוקרה העניק לו מטבע.

למחרת כשהגיע הנער לכיתה, הראה לחבריו את המטבע שקיבל אמש מהרבי. אולם המחנך הבחין, שהנער לא מייקר מספיק את ה'מטבע' שבידיו, וחשש 'שיבזבזו' בקניית ממתק וכדומה. הציע לו המחנך לרכוש ממנו את המטבע תמורת 20 $. והנער הסכים בשמחה.

כשאבי הנער שמע את הסיפור, כאב לו, שבנו הצעיר לא משכיל לייקר את העוצמה הרוחנית, שיש במטבע, שהתקבל מידו של הרבי. אולם הוא שתק, לא אמר לבנו מאומה. אך במקביל כתב האב מכתב לרבי בבקשת ברכה, שלבנו יהיו חושים עדינים יותר ... שיבין מהו ערכה האמיתי של מטבע מידיו הק' של הרבי.

כעבור זמן לא רב חזרה על עצמה הסיטואציה, שוב סייע הנער בהכנסת ארגז לבית הרבנית, בדיוק בזמן שהרבי היה שם.

גם הפעם הודה לו הרבי. והפעם הוציא הרבי מכיסו 2 מטבעות ונתנם לילד באמרו:

"במטבע הראשון תוכל לעשות מה שלבך חפץ. אך את המטבע השני תשמור אצלך" !

✿

הרבי הדגיש פעמים רבות שימי החנוכה הם 'ימי סגולה'. בהם ניתן לקבל כוחות מיוחדים להצליח במהלך השנה בענייני 'חינוך' ילדי ישראל.

חג ה'חנוכה' נקרא על שם חנוכת בית המקדש.

היוונים גרמו להפסקת העבודה במקדש, ואחרי שהקב"ה הושיע את בנ"י מידם, התאפשרה התחלה חדשה בחגיגיות והדרת קודש, ולמעשה, ביהמ"ק נחנך מחדש. אולם חג החנוכה הוא גם "חג החינוך" ולכן זה זמן מסוגל, להתחיל ולהאיר מחדש, בצורה נכונה, גם את ה'מקדש מעט' שבנפש האדם, ובמיוחד אצל קטנים, שאצלם הרי זו התחלה חדשה ממש.

שלמה המלך החכם מכל האדם כתב את הכלל הכי מפורסם בחינוך: "חֲנֹךְ לַנַּעַר, עַל פִּי דַרְכּוֹ". ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, אולם אחד המחנכים הסביר, שבמאמר זה רומז שלמה המלך שאין להמתין בחינוך והדרכה עד שיגדל הילד, אלא כשהוא עדיין עַל פִּי דַרְכּוֹ, דהיינו, הוא נמצא בפתיחת הדרך בהתחלת חייו כבר אז צריך להשקיע מחשבה ותשומת לב מיוחדים להדרכה נכונה, כדי שגַּם כִּי יַזְקִין, לֹא-יָסוּר מִמֶּנָּה.

✿

הרבי הריי"ץ נ"ע כתב את "כללי החינוך וההדרכה" שהוא למעשה אוסף של הדרכות מסודרות, וכללים יסודיים בחינוך ילדים.

וכך כותב הרבי באחד ממכתביו:

"הרוצה להדריך את חברו על הדרך הישרה, צריך לילך אתו לאט לאט, ולא ירצה לתקן הכל בבת אחת... אם יקרה לפניו שני דברים, אשר שניהם אינם מוכשרים בעיניו, לא ירצה להרחיקו משניהם יחד, כי זה לא יקובל... ואם ימנע את שניהם מאתו...זה לא יצליח"

ומסיים: "זה כלל גדול, מוכרח מאוד... ובלתי אפשרי בלעדו כלל".

החנוכייה שאנו מדליקים בחג החנוכה, מלמדת אותנו את הרעיון הנ"ל.   את החנוכייה לא מדליקים בבת אחת... ביום הראשון מדליקים רק נר אחד, ביום השני נוסף נר, וכך הלאה. זה לוקח שמונה ימים עד שהאור יתפשט בכל מקום !

כדי להצליח בחינוך, אין זה נכון 'להסתער על הילד', לנסות ל"טפל" בבת אחת בכל הטעון שיפור, ולא להשאיר לילד את המקום שלו, של מאווייו ורצונותיו, של הדברים החשובים לו.

חינוך ילדים זה לא "או הכל או לא כלום".

חינוך אמיתי הוא תהליך הדרגתי. זה לתת לילד מטבע כדי שיעשה בו מה שהוא רוצה ואוהב, ובד בבד לתת לו עוד "מטבע של חינוך" שישאר אצלו כנכס וכאוצר רוחני. ממש כפי שנהג הרבי.

זכורני שבמהלך השנים, בסיומם של כנסי ילדים שהתקיימו מספר פעמים בשנה בבית המדרש של הרבי ב 770 בנוכחות הרבי. חילק הרבי לילדים (באמצעות המדריכים) מטבע על מנת לשים בקופת הצדקה. ופעמים רבות, נתן הרבי מטבע נוסף, ולפעמים 2 מטבעות נוספים, ואמר שזה יהיה "לעשות בו כטוב בעיניהם".

✿

אם נגענו ב"מטבע של הרבי", חשוב שניתן את הדעת לערכה הרב של המטבע, או, למעשה, כל חפץ אחר השייך לרבי או/ו קיבלנו מהרבי.

בימים אלו מציינים רבבות אלפי ישראל, 30 שנה ליום הגדול ה' טבת – המכונה בפי החסידים: "דידן נצח".

מה אירע ביום זה ?

ביום זה ניתן פסק הדין בבית המשפט הפדרלי שבניו יורק, בנוגע לנצחיות הקדושה שיש בספרים ובכתבים של רבותינו נשיאינו הנמצאים בספריית ליובאוויטש שבנ.י.

ידוע שהצדיק מחדיר קדושה גם בחפציו וכליו ובממונו, ועאכו"כ בספריו וכתביו שמשתמש בהם לעבודת ה'.

קדושה הוא דבר נצחי שאינו פג לעולם. גם לאחר הסתלקותו של הצדיק, נשארת הקדושה במקומו ובכליו ובממונו, באותו אופן כבזמן שהצדיק השתמש בהם בפועל.

ולכן חסידים מתייחסים בחרדת קודש לספר או למטבע שקיבלו מידיו הקדושות של הרבי.

ובה' טבת לפני 30 שנה התברר כי גם שופט שאינו יהודי הפנים את הרעיון הנשגב הזה, שחיי הצדיק וחפציו הם חיים נצחיים לעד, ולכן פסק שכל הספרים והחפצים צריכים לחזור ולהישאר לנצח בספריית ליובאוויטש.

 חנוכה שמח ושבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר