הפעם נפתח במילונאות:

"שבט ו"מַטֶּה" הן מילים נרדפות ? מסתבר שלא.

"שבט" הוא ענף רך שעדיין מחובר לאילן, וגם אם הוא כבר נותק ממנו, יש בו עדיין את הלחלוחית שינק.

לעומתו ה"מַטֶּה" – הוא מקל חזק וקשה שכבר נכרת מהעץ ויבש לגמרי.

מדוע נדרשנו לעניין ?

כי אנו מוצאים שהתורה מכנה את עם ישראל בשני השמות, "שבטי ישראל" או "מטות" (בפתח הפרשה שלנו: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת).

הכינויים האלה אינם אקראיים או משחק מילים,

הכינויים האלה הם ביטוי למצבים שונים בהם נדרשנו ואנו עדיין נדרשים לעמוד עד עצם היום הזה.

האילן הוא המקור האלוקי – הקדוש ברוך הוא.

יהודי שקשור לבורא במודע ובגלוי, ומקיים בקביעות את רצון הבורא, נקרא 'שבט', ואילו כאשר הקשר הזה מוסתר וחבוי. עד שבמבט חיצוני הוא כלל אינו ניכר. אזי הוא נקרא 'מַטֶּה'.

האם הכינוי "מַטֶּה" הוא אכן מבטא רק מצב שלילי ?

♦

הרב יעקב יוסף כ"ץ מפולנאה (מגדולי תלמידי הבעל שם טוב) סיפר:

ילד יהודי גדל אצל פריץ גוי, הוא לא ידע שהוא יהודי, וגם לא היה לו שמץ של מושג על יהדות.

משגדל הילד, החליט הפריץ להפוך את הילד לנוצרי "כדת וכדין", ולעשות זאת בטקס רב משתתפים.

וכך כשהכל היה מוכן, הודיע הפריץ לילד שמחר הוא ממיר את דתו ומעתה הוא יהיה 'נוצרי'.

כששמע זאת הילד החל לחקור על משמעותו של הטקס.

והפריץ הסביר לו: זה כלום ! עד היום קראו לך פייוויש – ואחר הטקס שמך יהיה איוואן.

שאל הילד: למה עד היום קראו לי פייוויש ? 

נאלץ הפריץ לגלות לו, שבעצם הוא נולד כילד יהודי.

ברגע ששמע זאת הילד, הוא סרב לעבור את הטקס וטען בעקשנות כי : קראו לו פיוויש – והוא יישאר לנצח פייוויש !

הפריץ ניסה לפתותו בטוב, ולא נמנע גם מלייסרו בייסורים קשים מאוד כדי להעביר את הילד על דתו, אולם ללא הועיל.

הילד עמד בתוקף ונשאר יהודי

פייוויש מסר את נפשו על קידוש השם.

♦

המַטֶּה אמנם יבש וכבר נותק משורשו. אבל הוא מקל חזק ונוקשה.

הכוחות הגדולים והחזקים ביותר מתגלים דווקא באותם תקופות ומצבים שנראה שהכל אבוד...

אותה התקיפות והנחישות שמתגלה באותם מצבים בלתי צפויים... או אפילו קשים, בעצם קיים בנו תמיד בעומק נפשינו. עלינו להשתדל לגלות זאת גם בשיגרה.

מסתבר שעַם-קְשֵׁה-עֹרֶף זו גם מעלה.... !

♦

נכנסנו השבוע  ל'ימי בין המצרים'. הם ימי האבל על חורבן בתי המקדש.

מצד אחד הגלות הארוכה היא תקופה ממושכת שלא תמיד ניכר בה בגלוי החיבור בין "הענף לאילן".

אך אנו מצדינו נגלה את התוקף והנחישות שקיים בנו.  נבטא בכל דרך את הקשר הפנימי לבורא. נתחזק ונוסיף בקיום תורה ומצוות וזה בוודאי יזרז את ההבטחה האלוקית שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

יו"ר בית חב"ד נהריה