בכל יום שישי, בסיום בלימודים, נהוג בכל ישיבות חב"ד ברחבי העולם, שכל תלמידי הישיבה יוצאים לזכות יהודים בהנחת תפילין.

בשנת תשמ"ה (1985) זכיתי ללמוד בחצרו של הרבי ב- 770, שם נמצאת הישיבה המרכזית של חב"ד. כאמור, היינו יוצאים ל"מבצע תפילין" בחוצות ניו יורק. אני הייתי יוצא בימי שישי לשכונת איסט סייד (East Side) שנמצאת בצדו הדרום מזרחי של רובע מנהטן.

היה שם מתחם קניות ענק שהיו בו כמה חנויות בבעלות יהודים, ורובם שמחו לקיים את מצוות הנחת תפילין.

באחד מימי שישי אמר לי אחד מבעלי החנויות, שיש לו אתגר עבורי. והוסיף, שאם אצליח במשימה, הוא מתחייב לתת מידית סכום נכבד לצדקה. הבנתי שמדובר באתגר לא פשוט ונדרכתי לשמוע מה בפיו...

'בחנות בגדים פלונית הממוקמת בקצה המתחם יושב יהודי שמצהיר כבר שנים שהוא אתאיסט גמור,  בוא נראה אם תצליח להניח לו תפילין' !...

ניגשתי בצעדים בטוחים לחנות הבגדים, והצעתי לבעליו להניח תפילין, אך הוא סרב בתוקף. בדרך כלל אינני מנסה ללחוץ על הסרבנים, אבל הפעם... אני במבחן. ומשקיפים עלי מרחוק...

ניסיתי לדבר על ליבו, והסברתי לו שבסך הכל נדרש ממנו להקדיש 2 דקות למצווה חשובה זו, אך הוא סרב וסיפר לי שהוא נשאר שריד אחרון מכל בני משפחתו שנספו בשואה, ומאז אינו מניח תפילין ואף אינו מעוניין לשמוע שום דבר הקשור ליהדות. הוא תיאר לי בכאב את מה שחווה מול עיניו, את רצח כל בני משפחתו היקרים, וסיים ואמר שמאז נשארה לו השאלה "איפה היה אלוקים ?" ולטענתו, הוא הצהיר באופן חד משמעי שהוא איבד את האמונה.

היה ברור לי שאסור לדון אדם במצבו, וכלשון חז"ל 'אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו', אבל לא התייאשתי, וניסיתי בכל זאת לדבר אל ליבו. אך נתקלתי בחומה בצורה !  הוא לא היה מעונין לשמוע שום דבר בנושא.

באותו רגע נשאתי בליבי תפילה לה' שיכניס לי בפי מילים מתאימות, שיצליחו לגלות את נקודת היהדות של היהודי היקר. ושיתברר, גם לו, שהוא, למרות הכל, יהודי מאמין !

אינני יודע מהיכן לקחתי את האומץ, אך פתאום מצאתי את עצמי אומר לו בהתרגשות: לפי התיאור שלך, איני מבין איך אתה עומד עתה כאן לפני ?... אם כל מה שהתרחש שם היה רק מהלך טבעי, הרי גורלך היה צריך להיות כגורלם... ובעצם לא היינו אמורים בכלל לדבר עכשיו. אלא ברור שהקדוש ברוך הוא היה שם באותה שעה ממש. והסיבה שרק אתה נשארת שריד אחרון מכל משפחתך, זה רק בגלל שבורא העולם החליט להציל אותך מהכלל ולהביאך לחוף מבטחים. וב"ה הצלחת להקים משפחה וכו'.

סיימתי את המילים, ו... היהודי החל לבכות כילד קטן, הוא לקח מידי את התפילין, והניחם בעצמו בצורה מדויקת. הוא אמר את 'שמע ישראל' בהתרגשות כה גדולה, שאני מאחל לעצמי התרגשות כזו בתפילת נעילה ביום הכיפורים !

זכיתי לראות נשמה יהודית בטהרתה !

✿

בעוד 24 שעות יכנס היום הקדוש בשנה "יום הכיפורים". ביום זה יתאספו בבתי-הכנסת המונים מבני ישראל, כולם יתעטפו בטליתות ויתאחדו עם כלל ישראל לשפוך שיח לפני ריבון העולמים.

לו יכולנו להציץ אל תוך ליבם, מה היינו מוצאים שם: אמונה טהורה, רצון כן להתקרב אל אבינו שבשמים, או אולי העמדת פנים ?

יש החושבים שהנהירה ההמונית של עם-ישראל לבתי-הכנסת ביום-הכיפורים, יש בה משום צביעות. הם תוהים האם באמירת 'על-חטא' מתכוונים כולם לשנות באמת את אורחות חייהם. כולם מתכוונים להתחיל לשמור שבת, לאכול כשר ולהתלבש בצניעות ? האם אין בכך מעין מתן 'מס-שתיקה' לקב"ה, כדי לנקות את המצפון ולאפשר להם להמשיך במעשיהם כל ימות השנה?

אולם האמת היא שיום-הכיפורים בהחלט חושף את הצביעות ואת העמדת הפנים שבשגרת היום יום. אך לא ההליכה לבית-הכנסת ביום-הכיפורים היא הצביעות. להיפך, האדישות שרבים מפגינים כל ימות השנה לענייני יהדות ואמונה היא הצביעות והעמדת הפנים.

אחד מגדיר את עצמו 'חילוני'. שני מכריז: "אני לא מאמין". שלישי שוצף וקוצף נגד 'הרבנים' ונגד 'חוקי הדת'. זוהי בעצם העמדת הפנים הגדולה.

יום-הכיפורים מסיר את המסווה מעל כל ההצהרות הללו. היום הזה כאילו אומר: אל תתרגשו, אין זו אלא הצגה כלפי חוץ, העמדת פנים ותו לא. הביטו וראו את כל היהודים שמסביב, כל מי שהפגינו את אדישותם וחוסר האכפתיות שלהם לענייני היהדות; ראו עכשיו איך הם משילים מעליהם את המסווה, מסירים את מעטה הציניות והלגלוג, ומגלים את הלב היהודי המאמין שבתוכם.

יום-הכיפורים אינו יוצר שום דבר חדש, אלא מגלה את האמת הפנימית שבנו, זו שאולי נשכחת בימי החול האפורים. פתאום, בלי כפייה, בלי חוקים, בלי פקחים, העסקים סגורים, הכבישים שוממים, והמוני בית-ישראל מתענים וממלאים את בתי-הכנסת. תחושה נפלאה של אחדות והיטהרות ממלאת את הלבבות. זהו העם האמתי שלנו.

✿

במהלך ימות החול הרגילים אנו מתפללים רק 3 תפילות ביום, שחרית מנחה וערבית. בימים מיוחדים, בשבתות וחגים או בראשי חדשים, מוסיפים תפילה רביעית, הנקראת תפילת המוסף. אולם יש רק יום אחד בשנה שיש בו חמש תפילות, רק ביום כיפור. ביום זה נוספת תפילת הנעילה.

האם יש משמעות לשינויים במספר התפילות ?

התפילות, למעשה, מגלות את חלקי הנשמה. במהלך השנה יכול כל אחד לעורר את שלושת חלקי הנשמה, 'נפש רוח ונשמה'. בימים מיוחדים מתעורר רובד עמוק יותר, דרגה הנקראת 'חיה'. אלם הדרגה העמוקה והפנימית ביותר, ה'יחידה' שבנפש דרגה שהיא תמיד נקיה וזכה, ששום מעשה או דעה אינם משפיעים עליה, ואינם נוגעים בטהרתה, באה לידי ביטוי רק ביום הקדוש – יום כיפור.

✿

הלב היהודי משול לחבית חומר דליק. בימים רגילים היא עלולה להיראות כבדה, מסורבלת, אולי קצת חלודה בדפנותיה. אבל תנו בה ניצוץ אחד, ותראו איזו עוצמה אדירה גלומה בה, איזו להבה ענקית תפרוץ ממנה. כזה הוא הלב היהודי. אמנם היצר מקיף אותו בשכבות של ציניות וקשיחות, אבל בפנימיותו הוא מלא אהבת ה', אהבת ישראל ואהבת התורה. רק תנו לו את ההזדמנות להתבטא.

האתגר הגדול הוא לשאוב מן הרוח שמתגלה ביום-הכיפורים על כל ימות השנה. לתת ביטוי לאמונה שבליבנו גם בימים רגילים ואפורים. לא להסתפק בכך שהלב מלא וגדוש אמונה ואהבת-ה', אלא ליישם את האמונה הזו ולאפשר לה להשפיע עלינו  בחיי היום-יום.

חתימה טובה וגמר חתימה טובה לכל בית-ישראל.

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר