הרבי ה"צמח צדק" (האדמו"ר השלישי לשושלת חב"ד), הכניסו אותו ל"חיידר" (תלמוד תורה) בפעם הראשונה, כמנהג הידוע, בהיותו בן 3.

ר' אברהם המלמד, פתח לפניו את ספר "ויקרא", והילד הפעוט ערך היכרות עם הפרשה הראשונה של החומש הנקרא "תורת כוהנים".

סבו אדמו"ר הזקן היה עמו ביום מיוחד זה, הוא נתן לנכדו, כנהוג, עוגת דבש וביצה קשה. הפעוט הביט באותיות הפסוקים, היצוקות על המאכלים. וכן על אותיות התורה העשויות דבש כדי שיהיו מתוקות בפיו, וערבות לחכו של הילד הרך וילוו אותו במתיקותן כל חייו.

לפתע הקשה הילד הפיקח שאלה, שכבר שאלוה מפרשים רבים, מדוע המילה "ויקרא" כתובה באלף קטנה?, הרבי עצם את עיניו בדבקות. מחשבותיו הטהורות שוטטו בעולמות רוחניים טמירים. לבסוף אמר:

אדם הראשון היה יציר כפיו של הקב"ה, הוא הכיר את מעלותיו הגדולות אך התגאה בהם, וכתוצאה מכך נכשל בחטא עץ הדעת.

נשמתו של משה רבינו גם הייתה נשמה גבוהה עד מאד. הוא ידע והכיר את מעלת עצמו, ולמרות זאת לא התגאה. אדרבה, משה היה שפל בעיני עצמו. הוא סבר שאילו יהודי אחר היה מקבל נשמה גבוהה כשלו, וזכות אבות כמו שלו, היה הלה טוב ממנו. וכך גם מעידה עליו התורה - "והאיש משה - עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה". היה ברור לו שכל אדם, אפילו הפשוט והקטן בדעת, יכול היה להיות טוב ממנו, לו היה זוכה במעלות שהוא התברך בהן.

המשיך אדמו"ר הזקן לבאר:

בתורה שקיבלנו בהר סיני שלושה סוגי אותיות. אותיות גדולות, בינוניות וקטנות. התורה ברובה כתובה באותיות בינוניות, ללמדנו שעלינו לשאוף לדרגת ה"בינוני".

אדם הראשון שהכיר במעלותיו והתגאה בהם, נכתב שמו בספר דברי הימים, באל"ף גדולה. ולעומתו משה רבינו היה עניו בתכלית, ולכן האל"ף כאן היא קטנה.

✿

הביאור הארוך של הסבא, אדמו"ר הזקן, לנכדו הקטן, היא דרך חיים עבורנו. מהי בעצם ההרגשה הנכונה שצריכה להיות לאדם שניחן בתכונות טובות או מעלות ייחודיות.

השילוב המנצח הוא כשמחברים בין הקצוות !

כדי להצליח צריך להיות גם 'אדם הראשון' וגם 'משה רבינו' - כיצד ?

כל אחד יכול וצריך להכיר ולהעריך את מעלותיו, יש בזה תועלת עצומה. כך הוא יוכל להצליח להתמודד מול כל האתגרים המזדמנים בחיי היום יום.

החסיד ר' מרדכי מלעפלי, מחסידי אדמו"ר הזקן, שהה לרגלי עסקיו בעיר הבירה פטרבורג. יהודים שומרי תורה ומצוות היו שם מעטים, ו"נסיונות" היו שם רבים... וכששאלוהו איך הצליח לעמוד בזה, ענה שזה היה בזכות ה'גאווה'. כל זמן שהותו בעיר הגדולה הוא חשב לעצמו ש"לא מתאים" לחסיד של אדמו"ר הזקן לא לעמוד בניסיונות...

בזה צריך לנהוג כאדם הראשון, הוא הכיר במעלותיו, ולכן נכתב שמו בא' רבתי !

✿

מצד שני, צריך אדם להכיר גם בשפלות עצמו, כדי שה'גאווה' החיובית לא תפיל אותו... בזה צריך לנהוג כמו משה רבינו, לזכור תמיד, שהמעלות והכישרונות הם מתנת שמים. כל אחד אחר גם היה יכול לקבל אותם, ולהצליח בהם טוב יותר.

זו ענווה אמתית.

'ענווה' אינה תרגיל דמיוני, שאדם יקטין את עצמו ב"כאילו"... אלא זו התבוננות רצינית שמביאה את האדם להבנה, שאין מה להתגאות במה שהעניק לו בורא עולם. אלא יש להשתמש בזה באופן הנכון.

לעיתים ישנו מצב שהאדם אינו מדבר ח"ו בגלוי במעלות עצמו. הוא נוהג ברכות ועדינות כעניו, אבל בינו לבין עצמו הוא מגזים במעלותיו. הוא מצטער ואפילו פגוע מכך שאין מכבדים אותו כראוי...

הוא אינו "גאוותן" בשם התואר, אנשים לא יזהו אותו ככזה, אך בתוכו שוכנת גאווה עדינה ודקה המתבטאת כלפי חוץ בלבוש של 'ענווה'.

תורת החסידות נותנת לאדם את הדרך והכלים איך לשלב בין הקצוות. מצד אחד לדעת להעריך את עצמו נכון, לנצל את כישרונותיו בצורה מושלמת, ובכל זאת לא להתגאות במתנת אלוקים שזכה לקבל.

✿

באחת העיירות היה אדם מלומד ומוערך מאוד, הוא הצליח לשכנע את הציבור שהוא העניו ביותר על פני האדמה...

כשרב המקום נפגש עמו, הוא שאל אותו, אם הוא העניו ביותר, איך נוכל להבין את הפסוק שנאמר על משה רבינו: "והאיש משה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה" ?

ענה המלומד, שהוא אכן מכיר את הפסוק, וגם לו יש אותה שאלה !

אמר לו הרב, אם לך יש אותה השאלה, הרי לי כבר יש תשובה...

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר

בשבוע הקרוב יהיה 'יום השותפות' השנתי לטובת בית חב"ד נהריה

אשמח לראותך עמנו בתרומתך לטובת הפעילות בעיר

תודה