באחד ממחנות העבודה בסיביר, היה אסיר שביום שחרורו מהמחנה ביצע מופע מרהיב של הליכה על חבל.

כשירד הלוליין מהחבל שאלו אותו:

איך עשית את זה ? תהום פעורה תחתיך, הסכנה היא מוחשית בכל רגע, כל סטייה קלה או מעידה עלולים להיות אסון בטוח. איך אתה מצליח ?

ענה להם הלוליין: יש הרבה כללים וצריך הרבה אימונים, אבל הכלל הראשון והחשוב מכל:

לא להביט על הגובה העצום ! לא לשים לב לכל הסכנות הנוראות האורבות ! וגם לא להקשיב לתשואות הקהל... עליך לצעוד רק קדימה ולהסתכל אך ורק על המטרה שאליה צריך להגיע.

כשנוהגים כך, מצליחים ללכת גם על חבל דק וגם בגובה עצום ולהגיע למטרה הסופית ללא מעידות וללא אסונות.

♦

בחיים כולנו צועדים על חבל דק.

הקדוש ברוך הוא ברא את העולם באופן שיש בו שני צדדים הפכים: עולם של קדושה מול עולם של טומאה. חיים מלאים טוב מול חיים שיש בהם רע. במילים אחרות: מצד אחד יש "עיר מושב" ומהצד השני יש "מדבר".

מאתנו נדרש ה"ובחרת בחיים". להישאר ב"עיר מושב".

בפרשת השבוע יש פסוק המתאר את המדבר. ואומר: "בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא, נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, וְצִמָּאוֹן, אֲשֶׁר אֵין-מָיִם".

נכון שקודם כל יש כאן תיאור היסטורי, המספר על המקום הלא סימפטי שבני ישראל היו בו. אך בנוסף לכך יש כאן גם מסר אקטואלי.

יש כאן תיאור על אדם ש'נופל' למדבר, ומידרדר עד לדיוטה התחתונה.

ואכן, איך זה קורה שפתאום מוצא אדם את עצמו לא ב'מדבר' סתם, אלא בסביבה של "נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב", או בחוויה של  "צִמָּאוֹן, אֲשֶׁר אֵין-מָיִם". היכן הייתה הטעות הראשונה שהביאה לנפילה ?

♦

הרבי מליובאוויטש הביא פעמים רבות משל:

כשאדם מוצא את עצמו בסבכי היער במקום של חיות רעות. הרי ברור לכל בר דעת שהדבר לא קרה בפתע פתאום. אין זה שהוא הלך בדרך המלך ולפתע מצא עצמו בעומק היער. אלא, בתחילה אכן הלך בדרך המלך, אח"כ סטה מדרך המלך בפסיעה אחת, ואח"כ הוסיף לסטות על סטייתו בפסיעה אחר פסיעה, ובמשך הזמן – אם אינו חוזר לדרך הישרה הוא ימצא את עצמו במעבה היער.

כשנמנע את הטעות הראשונה (וגם אם נכשלנו חלילה – נמהר לתקן אותו) נשאר תמיד בארמון המלך.

♦

הרבי הקודם מליובאוויטש מתאר ביומנו מאותם ימים (בשנת 1927) ששהה בכלא הסובייטי בעוון הפצת יהדות. שעוד לפני שלקחו אותו השוטרים מביתו אמר להם (בין השאר): "... לא יפעלו אצלי מאומה...אין דבר בעולם אשר יכריחני לעבור על החלטתי זו... בטוח הנני ברור באלוקי אבותינו הקדושים אשר הוא יתברך יפדני מידם, ואשוב אל עבודתי כבראשונה..." וכך גם לכל אורך המאסר לא ייחס לשלטון הקומניסטי שום חשיבות ואכן הצליח ויצא מידם והמשיך בעבודתו.

♦

הכל תלוי איזה ייחס אנו נותנים לצד השלילי, בתודעה שלנו. 

זה שהוא קיים זאת עובדה שלא תלויה בנו, אבל את הממדים אנו יוצרים אצלנו בראש.

כשאדם יזכור שהוא גדול באמת ! וכי יש לו נשמה אלוקית. וכחות בלתי רגילים. ולא יכניס למחשבתו פחדים מהמדבר שמסביב – אז הוא יצליח באמת.

ובסגנון דברי שמואל הנביא לשאול המלך: הֲלוֹא אִם-קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ, רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה !

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם בית חב"ד נהריה

יו"ר