בפרשת השבוע מסופר אודות המעמד האלוקי, שהוא יסוד גדול באמונתנו, על נתינת התורה במעמד מיוחד בהר סיני.

במעמד זה ניתנו לנו עשרת הדיברות,

אולם הפעם נתמקד בדיבר החמישי מתוך עשרת הדברות: "כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ--לְמַעַן, יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ." מצוות כיבוד הורים, בלשון העם.

כמו בכל דבר ועניין נוכל לראות בהנהגתו של הרבי מליובאוויטש דוגמה מאלפת, והפעם ננסה להתבונן, ולבונן את עצמנו בענין מצוות כיבוד הורים.

הרבי הגיע יחד עם רעייתו הרבנית חיה מושקא ע"ה לארצות הברית בכ"ח סיון ה'תש"א (23.6.41). באותה שעה הוריו היו עדיין 'בעמק הבכא' מאחורי מסך הברזל, בריה"מ לשעבר.

בכ' מנחם אב ה'תש"ד (9.8.44) הסתלק אביו של הרבי - הגאון המקובל רבי לוי יצחק ז"ל. ובכ"ח סיון ה'תש"ז (16.6.47) הגיעה אמו של הרבי – הרבנית חנה לחופי ארצות הברית.

שבע עשרה שנותיה האחרונות התגוררה הרבנית חנה סמוך למרכז חב"ד העולמי – 770 והייתה קרובה לבנה הגדול – הרבי מליובאוויטש.

בשנים אלו התעסק הרבי  בכיבוד אמו ועשה הכל למנוע ממנה צער ועגמת נפש, ולגרום לה רק נחת ושמחה. כפי שניתן לראות בדוגמה הבאה, שמלמדת, בעצם, על הכלל כולו.

בי"ג אייר תשי"ב (8.5.52) התבשר הרבי על פטירת אחיו הרב ישראל אריה לייב ז"ל.

מאותו יום – ובמשך כשלוש עשרה שנה ! - נקט הרבי בעצות ותחבולות שונות שהדבר לא ייוודע לאמו הרבנית חנה ז"ל. כדי שהשמועה הכואבת לא תזיק חלילה לבריאותה.

וכפי שכתב הרבי לאחת מבני המשפחה: "...כבוד אמי שליט"א אינה יודעת על דבר זה מאומה ומשתדלים בכל עוז ותעצומות להעלים ממנה כל העניין מפני מצב בריאותה"

לדוגמה,

• ב'ימי האבל' ישב הרבי בחדרו ורק מנין מצומצם ביותר נכנסו לתפילות, כדי שהשמועה לא תגיע לאמו.

• גם בימי האבל הגיע הרבי לבקר את אמו בכל ערב. ונעשו תחבולות שונות שהביקור יהיה קצר ביותר שאמו לא תשים לב  לעובדה שהרבי נועל נעלי בד, ונוהג בשאר מנהגי האבלות.

• במשך כמה חודשים הרבי היה ממיין את הדואר לפני שהגיע לאמו, כדי לוודא שלא יגיע לידה איזה ''מכתב תנחומים"...

• כשעברו כמה חודשים נודע לרבי שאמו הרבנית הסיחה את לבה בפני אחד החסידים  שכבר זמן מה אינה מקבלת מכתבים מבנה... דאג הרבי להוסיף (בשולי מכתב ששלחה גיסתו) כמה שורות בכתב יד אחיו, כדי להסיר דאגה מליבה.

למרות עיסוקיו הגדולים נהג הרבי במשך כל אותם שנים לבקר את אמו בביתה, מידי יום ביומו בשעות הערב. ובימי שישי היה מגיע פעמיים (פעם אחת לפני הדלקת נרות שבת ופעם נוספת אחר סעודת שבת).

זה היה סמל ודוגמא לכיבוד הורים !

♦

הקדוש ברוך הוא נתן למשה רבינו את עשרת הדיברות בשני לוחות.

עשרת הדברות היו מחולקים באופן שעל לוח אחד נחקקו מצוות שבין אדם למקום ועל הלוח השני - מצוות שבין אדם לחברו. בלשון הרמב"ן (רבינו משה בן נחמן – מגדולי חכמי ספרד לפני כ 750 שנה): 'חמשה בכבוד הבורא וחמשה לטובת האדם'.

אולם כשמתבוננים בחמשת הדברות שבלוח הראשון, בקבוצת הדיברות שבאו 'לכבוד הבורא' אנו מוצאים שהציווי "כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ--לְמַעַן, יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ" מופיע יחד עם "אָנֹכִי יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ".

מדוע ?

הלא כיבוד הורים דומה יותר למצווה שבין אדם לחברו ?

מדוע הוא לא נחקק בלוח השני ?

כמה מגדולי ישראל מתייחסים לשאלה זו.

ולדוגמה:

בספר 'החינוך'  (המבאר את כל מצוות התורה) מבואר שהמסר העיקרי במצוות כיבוד הורים, הוא הכרת הטוב לאביו ואמו, על כך שהביאו אותו לעולם, והשקיעו וטרחו רבות עבורו בקטנותו.  ולכן ראוי לאדם להכיר בזאת ולגמול להוריו חסד.

וכשיתרגל האדם במידה מופלאה זו של 'הכרת הטוב', יבוא גם להכיר בטובה שעושה איתו הבורא שנתן לו את גופו ונפשו. הוא 'סיבתו וסיבת כל אבותיו עד אדם הראשון'. ובוודאי שעליו להיזהר בעבודת ה'.

ומפני שכיבוד הורים יביא את האדם גם לכבד את הבורא, לכן, לדברי ספר ה'חינוך', נכללה מצווה זו בקבוצת הדברות שבין אדם למקום.

ואילו הרמב"ן  אומר יתירה מכך, שכיבוד הורים עצמו נחשב לכבוד הבורא ! שהרי ההורים שותפים עם הבורא ביצירת הבן.

במילים אחרות:

הקדוש ברוך הוא העניק להורים כוח אלוקי -  היכולת ללדת ולהביא דור נוסף לעולם זה ובכך ההורים נעשים שותפים ביצירתו.

ולכן הכבוד והערכה שאדם נותן להוריו, מתייחס בעצם לאותו כוח אלוקי הטמון בהם, שאיפשר להם להיות הורים... וא"כ זה ממש "כבוד הבורא".

♦

לא די שאדם יכבד את הוריו בכך שיספק את כל צרכיהם, אלא עליו לעשות זאת מתוך הכנעה ומורא.

התלמוד אומר (מסכת קידושין): "יש מאכיל את אביו מאכלים משובחים ונענש על כך ויש המעביד את אביו בעבודה קשה וזוכה על כך לעולם הבא".

איך יתכן הדבר ?

מעשה באדם שהיה נוהג להאכיל את אביו תרנגולים מפוטמים. פעם אחת שאלו האב: "בני מנין לך כל אלו ?" ענה לו הבן: "זקן, אכול ושתוק, הלא גם הכלבים אוכלים ושותקים".

אולם מעשה אחר, באדם שהתפרנס מטחינה ברחיים, וכאשר נקרא אביו הזקן לעבודת המלך, אמר לו הבן: "אבא, טחון אתה במקומי ואני אלך תחתיך לעבודת המלך, משום שבעבודת המלך אתה עלול להתבזות ואף לקבל מכות".

בכל פעם שאנו משרתים את הורינו, עלינו לעשות זאת במורא והכנעה, כדרך שמשרתים אנשים נכבדים בעלי שררה.

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר