שלושה אסירים ישבו יחדיו בבית כלא, שני חכמים ואחד שוטה.

בכלא, שהיה ממוקם במרתף, שרר חושך במשך כל היממה, ואת מנת המזון היומית היו משלשלים להם דרך חור.

החכמים הצליחו להסתדר ולאכול גם באפלה המוחלטת, אבל השלישי שכאמור היה שוטה לא הצליח לעשות זאת. ראה זאת אחד מן החכמים והחליט לעזור לו, הוא גישש את דרכו אל הטיפש והחל להאכיל אותו כף אחר כף.

הדבר עלה לו במאמצים מרובים, ולבסוף פקעה סבלנותו והוא הרעים בקולו על החכם השני:

ידידי, מדוע אינך מסייע לי ? אינך רואה כי חברנו למאסר לא מצליח לאכול, וכי אנו צריכים להאכיל אותו?  

אתה משקיע מאמצים רבים כדי להאכיל אותו' השיב החכם השני, אבל אני משקיע בתחום אחר לגמרי, אני מחפש רעיון כיצד להרחיב את החור כדי שהאור יחדור והטיפש יוכל לאכול בעצמו...

באחת הנסיכויות שליד אטליה העתיקה, שלט נסיך עשיר מאוד. יום אחד גונבה לאזניו שמועה, כי אי שם בחנות גדולה בפריז, מוצעים למכירה שתי ציפורי שיר נדירות בעלות קול ערב.

הידיעה עוררה את חושיו ומיד באותו יום יצא במרכבת הנסיכות, כדי להביא במו ידיו את היצירה המופלאה לארמונו.

עגלונו האישי, שמח מאוד להיות שותף בהרפתקאה, והי' סקרן לדעת מה מחפש אדונו דווקא בחנויות פריז,

כשהגיעו למקום, חיכה העגלון בסבלנות במרכבה. כעבור דקות ספורות חזר הנסיך עם כלוב פשוט ובתוכה ציפור קטנה, קטנטונת ממש, והעגלון הי' המום...מסע כה ארוך ומייגע בשביל ציפור כזו קטנה...

תוך כדי נסיעה, אזר אומץ, והעז לברר: "מה זאת ?" הנסיך הנרגש, חייך וענה בהתלהבות, "זו ? זמיר !" 
'והמחיר ?' המשיך העגלון לברר, 1500 דינרי זהב ! ענה הנסיך. העגלון ההמום שתק והתכנס במחשבותיו כל הדרך.

באחת החתונות, בעת שהתכונן הרב ליפסקר לחופה, וישב עם החתן וההורים להכין את הכתובה. ניגש לרב בחור אחד והציג את עצמו כידיד החתן ו'עדכן' את הרב שנקבע שהוא יהיה עד קידושין. הרב הסתפק אם הבחור שומר מצוות ואם הוא אכן, מתאים, מבחינה הלכתית, להיות עד. הוא בירר אצלו אם הוא שומר שבת, וכשנענה בשלילה, הסביר לו הרב מהי המשמעות של 'עד קידושין', ואת התנאי הבסיסי להתאים לתפקיד. הבחור התעניין ברצינות אם יוכל להיות עד כשר אם הוא יקבל על עצמו להיות מעכשיו שומר שבת, וכשנענה בחיוב, הוא הביע את רצונו להיות עד בחופה. גם כשהרב הסביר לו במה זה כרוך... הוא קיבל על עצמו ברצינות להיות שומר שבת, ואכן הוא היה 'עד קידושין' באותה חתונה.

עברו מאז אותה חתונה כעשר שנים, ואותו בחור נפגש שוב עם הרב ליפסקר. הוא סיפר בהתרגשות שמאותה חתונה, הוא אכן שומר שבת. וציין שהוא רואה במוחש את ברכת ה' בעסקיו, מאז הוא גם התעשר מאוד. בעיקר הוא ציין בהתרגשות, שהוא היחיד מבין כל חבריו שיש לו חיים משפחתיים מאושרים !

מסופר על כומר אחד שחשב כי הוא "העניו מספר 1".

כומר זה היה ידוע כעניו ושפל רוח. הוא לא נתן שיכבדו אותו, והתייחס לעצמו כאחד מפשוטי העם. הענווה שלו התפרסמה מאוד ורבים העריצו אותו, בשל כך.

שמעו של הכומר העניו, הגיע גם לאזניו של הרמב"ן. היה לו ברור שלא מדובר בענווה אמתית, אלא בענווה מזויפת. והחליט לתהות על קנקנו.

כשפגש הרמב"ן את הכומר אמר לו: אני רואה שאתה העניו הכי גדול בעולם.

הכומר חייך בשביעות רצון, כאומר: אכן, אתה רואה טוב.

המשיך הרמב"ן ואמר, הענווה שלך מעוררת אצלי שאלה:  בתנ"ך כתוב "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה", כלומר שמשה רבינו היה העניו הכי גדול בעולם. ועתה רואה אני שאתה עניו גדול יותר?

עיניו של הכומר ברקו. הוא נהנה מהשאלה. ואמר לרמב"ן: השאלה שלך מצוינת, גם לי מציקה אותה שאלה...

אמר לו הרמב"ן: אהה, אם לך מציקה השאלה, אז לי יש כבר את התשובה...

מה דעתך על המקרה הבא:

במסיבת חנוכה שהתקיימה בעיר... בנוכחות קהל אלפים התכוננו להדלקת נר שמיני של חנוכה.

המנחה הזמין את ראש העיר המכובד לגשת ו...למזוג את השמן במנורה ולסדר את הפתילה בגובה המתאים. כשראש העיר סיים הזמין המנחה את אחד הנוכחים בקהל לגשת ולהדליק את 8 הנרות.

כך גם אתה היית נוהג ?....