יש כאן 'אוהל', אתה מוזמן להכנס !
היה זה בזמן המאבק העיקש בשלטון הבריטים כאן בארץ. פיצוץ עז נשמע בסמוך לבית המדרש של הרב יוסף צבי דושינסקי ז"ל.
ר' יוסף צבי נודע כפוסק הלכתי. הוא שימש גם כראש ישיבה, אשר שיעוריו המופלאים נודעו ברבים.
בעת הפיצוץ הנורא, היה ר' יוסף צבי שקוע בעומקה של סוגיה בגמרא, עסוק במציאת תירוץ לקושיה שעלתה בשיעור, ותלמידיו שישבו בדממה כדי לא להפריע לרבם הנערץ, נפוצו לכל עבר מרוב בהלה. בעת מנוסתם התרחשה מהומה אדירה בבית המדרש.
ר' יוסף צבי נותר בבית המדרש רכון על דפי הגמרא, וניכר היה בעליל שאינו חש כלל במתרחש סביבו.
אך ר' יוסף צבי לא נותר לבדו בבית המדרש. תלמיד אחד, שלא רצה להשאירו לבדו נשאר איתו, הלא הוא הר' ישראל גרוסמן (אביו של ר' יצחק דוד גרוסמן, רבה של מגדל העמק).
כעבור זמן מה, הגביה ראש הישיבה את ראשו ורצה להמשיך בשיעור, אך נדהם לגלות שהמקום שומם וריק... כשהבחין בתלמיד הבודד, שאלו, לאן נעלמו כולם.
הר' גרוסמן לא הסתיר את תמיהתו ושאל את רבו אם לא שמע כלום, לאחר שהבנין רעד, והי' רעש והמולה. האם יתכן שהרב לא הבחין בכל זאת ?
הגיב ר' יוסף צבי ואמר, שאכן לא הרגיש מאומה, וסיפר שבהיותו תלמיד אצל בעל 'שבט סופר' בפרשבורג, הבחין פעם הרב, שהתלמידים ממלמלים משהו באמצע הלימוד, ושאלם לפשר הדבר, והסבירו לו, ששמעו קול רעם, וברכו "שכוחו וגבורתו מלא עולם",
נענה הרב ואמר, אם מסוגלים להרגיש באמצע הלימוד בקול של רעם, זה סימן שחסר בשקידת התורה.