באחד מימי החורף של תשמ"ח כשחזרתי מהכולל לביתי, קיבלתי הלם ! דלת הבית היתה פרוצה, חדר השינה היה הפוך לגמרי, כל התכולה שהייתה מסודרת בארון נמצאה מפוזרת על המיטות והריצפה...

כל מי שחווה בחייו חוויה דומה, מבין עד כמה קשה להתאושש ממנה, אולם מהגניבה ההיא שהייתה בבתינו הקטן לפני 35 שנה, לא היה סיכוי להתאושש. את האוצר שהגנב/ים חיפש/ו הם לא מצאו...אבל את האוצר הכי יקר שהיה לנו, המעטפה בה היו עשרות ! דולרים שקיבלתי מידיו הק' של הרבי, מלוות בברכותיו, הם שדדו ולקחו

פצע, חור בלב שמסרב להתאחות !!!

באחד מביקורי פוטין, נשיא רוסיה, בארץ ישראל. הציע לו רבה של רוסיה הרב לאזאר להכניס ללו"ז הנשיאותי ביקור מסודר בכותל המערבי.

הביקור תוכנן לאחד הימים בשעת צהרים. מבוקרו של אותו יום הפכה רחבת הכותל לזירה סטרילית. הוצבו מחיצות גדולות ולא אפשרו כניסה למבקרים.

מועד הביקור הגיע. הדקות חלפו. השעות עברו והאורח הרם בושש מלבוא. בסופו של דבר, הביקור בוטל, בשל התארכות לא צפויה של פגישותיו המדיניות.

בקרב כל המאבטחים והאורחים הורגשה תחושת החמצה גדולה... אט אט המחיצות הוסרו, המאבטחים התפזרו, והבכירים חזרו איש איש למקומו, מדוכדכים על ההזדמנות שהוחמצה.

מספר הרב לאזאר:

רגע לפני שגם אני עזבתי את המקום, הבחנתי שראש האבטחה של משמר הנשיא הרוסי, נשאר עומד במקומו. ניגשתי אליו בשאלה, מדוע הוא נשאר כאן ? הרי כל המחיצות הוסרו והכול שב לסדרו ?

השיב ראש האבטחה:

"אצלנו, עד שלא מקבלים פקודה לעזוב – לא עוזבים. אנחנו חיילים ! זה שהורידו מחיצות לא נוגע לי..."

בימים אלה הייתה חגיגה גדולה בנהריה.

סיימנו לימוד חלק ראשון מתוך ספר ה'תניא' – ספר היסוד של חסידות חב"ד.

האמת היא שבמסגרת לימוד השיעורים היומיים בספר התניא, כפי שחילקם הרבי הקודם מליובאוויטש, סיימו כל החסידים ללמוד בימים האחרונים את חלקו הראשון של הספר, והתחילו כבר את חלקו השני.

אולם בנהריה הייתה סיבה לחגוג זאת באופן מיוחד.

מידי שבוע מתכנסים יחד בבית כנסת חב"ד עשרות יהודים, לומדים בעיון שורה אחר שורה. ובסגנון הידוע שכָּל פְּרוּטָה וּפְרוּטָה מִצְטָרֶפֶת לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל, כך גם בלימוד זה, שנמשך בקביעות ב"ה למעלה משני עשורים, זכינו ללמוד יחד 3 פעמים את כל חמשת חלקי הספר. ועתה חגגנו את סיום החלק הראשון במחזור הרביעי.

אכן סיבה אמיתית למסיבה !

אל חנות הספרים נכנס בחור צעיר והחל משוטט בין הטורים השונים, קשה היה לנחש איזה סוג ספר הוא מעוניין לרכוש כיון שהוא הציץ, בדק ונטל לידיו ספרי מוסר וחסידות, פנה לבדוק ספרים קדומים במיוחד, עיין גם בספרי קריאה לנוער ונדמה היה שאף את ספרי הבישול אינו פוסל...

לבסוף בצעד נמרץ אל הדלפק כשהוא מוציא פתק מכיסו ושואל:

"יש לך אולי סט ספרים בגובה 32.5 ס"מ וברוחב 12 ס"מ ?"

לקוחות שהיו סביב והאזינו לדו שיח המוזר, לטעמם, הרימו גבה, אך המוכר כבקי ורגיל שאל מיד: "ובאיזה צבע ?"...

תוך שלוש דקות נערך הסט המבוקש על שולחנו של המוכר. הצעיר לא עיין בכתבים. מבחינתו, כך נראה, יכול להיות הספר על כל נושא, מכל תקופה, של כל מחבר, אולי אפילו יכול להכיל דפים לבנים... העיקר הצבע, הגובה והרוחב...

מאושר יצא הצעיר עם הסט המוצלח ביותר, כשהמוכר פונה אל הלקוחות סביב: "אתם נראים תמהים מאד, אני כבר התרגלתי... אחת לשבוע מגיע אלי חתן בר מצוה ולפעמים חתן גדול עוד יותר... לאחר שסיימו לארגן את ספריהם בעמודון הספרים, כשמדובר בארגון אסטטי במיוחד לפי צבעים, לפי גבהים, (מישהו יודע, בכלל, מה כתוב שם בכל הספרים ?) לכאן הם באים להשלים חורים...

"תחנת כח" – היא מתקן תעשייתי גדול להפקת אנרגיה חשמלית. משם נמשכים חוטי מתכת שבאמצעותם מגיעה אנרגיית החשמל עד למנורה שבבית. אך כדי להדליק את המנורה בפועל, יש למצוא את ה'מתג' המתאים, ורק כאשר נלחץ במקום המתאים יפעל כח החשמל והמנורה תדלק.

כך, הסביר הרבי: נשמה של כל אחד ואחת היא חלק מהבורא = 'תחנת הכח'. היא קשורה ודבוקה בו. וממנו יש בה כוחות רוחניים נעלים ביותר. אך כדי שאותם כוחות יבואו לידי ביטוי וימלאו את תפקידם. צריך למצוא את ה'מתג' המתאים, יש ללחוץ על ה'כפתור' הנכון.

        זהו תפקידו של הרבי: ליידע את כל אחד ואחת מבני ישראל ולהבהיר להם שהם אכן מחוברים ל'תחנת כח', תפקידו גם להחדיר בבני ישראל כח, בטחון ואמונה, וכן למצוא את ה'מתג' הקיים בכל יהודי ולסייע לו להתחבר עם 'תחנת הכח'.

        ליהודי נשאר 'רק' להרים את ה'מתג'...

אחד הנערים שלמד במוסד החינוכי בשכונה, הי' חריג במראהו החיצוני וזה גרר התגרויות לא רצויות מכמה נערים בכיתתו.

אמו כתבה לרבי את כל המתרחש עם בנה. והרבי ביקש ממזכירו הרב חודוקוב לטפל באופן אישי במאורע ולדאוג לתחושתו הטובה של הנער.

בט' כסלו תשל"ה (1975), חל הבר מצוה של אותו נער באחד מבתי הכנסת המרוחקים בשכונה. ובסיום התפילה ישבו המתפללים לחגוג ולשמוח עם אותו נער חריג. אך רצו לעשות זאת במהירות, כדי להספיק להגיע להתוועדות עם הרבי.

כמעט ו"סגרו" את חגיגת הבר מצוה, הגיע אחד החסידים והודיע שהיום לא תהי' התוועדות עם הרבי ! וכך נשארו המסובים לחגוג עם הנער בנחת עוד כמה שעות והדבר גרם לו עונג רב.

מה שהתברר אח"כ, שהרבי הסביר למזכירו הרב חודוקוב, שהסיבה מדוע לא הייתה התוועדות באותה שבת מיוחדת:

"כדי שהנער לא ירגיש מאוכזב שחגגו לו את הבר מצווה במהירות" !

הרבי ויתר על התוועדות עם החסידים, כדי לתת הרגשה טובה לנער בודד בסוף השכונה.

♦לכפרי פרמיטיבי היה חמור זקן והכפרי רצה להפטר ממנו, אך לא ידע כיצד. באחד הימים החליט שהדרך הכי טובה לפניו, לחפור בור עמוק להוריד לתוכו את החמור ולמלא את הבור בעפר וכך יפטר ממנו.

ממחשבה למעשה, החמור הורד לעומק הבור והכפרי החל לשפוך דליים של חול לתוך הבור... אחרי מאמץ רב והכפרי כבר עמד קרוב למלוי הבור, פתאום אזניו של החמור כבר בצבצו מהבור, ועוד רגע קט והוא כבר שוב חי מחוץ לבור....

מסתבר שהחמור לא היה כל כך 'חמור'. כל דלי של חול שהכפרי הטיח עליו מלמעלה, ניער אותו החמור מעליו והפך אותו לשכבה מתחת לרגליו, והתרומם בעוד כמה מילימטרים.... וכך בנחישות וללא שבירה, הבין ה'חמור' שהפתרון ליציאה מן הבור נמצא בתוך ה'בעיה', בחול עצמו, שהכפרי זורק עליו על מנת   לקברו חי.

כשנדע להביט נכון על החיים מתוך אמונה ובטחון שהקדוש ברוך הוא מקדים רפואה למכה, נזכה להפוך 'צרה' ל'צהר' ו'נגע' ל'ענג', וכלשון הפסוק אודות הנסיון של בלעם לקלל את ישראל: "ויהפוך ה' את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלוקיך.

ידידי היקר,

יום שלישי הקרוב - ג' תמוז, הוא יום ההילולא ה- 20 של הרבי מליובאוויטש.

אין אדם בעולם שלא שמע על הרבי מליובאוויטש.

הרבי מוכר וידוע כמנהיג ונשיא של כלל ישראל. הוא דואג לכל יהודי ויהודי ופועל למען כלל ישראל בכל מקום שהם.

כולם שמעו ורבים מאוד גם נפגשו עם שלוחי הרבי הפזורים בכל קצווי תבל. רבים מכירים את בתי חב"ד שנמצאים בכל מקום. או את אחד מאלפי מוסדות תורה וחסד גשמי או רוחני הממוקמים בכל פינה בעולם.

הפעם אני רוצה לספר על הרבי שלי. על ההרגשה האישית הפרטית שלי.  איך רבי גדול שמנהל עולם שלם, באותו זמן ובאותה מידה הוא גם אבא אוהב ודואג לפרט הקטן.

הרבי הוא לא רק של 'כלל ישראל' אלא גם של 'פרט בישראל'.