"זו ממש השגחה פרטית !" – בוודאי שמעתם משפט זה פעמים רבות, וסביר להניח שגם אתם עצמכם אומרים משפט זה לא פעם.

בתורת החסידות מושג "השגחה פרטית" מודגש באופן מיוחד. המושג של 'השגחה פרטית' מעורר אותנו לשים לב למתרחש בחיי היום יום. כלומר, לפקוח את העיניים ולהבחין בהשגחה המיוחדת של הקב"ה על כל צעד ושעל.

אין ספק, שכל אחד יכול 'לתרום' מה'יומן האישי' שלו, אין ספור דוגמאות מוחשיות ל'השגחה פרטית',

השבוע ב'השגחה פרטית' קראתי סיפור 'השגחה פרטית' נפלא מהדור הקודם.

♦

אחרי ששככה אש מלחמת העולם השניה, התהלכו רבבות פליטים אחוזי סיוט ואימה, אלפים רבים התקבצו למחנה פערנוואלד שעל אדמת גרמניה.

המחנה הוקם בחסות אמריקאית, והכל ניתן שם ביד רחבה. המוני היהודים מצאו במחנה זה מצע זמני להניח את עצמותיהם הכתותות עד דכא.

באותו מחנה היה עלם כבן עשרים, ושמו שמואל שמעלקא רובין. אביו,  שהיה אב בית הדין בקהילות סוליצא וסאסרעגין, נרצח עם זוגתו באושוויץ, הי"ד.

הבחור שמואל שחונך מילדותו על אהבת תורה ויראת שמים, שמע שבמינכן, העיר הסמוכה, ספון באחד הבתים אוצר גדול – מאות ספרי קודש שהשתייכו לאותם יהודים קדושים הי"ד, ומונחים כעת בהפקר גמור.  הוא אץ לאותה 'גניזת ספרים' כאייל צמא אל אפיקי מים.

אחרי שבילה שם כמה שעות ודפדף בחיבה ועיין בספרים רבים, לקח לעצמו כמזכרת, ספר קודש בשם 'מאור עינים', שחיבר סבו רבי מנחם נחום מצ'רנוביל.

כעבור מספר שבועות, נפגש הבחור שמואל עם פליט מן הנוודים, והתגלגלה השיחה על ספר 'מאור עינים' שברשותו. איש השיח נאחז בכמיהה גדולה לקבל לידיו ספר זה, ובתמורה הציע להעניק לו את 'סידור הרב', שערך רבי שניאור זלמן בעל ה'תניא'. הבחור שמואל ניאות לעיסקה ושניהם יצאו מרוצים.

♦

ימים חלפו, הבחור שמואל יצא מעמק הבכא והשתקע בארצות הברית,. הוא מצא מנוח על אדמת 'פאר-ראקאוועי' שבאזור 'וועסט-לורנץ' שבברוקלין. ושם הוכתר כרב קהילה. רבים מתושבי האזור מצאו ברבי שמואל את מבוקשם, וסביבו התגבשה קהילה מכובדת.

אנשי הקהילה רכשו מגרש כדי להקים עליו מרכז יהודי, שיכלול בית מדרש קבוע ומקווה טהרה. למרות שעדיין לא היה בידם את כל הסכום הנדרש למטרה החליטו לגשת מיד ליציקת היסודות, מתוך תקווה שיוכלו לשלם הכל תוך כדי המלאכה.

הקבלן כבר סיים את העבודה, ועדיין לא היה בידם לשלם את הסכום המלא. כשזה נמשך יותר מדאי זמן, פקעה סבלנותו של הקבלן ונתן אולטימטום של שלשה ימים לקבלת יתרת החוב.

מטבע הדברים חש רבי שמואל את עצמו כאחראי על הנעשה, ועל אף שלא היה בידיו מזומנים לשלם, הוא נסך בלב הקהילה אמונה ובטחון בה', שבוודאי יעזור להם לצאת מן הסבך.

♦

בדיוק באותו יום 'לחוץ', נכנס לבית הכנסת, הרה"ח הר' לייבל ביסטריצקי עם ילדיו הקטנים. הוא היה מגיע לפרקים לבקר שם את אביו שנמנה בין מתפללי המקום. הרב ביסטריצקי חסיד חב"ד, שהיה רגיל להתפלל בנוסח התפילה שייסד בעל ה'תניא'. ניגש כהרגלו גם הפעם לרבי שמואל, לבקש בהשאלה את 'סידור הרב' שברשותו.

בסיומה של אותה תפילה, נשמט לרגע הסידור העתיק והיקר מידיו ונפל ארצה בחבטה. עודו מזדרז להגביהו בחרדה, מבחין בלב נחמץ כי הכריכה  הקשה נקרעה מן הדפים. ולפתע... שטרות ירוקים רבים בערך של 100 דולר כל אחד, נושרות מטה בזה אחר זה. מה קורה כאן ? הסידור פולט כספים...

רבי שמואל לקח את הסידור לידיו והתברר שאותו החסיד בלתי ידוע, שהי' בעל הסידור, וחי עוד לפני שנות האימה באירופה, ביקש להטמין סכום כסף, ומצא את כריכת הסידור כמתאימה.

סכום הכסף העצום, הוכן שנים רבות קודם לכן, כדי שבבוא היום יספק את התשלום הדרוש לבניין בית כנסת.

איזה רצף מדהים של 'השגחה פרטית' !  איך הקב"ה גלגל לידיו של רבי שמואל את הסידור היקר, בתמורה לספר 'מאור עינים'... ואיך נקרעה הכריכה בדיוק ברגע המתאים...

♦

בפרשת השבוע מסופר, שבני ישראל נלחמו ונצחו את מדין, וכשהביאו הלוחמים שלל רב של ראשי בקר קיבלו הוראות מפורטות מה לעשות עמם:

מחצית יקבלו הלוחמים והחצי השני יתנו לכלל העם. אח"כ כל קבוצה הייתה צריכה להפריש מחלקם מכס, מס בלשוננו, בצורה כזו: הלוחמים יתנו אחד מכל 500 לאלעזר הכהן. וכלל העם יתנו אחד מכל 50 ללויים. ומסיימת התורה: "וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה, וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה', אֶת-מֹשֶׁה".

מעניין שהתורה לא מסתפקת לכתוב רק את כללות הסיפור, אלא מפרטת מספרים מדויקים מכל סוג וסוג (צֹאן, שֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף וְשִׁבְעִים אֶלֶף וַחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים . וּבָקָר, שְׁנַיִם וְשִׁבְעִים אָלֶף.  וַחֲמֹרִים, אֶחָד וְשִׁשִּׁים אָלֶף) ולאחר מכן היא עושה חשבון מדויק כמה נתנו לאלעזר הכהן וכו'.

כל האריכות הזו, שנראית בהשקפה ראשונה מיותרת, באה לעורר בנו השתאות עצומה.

מדובר בסך כולל של 808,000 ראשי בקר. מטבע הדברים במשך הזמן שעבר עד שהביאו אותם, ובנוסף לזה, עד שהספיקו לחלקם על פי ההוראה האלוקית. אמורים היו להתרחש, שינויים טבעיים במספרם.

אך בסיפור זה מעידה תורה שבעצם התרחש כאן דבר פלא. שלא מת אפילו אחד ! אילולי זה, לא הייתה יכולה להיות חלוקה שווה ומדוייקת. והיה נוצר עודף שלא נלקח ממנו מס...

זהו מסר נפלא ויחודי שפרשת השבוע מלמדת אותנו:

להאמין שהקב"ה מסובב הסיבות, מתכנן אחרית דבר מראשיתו, הכל מדויק ומחושב, בדיוק כמו בסיפור של הסידור כך גם בפרשתנו, זמן רב לפני המלחמה סיבב הקב"ה שהעסקים של אנשי מדין בגידול בהמותיהם יהיו באופן כזה, שהכמות תהיה במספר שלם, וכך גם שמר הקב"ה שבמשך כל הזמן לא תמות אף לא בהמה אחת.

הכל כדי שבבוא היום יוכלו בני ישראל לקיים את ציווי ה' בצורה הכי מדויקת.

מה שנותר לנו, לפקוח עיניים, להתבונן ולראות איך הקב"ה משגיח עלינו ועל כל פרט בעולמנו ב"השגחה פרטית".

כמה זה נפלא !

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר