אי שם, באחד השבילים המובילים לוורשה, נסע לדרכו יהודי עשיר, כשהוא יושב בכרכרה הדורה רתומה לסוסים אבירים.

באמצע הנסיעה הבחין ביהודי הצועד לאיטו בשולי הדרך, נכמרו רחמי העשיר והזמין את ההלך לעלות ולהצטרף אליו לנסיעה בעגלה.

במהלך הנסיעה, הבחין העשיר שה'אורח' שלו נראה אדם מיוחד. תווי פניו הראו שהוא, כנראה, אחד מצדיקי וורשה. ואכן הוא לא טעה בהבחנתו - זה היה רבי יצחק מאיר אלתר זצ"ל מייסד שושלת בית גור, החליט העשיר לנצל את ההזדמנות וביקש לשאול אותו שאלה.

הוא פתח ושאל: 'כתוב באחד מפרשיות קריאת שמע, שאדם שסר מדרך התורה ואינו מקיים את ציווי הבורא, ירד מנכסיו ולא יצליח בעסקיו. ואילו אני, מסיים העשיר את דבריו, רואה שאצלי זה לא השפיע... על אף שאינני שומר תורה ומצוות, יש לי פרנסה ועשירות בשפע ?'

הרהר ה'אורח' קלות וענה:

משאלתך ניכר, כי לפחות פעם אחת קראת את פרשיות 'שמע ישראל'. אין לך מושג כמה שפע מגיע ליהודי אפילו על אמירה אחת של 'שמע ישראל' ?....

♦

בהמשך לעשרת הדברות אומר משה רבנו לפני בני ישראל את פרשת שמע המפורסמת, שתוכנה, ויותר מכך הפסוק הראשון שבה : שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱ-לֹהֵינוּ ה' אֶחָד, מבטאים את עיקר האמונה היהודית בקב"ה.

הפרשה כולה, כוללת את היסודות המרכזיים באמונה היהודית: אהבת ה' בלב, ובאופן מעשי; התחזקות בדרכי ה'; הנחלת המסורת לבנים; לימוד התורה; מצוות תפילין; מצוות מזוזה.

הפסוק הראשון "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל", מהווה את הבסיס בחיי יהודי. החל מהימים הראשונים ללידת התינוק נוהגים בקהילות רבות להביא ילדים שיקראו לידו את פסוקי "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל". וכן בכל מהלך ימי חייו, יהודי אומר פסוק זה מספר פעמים ביום. וגם אחרי זקנה ושיבה כשיהודי 'נפרד' מהעולם הזה אומרים אתו פסוקים אלו ברגעיו האחרונים.

בפרד"ס התורה ישנם ביאורים רבים ומגוונים על פסוק זה. החל מהבנה הפשוטה בפירוש המילולי ועד לרמזים המתייחסים למספר האותיות או לצורתם.

אחת השאלות המפורסמות על פסוק זה,  שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱ-לֹהֵינוּ ה' אֶחָד, מתייחסת לאריכות וכפל המילים ?

אפשר היה הרי לכתוב אותו רעיון בצורה קצרה יותר: 'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל - ה' אֶחָד'. והמסר היה אותו מסר ?

מבאר רבי שניאור זלמן בעל ה'תניא', שהתורה מעוררת אותנו לשים לב מה העיקר ומה הטפל. להבחין ולדעת מה המטרה והתכלית, ומה אינו אלא אמצעי בלבד.

היכן רואים זאת בניסוח זה ?

הקדוש ברוך הוא נקרא בשם הוי' מלשון מהווה, שהרי הוא מהווה ומחיה את כל היקום מאין ליש בכל רגע. אך עלינו לדעת שעל אף שהקב"ה בורא עולם גדול ועצום מבחינה כמותית, בכל זאת הוא אינו אלא אמצעי בלבד ! ואילו המטרה והתכלית של הכל – הם עם ישראל !

וזה רמוז בפסוק "שמע ישראל":

ראשית פונה התורה ומבקשת שְׁמַע יִשְׂרָאֵל = שכל יהודי ישמע ויבין.  

לאחר מכן מדגישים את ההוי' העיקרית והפנימית. ולזה הכוונה במילים, ה' אֱ-לֹהֵינוּ = דהיינו ההויה שלנו, עם ישראל, היא המטרה העיקרית. ואח"כ במילים ה' אֶחָד, מוסיפים גם את ההוויה של כל היקום (שהרי האות ח' מרמזת ל 7 רקיעים + הארץ. והאות ד' מרמזת ל 4 רוחות השמים).

מה האבן הבוחן שאכן ההכרה הזו חדרה לתודעה שלנו ? במה בא לידי ביטוי בחיי היום יום, ההבחנה בין ה' אלוקינו לה' אחד ?

כאשר נשים דגש גדול יותר לדברים האמתיים והעיקריים. ככון: שמירה על חיי משפחה טהורים, משא ומתן באמונה, ובכלל שמירת תורה ומצוות ! ואילו לכל שאר צרכי הגוף נתייחס כלדבר אמצעי וטפל בלבד.

ולכן מיד אחרי 'שמע ישראל' נאמר: "וְאָהַבְתָּ, אֵת ה' אֱ-לֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדֶךָ"

♦

מעשה בפריץ שבעת שכרותו סיכם עם פריץ אחר לקיים דו קרב בין הדובים שלהם.

כשחזר הפריץ לאחוזתו ופג יינו נזכר שאין לו דוב... והנה מתקרב התאריך לביצוע הקרב המסוכם.  מה עושים כשאין דוב ?  קרא הפריץ ליהודי שעבד בחצר שלו  ושלח אותו לקנות בשוק פרוות דוב, וציווה עליו להתחפש בה, ולנהל את הקרב עם הדוב של הפריץ השני.

 היהודי התחנן לפטור אותו מהרפתקה מסוכנת זו. היה ברור כי זה גזר דין מוות עבורו, אך הפריץ התעקש ואיים בגירוש משפחתו.

לא הייתה ליהודי שום ברירה וביום המיועד הוא עמד רועד מפחד מול דוב אימתני, וקפא על מקומו !

אך ציבור הצופים דחפו אותו אל עבר החיה הנוראה. הוא הבין שהגיעה שעתו האחרונה, וצעק: שמע ישראל ד' אלקינו... ואז הוא שומע שהדוב השני ענה לעומתו... ד' אחד....

♦

בעזרת השם בקרוב ממש יתקיימו דברי רש"י המבארים פסוק זה:

"ה' שהוא א-להינו עתה ולא א-להי האומות הוא עתיד להיות ה' אחד ... ונאמר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר