כשהרבי הקודם מליובאוויטש, רבי יוסף יצחק נ"ע, הגיע לגיל השידוכים, הציעו השדכנים הצעות שונות. בחלק מההצעות דובר על בנות ממשפחות עשירות, והייתה גם ההצעה (שבסופו של דבר גם יצאה אל הפועל) על בתו של הרב אברהם שניאורסאהן. שהיא הייתה בעצם ממשפחתו הקרובה של הרבי.

אביו של רבי יוסף יצחק, הרבי הרש"ב נ"ע, נטה יותר לשידוך המשפחתי, אולם, הדוחק הכלכלי שהיה באותה תקופה, גרם שהסבתא, הרבנית רבקה נטתה להצעות שבאו ממשפחות העשירות.

לבסוף הוחלט לקבל את דעת ה"החתן"... שהכריע להצעה מקרב המשפחה.

באותה שנה, בערב יום כיפור, ניגש הרבי הרש"ב לאמו הרבנית רבקה, וביקש ממנה מחילה על שלא התקבלה דעתה בהצעות השידוך. הגיבה אמו ואמרה לו:

בני יקירי, אספר לך סיפור,

יהודים כפריים רבים היו מתגוררים במשך השנה בין הגויים. ולקראת הימים הנוראים היו נוסעים לעיר הסמוכה, כדי להתפלל עם הציבור.

אחד הכפריים התכונן לצאת בערב יום כיפור עם משפחתו העירה, וכשראה שהם מתמהמהים בהכנות מרובות לקראת הנסיעה, והוא הי' כבר חסר סבלנות. אז הוא החליט לצאת רגלי,  אך קבע להם נקודת מפגש, שמשם יאספוהו כשיעברו עם העגלה.

הכפרי הגיע לנקודת המפגש, ומרוב עייפות נרדם ו... בני ביתו שנסעו בעגלה שכחו לאסוף את אביהם. וכך המשיך לישון עד ... שהתעורר סמוך לכניסת יום הכיפורים והזמן שנותר לא הספיק, לא לחזור לכפר וגם לא להתקדם לעיר. כך שנאלץ להשאר ביום הקדוש אי שם באמצע הדרך.

נשא הכפרי את עיניו לשמים, ואמר:

ריבונו של עולם, בניי שכחו ממני, אך אני מוחל להם בלב שלם !

כך גם אתה מחול נא לבניך ששכחו ממך !

סיימה הרבנית ואמרה:

שהקדוש ברוך הוא ימחל לכולנו, כמו שאני מוחלת לך !

★

החל מתחילת חודש אלול אומרים בקהילות הספרדים בכל בוקר את ה'סליחות'. ובמוצאי שבת הקרובה יצטרפו לאמירת סליחות, עוד אלפי יהודים מקהילות האשכנזים .

באמירת הסליחות, מבקש כל אחד מעומק לבו, שהקב"ה יסלח וימחול על הדברים שפגם בהם במהלך השנה החולפת. וכמובן שכל אחד מקבל על עצמו החלטות טובות לקראת השנה הבאה עלינו לטובה, וכך נזכה כולנו לכתיבה וחתימה טובה.

דוד המלך משבח בספר התהילים את הקב"ה, שהעובדה שהוא סולח ומוחל לנו על החטאים, ממריצה את החוטאים לשוב בתשובה שלמה ולעזוב את דרכם. כי אילו, חלילה, הייתה נמנעת הסליחה, לא היו החוטאים  נמנעים מלהמשיך בדרכם.

מדוע ?

מביא על כך רבי שניאור זלמן, אדמו"ר הזקן,  משל פרקטי:

אדם החייב לחברו סכום כספי עצום, ומצבו הכלכלי של הלווה כה גרוע, שאין באפשרותו לפרוע את החוב.

אולם, אם יסתפק המלוה לקבל רק מחצית מהחוב, וימחל על השאר, וגם את המחצית יסכים לקבל מהלווה בפריסה לתשלומים רבים, למשך מספר שנים.
או אז, יש סיכוי טוב שהלווה ישתדל, ויעשה כל מאמץ לעמוד בהסדר התשלומים שיקבע, עד שיסולק, לפחות, מחצית מהחוב.

אולם אם המלווה יתעקש לקבל מיידית את מלא החוב, הרי זה יגרום לייאוש מוחלט בלבו של הלווה. והתוצאה תהיה, שהמלווה לא יקבל כלום !

וכך גם בנמשל,

אנו אומרים בתפילת הנעילה, בסיומו של יום הכיפורים, "ותלמדנו ה' אלוקינו להתוודות לפניך, למען נחדל מעושק ידינו".

העובדה שהקב"ה פותח לנו דלתי תשובה, ו'מקבל' מאיתנו את החרטה וסולח לנו, הרי זה מהווה עידוד עצום לכל אחד, לבוא לפניו ולבקש ממנו סליחה.

ובוודאי שהקב"ה, המלווה, מקבל בזרועות פתוחים, "כל תשלום", גם אם הוא כרגע חלקי בלבד, כל עוד זה בא מפנימיות לבבו של היהודי, הלווה.

♦

בימים אלו אני נמצא בבית מדרשו של הרבי מליובאוויטש, וכן סמוך לאוהל הק'.

אם הנך רוצה ששמך יוזכר לברכה לקראת השנה החדשה תוכל לשלוח לי במייל חוזר את השמות ותוכן הבקשה, ואשתדל בע"ה להביא את זה לאוהל הק'.

שנה טובה לכתיבה וחתימה טובה

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר