למשפחת ע. מהצפון היה בן יחיד. בעת לימודיו באוניברסיטה, הוא התיידד עם צעירה גויה מגרמניה, הקשר ביניהם הלך והתהדק, עד שביום בהיר אחד הוא הפתיע את הוריו והודיע להם כי עומד הוא לשאת אותה לאשה…

עבור הוריו הייתה זו מכה נוראית, הם סירבו לקבל זאת ועשו כל שביכולתם להשפיע עליו להתנתק מאותה צעירה גויה, אולם כל תחנוניהם והפצרותיהם, נפלו על אוזניים אטומות... הוא עמד בעקשנות על דעתו להינשא לה.

בצר להם פנו ההורים אל רבה של מגדל העמק, הרב גרוסמן. בקול נואש תינו בפניו את גודל האסון, ובמר נפשם ביקשו ממנו עצה והדרכה, איך יוכלו למנוע מבנם לבצע צעד נורא זה.

הרב גרוסמן נפגש עם הבן וניסה לדבר על ליבו להניאו מכוונתו הרעה, אך ללא הצלחה. כיוון שכך החל הרב לשכנעו שיסע עמו יחד לבקר אצל מורו ורבו האדמו"ר רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע להתרשם מאישיותו, אט אט החל להיווצר סדק צר בליבו של הצעיר, והוא ניאות בסופו של דבר להיפגש עם האדמו"ר.

תחילה נכנס הרב גרוסמן אל האדמו"ר ושטח לפניו את הבעיה הכאובה, ואחריו נכנס הבחור. הוא התקבל אצל האדמו"ר בלבביות רבה.

האדמו"ר פתח עמו בשיחה והתעניין ארוכות בתחומי לימודיו האקדמאים, הלה התפעל מאוד מבקיאותו של האדמו"ר בתחומים אלו, ויצא מהפגישה מוקסם מאישיותו, כשחזר הבחור לביתו, הוא סיפר להוריו כי עניין החתונה כלל לא עלה בפגישה ואפילו לא ברמז… ולא חל שינוי בתוכניותיו.

ההורים פנו שוב אל הרב גרוסמן וסיפרו לו בצער על תגובת בנם. הרב גרוסמן לא ידע איך להגיב, וללא אומר ודברים נסע לאדמו"ר מלעלוב. הוא תיאר בפניו כיצד הבחור חזר להוריו בתחושת ניצחון, ולא עוד אלא שהוא פרש את שתיקתו של האדמו"ר כהצדקת מעשיו…

"אל דאגה!" – הרגיע האדמו"ר בשלוה מפליאה "הזמנתי אותו לבקר אצלי פעמים נוספות והוא אכן נענה להזמנתי, אין ספק ככל שהוא יתקרב אלי יותר, כך הוא יתרחק ממנה…"

ואכן, זה בדיוק מה שקרה... הבחור החל לפקוד את ביתו של האדמו"ר לעיתים תכופות ובכל פעם התחזק יותר ויותר ביהדותו. השיחות חוללו מהפך של ממש בליבו והביאו לתמורה בחייו, עד שהגיע בעצמו להחלטה לזנוח את התוכנית. הוא ניתק  כל קשר עם אותה גויה. בסופו של דבר הוא גם זכה להקים בית עם בת ישראל כשרה.

✿

השבת אנו קוראים  פרשיות "אחרי" ו"קדושים".

את פרשת קדושים פותחת התורה בציווי: "דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ..." מהי המשמעות של אמירה זו ? מה נדרש מהיהודי לעשות כדי להיות 'קדוש' ?

ככל הנראה מיד עולה במוחנו המחשבה שעלינו להסתגף לחלוטין מענייני העולם, אולי לצום ימים שלמים... כך אולי נזכה בתואר "קדוש". האמנם ?!

סביר להניח שכל אחד מאתנו השתתף במעמד המיוחד של חופה. בוודאי גם חזה וגם חווה את הרגע המרגש והמיוחד כשהחתן עונד לכלה את הטבעת על האצבע ואומר לה: "הרי את מקודשת לי..." במקומות רבים אפשר גם לשמוע את הקהל פורץ בקול נרגש בקריאת 'מקודשת מקודשת' !

מהי אותה "קדושה" שמקבלת הכלה במעמד החופה ?

הפירוש הפשוט של 'מקודשת' הוא 'מופרשת ומובדלת'. כשחתן 'מקדש' את כלה הוא בעצם מפריש ומבדיל אותה מכל אדם זר, ומרגע זה ואילך היא מיוחדת אך ורק לבעלה. וזוהי כוונת החתן: "הרי את מקודשת (ומובדלת מכל אדם בעולם, ומעתה את רק) לי".

שלמה המלך ממשיל את הקדוש ברוך הוא ל'חתן' ואת עם ישראל ל'כלה', האמירה המיוחדת "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" שבפתיחת הפרשה דומה לאמירת "הרי את מקודשת לי..." שהחתן אומר בחופה.

מהי 'טבעת הקידושין' שנותן הקדוש ברוך הוא - ה'חתן' - לעם ישראל – הכלה - ?

בתפילת העמידה של שבת אנו מציינים ואומרים: "קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְותֶיךָ", המצוות הם טבעת הקידושין של עם ישראל. כאשר יהודי מקיים מצווה, הוא מקבל כוחות מיוחדים להיות קדוש, דהיינו, מובדל ומופרש מתאוות העולם ומדות לא טובות.

הרבי ה'צמח צדק', האדמו"ר השלישי בשושלת חב"ד, מביא באחד ממאמריו שהמצוות נמשלו ל'כנפי יונה'. כשם שהיונה נפרדת מהמציקים לה באמצעות הכנפיים, כמו כן, כשיהודי מקיים מצוות הוא מקבל כוח 'לעוף' ולהתרומם מהבלי העולם.

למרות שקיום מצוה אינו פועל על האדם שינוי פנימי בתוך תוכו, בדומה ללימוד והפנמה של תורה. אך בכל זאת ה'הילה' והקדושה שעוטפת אותו מבחוץ, כוחה רב לרוממו ולהבדילו מדברים שליליים.

למעשה, ה'קדושה' לא דורשת מאדם להתנזר מחיי העולם הזה. היא לא מצווה עליו להתבדל מצרכים טבעיים ואנושיים של בני האדם. היא אף לא מונעת ממנו לשמור על תזונה נכונה ובריאה. קדושה אמתית פירושה עידון והתרוממות.

היא מלמדת את האדם לעדן, לרומם ולקדש את החיים אותם הוא חי; היא מזכירה לו כי חומריותו של העולם הוא אמצעי בלבד, ולא מטרה.

✿

אחד מעשירי פראג, השיא את בתו לבחור חמד, צעיר ובן טובים. תקופה קצרה חיו בני הזוג על מי מנוחות, לפתע חל סכסוך בין בני הזוג, וביום בהיר אחד נעלם הבעל מהעיר. כל הניסיונות לאתרו עלו בתוהו והאישה הצעירה נותרה עגונה וגלמודה.

חלפו מספר שנים ובאחד הימים הופיע אורח בעיירה. הוא נכנס לבית הכנסת המרכזי והחל ללמוד. המתפללים נתנו בו את עיניהם והיה נדמה להם כי מכירים אותו. אחד אמר כי נראה לו שזה אותו בעל צעיר שנעלם מהעיר לפני מספר שנים. בתחילה הכחיש האורח את הדברים, אך לאחר מכן "הודה" שזה הוא ואכן ברצונו לשוב ולחיות עם האישה כבתחילה.

האב העשיר גלגל עמו שיחה והשתכנע כי אכן זה הוא. גם האישה שוחחה עמו בעניינים אישיים והשתכנעה כי אכן זה בעלה האובד. אולם לאחר זמן, עלו ספקות באשר לזהותו והחליטו לפנות אל רבה של פראג, הגאון רבי יחזקאל לנדא, ה"נודע ביהודה".

הרב שוחח עם האיש ואחר כך, קרא לאב והדריכו כיצד לנהוג, הוא הציע שבינתיים לא יחזור האיש לחיות עם האישה, אלא ישב בביתו עד שבת. בערב שבת, לך עמו לבית הכנסת ויאמר לו כי יצעד אל מקומו הקבוע מאותם ימים רחוקים. והוא, אבי האישה, יבוא לשם בהמשך. עשה כך האב ואמר לחתן כי יצעד למקומו בבית הכנסת. אולם האיש התבלבל ולא ידע לאן ללכת... וכך לא נותרה ברירה בידיו ונאלץ לגלות את האמת, כי הוא אינו הבעל... מסתבר שפגש את הבעל האמתי באיזה פונדק וממנו נודע לו דברים אישיים בינו לבינה וגם אודות חותנו שהוא מעשירי פראג והחליט לנסות את מזלו ולדבוק במשפחת העשיר...

אנשי פראג מיהרו אל רבם החכם, וביקשו להבין כיצד עלה בדעתו לבחון את האיש בשאלת המקום בבית הכנסת? הסביר להם הרב: שמיד כשהביט בעיניו, ראה את ההתרוצצות והבהלה בהן. ואמר לעצמו כי אדם כה שפל, אשר מרוכז בתאוות העצמיות שלו, עד שמסוגל לאמלל בת ישראל, בוודאי אין בנפשו קשר אל הקדושה. שהרי במקום התאווה, לא יכולה לשכון קדושה. ובטוח שלא עלה בדעתו לשאול מראש את הבעל אודות מקומו בבית הכנסת...

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר