בערב ראש השנה ה'תשכ"ד (1964) ארע תאונת דרכים קשה, בה ניצלו בנס חיי בנו של הרב גימפלד אורמלנד ע"ה. מופת ההצלה מהתאונה ארע אחרי ברכה מיוחדת מהרבי שקיבל הרב  גימפל.

סיפור מופלא זה כבר פורסם בכמה מקומות.

הפעם נספר על ניצוץ התקרבותו של הרב גימפל ע"ה לחסידות חב"ד, שהחל בכ"ד טבת תשכ"ג (1963), כ 8 חודשים קודם לתאונה הקשה.

באותם ימים של חורף תשכ"ג, לא היה להרב גימפל ע"ה קשר כלשהו לחסידות חב"ד, אולם היה עליו להיפגש עם אחד מחסידי חב"ד ולהעביר לו 30,000 דולר. לכל הדעות מדובר בסכום נכבד מאוד גם היום ובוודאי באותם שנים. פגישתם נקבעה ליום ראשון כ"ד טבת בשעות הערב במרכז חב"ד 770 אשר בשכונת קראון-הייטס.

החב"דניק כיוון את הפגישה לתאריך זה כ"ד טבת, מאחר שבאותו ערב הרבי התוועד עם החסידים לרגל  150 שנה להסתלקותו של אדמו"ר הזקן. והוא רצה שהרב גימפל ע"ה יישאר בהתוועדות זו של הרבי.

ואכן הרב גימפל הסכים. וכך לראשונה בחייו זכה להשתתף בהתוועדות.

לקראת סיום ההתוועדות, דיבר הרבי על נתינת צדקה. וסיפר שהבעש"ט לא רצה שיישאר בלילה כסף מזומן בביתו והיה מחלק את הכל לצדקה. ואז הכריז הרבי שלפעמים יכול יהודי להרשות לעצמו לרוקן את כל המזומן שבכיסו גם באמצע יום חול... ולסמוך על הקב"ה שיוסיף לו כמה פעמים ככה... ! וביקש הרבי שכל אחד ירוקן את המזומנים שבכיסו וימסרם לצדקה !

הרב גימפל עמד לא הרחק מחברו החב"דניק, והוא הביט לכיוונו. הוא ידע בוודאות כי בכיסו מונחים באותו זמן 30,000 $, והוא תהה מה יעשה עכשיו ידידו באותם 30,000 $ שקיבל זה עתה. וכאמור, מדובר בסכום לא-מבוטל כלל ועיקר, ובפרט באותם הימים...

הוא הבחין איך הוא נע במקומו באי נוחות, ומעביר את הכסף מכיס אחד לשני, אך אחרי זמן קצר הוא הניח את כל הכסף על השולחן והעבירו לצדקה.

ר' גימפל התפעל מאוד ממסירות נפשו של החסיד. ואמר לעצמו אם זו קהילה שאדם מן השורה, בעל עסק, מגיע לרמה כזו של מסירות נפש בגלל מילה של הרבי. גם אני רוצה להשתייך לקהילה זו !

זה היה הניצוץ הראשון בהתקרבותו לחב"ד...

✿

השבת נקרא את פרשת 'פנחס'. בא מסופר אודות השכר המיוחד שקיבל פנחס בן אלעזר בגלל מסירות נפשו להצלת עם ישראל. (עליה מסופר בפרשה הקודמת).

מה מיוחד בעבודת ה' שנעשית מתוך 'מסירות נפש' ? האם קיום תורה ומצוות מתוך שיקול דעת וכללי היגיון אינם מספיקים ?

מבואר בספרי החסידות שיש בנפש האדם כמה דרגות. דהיינו, צורות ביטוי שונות, כמו: כוח הרצון, כוח השכל, כוחות הרגש או היכולת לבצע בכוח המעשה.

כל עוד מדובר באחד הדרגות המצומצמות של הנפש, יש תמיד מקום לשיקולים לכאן ולכאן, וגם כאשר מתקבלת אצל האדם החלטה נכונה, עוצמתה תלויה במידת השכל או הרגש שהניעו אותה. לא יכולה להיות כאן התמסרות בלתי מוגבלת, מאחר שכוחות הנפש, שמהם נובעת החלטה זו, הם עצמם מדודים ומוגבלים.

לעומת זאת, כאשר מתגלית באדם עצם הנפש, דהיינו, שהחלטתו לבצע את המעשה לא התעוררה משום שכך הסתדר לו בהגיון, אלא  היא נובעת מעצם הנפש, כי מונח אצלו בפשטות שצריך להיות 'כך ולא אחרת'. כאן התמסרות היא אין סופית, נטולת גבולות.

אנו מגדירים זאת 'מסירות נפש', כי ב'עצם הנפש' אין הגבלות ושיקולים לכאן ולכאן, אלא זו התמסרות מוחלטת, שלמעלה מטעמים, נימוקים והסברים.

פנחס עליו אנו קוראים בפרשה, מייצג את מסירת-הנפש המוחלטת הזאת. הוא מסר את נפשו גם על דבר שעל פי הדין, על פי ההלכה ה"יבשה", הוא לא היה חייב לעשותו. לו היה שואל בבית דין מה לעשות, לא היו מורים לו לעשות את המעשה שעשה, אלא שאצל פנחס האירה נקודת מסירת  הנפש, שלמעלה מכל חשבונות ושיקולים, ולכן הוא לא חיכה להוראות אלא מסר את נפשו ועשה את הדבר הראוי.

מסירות נפש אינה בדווקא, כמו שכבר כתבנו מספר פעמים, מסירת החיים. מסירות נפש היא כמו בסיפור נתינת הצדקה. אם הוא היה פועל לפי ההיגיון או הרגש, יתכן שהיה אומר החסיד לעצמו, שבוודאי לא מתכוון הרבי לנתינה גדולה כזו, שהרי לא מסתובבים בדרך כלל בכיס עם סכומים נכבדים כאלו... אולי הוא היה מסתפק בנתינה כלשהי 'לצאת ידי חובה'. אבל כשהנפש עצמה מאירה, היא מתמסרת לגמרי ללא חשבונות וללא שיקולים כלשהן.

✿

זו העבודה הנדרשת מאתנו בעמדנו בעקבתא דמשיחא, ערב הגאולה,  למסור את עצמנו לגמרי לקב"ה ולמילוי רצונו, למעלה מכל חשבון והגבלה, ועל ידי עבודת ה' בהתמסרות שאינה מדודה על פי חשבונות ושיקולים, נזכה לגאולה האמתית והשלימה.

שבת שלום ומבורך

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר