בתחילת דרכו בשליחות הרבי, היה הרב שלמה קונין שי' מבקר בקמפוסים שונים ברחבי ארצות הברית ונותן הרצאות ושיעורים ביהדות. זה היה בעידן ההִיפִּים (Hippies)  חברי 'תרבות הנגד' של צעירים בארצות הברית.

בין השאר הוא ביקר באוניברסיטת ברנדין, שם שהה ימים אחדים לסדרת שיעורים. אחד הסטודנטים שם לו למטרה 'למרר' את חייו בשאלות שונות ומשונות, אותו בחור טען שהוא אתאיסט גמור, ופשוט לא נתן לרב קונין מנוחה בהרצאות... היה נראה שמנוי וגמור עמו להוציאו משם כשידו על התחתונה.

לאחר כמה ימים של התגוששויות בינו לסטודנטים, כשאותו 'אתאיסט' נוטל חלק בראש... עלה במוחו של הרב קונין רעיון, ללמדם ניגון חב"די עמוק.

בתחילה ניגן לבדו, וכך חזר עליו שוב ושוב, עד שהניגון התחיל להיקלט ואט אט הצטרפו חלק מהסטודנטים. הרב קונין שם לב, שאותו בחור יושב מכונס במקומו ומקשיב בריכוז לניגון.

לאחר שעה ארוכה, ניגש אליו אותו סטודנט ואמר בקול חנוק: 'ראביי 'הרסת' אותי עם הניגון, אני לא מאמין שזה קורה לי'. והחל לספר בהתרגשות את סיפור חייו.

הוא גדל בחווה מבודדת במדינת איווה (Iowa) באמצע השממה, 'כל יהדותי הסתכמה בכך שידעתי שאני יהודי'. בביתם התגורר גם הסבא, אדם זקן וישיש שהצטרף לדירתם כשהיגר מברית המועצות. הסבא היה יהודי מאמין ושומר כשרות. ולכן היה ניזון רק מפירות וירקות והיה מבשל לעצמו ביצים קשות או תפוחי אדמה.

בוקר אחד, קרא לו סבו, ובחביבות הושיבו על ברכיו ואמר לו 'אני רוצה ללמדך משהו, ניגון ישן שחרוט בזיכרוני, זכור אותו גם אתה, ובטח זה יבוא לשימוש'. ואז פצח בניגון וחזר עליו שוב ושוב.

בדיוק באותו יום עבר סבו אירוע לבבי קשה, שהכריע אותו... הניגון היה עבורו צוואה של סבא.

מאז ניסה פעמים רבות להיזכר באותו ניגון מיוחד, אך ללא הצלחה. השנים נקפו, סבא נשאר בלב בזיכרון עמום, והחיים המשיכו במסלולם.

עתה, סיים הסטודנט ה'אתאיסט', כשניגנת את הניגון, הכל צף באחת. 'זה הנגון שסבא לימד אותי !' מאותו רגע הוא הפסיק 'להפריע' בהרצאות, והיה הרבה יותר קשוב ופתוח לשמוע ולקבל.

✿

בפרשת עקב שלומדים השבוע, מציינת התורה את מעלתם המיוחדת של שבט לוי, בלשון הפסוק: "בָּעֵת הַהִוא, הִבְדִּיל יְהוָה אֶת-שֵׁבֶט הַלֵּוִי, לָשֵׂאת, אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְ-ה-וָ-ה לַעֲמֹד לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה".

בפרשתנו מפרטת התורה רק את העבודות העיקריות של הלויים והכוהנים, אך ידוע שאחת העבודות החשובות של הלויים בבית המקדש היתה לשיר בזמן הקרבת קרבנות.

שירת הלויים ונגינתם בעת הקרבת קרבן העולה לא היה רק כדי להוסיף ביופי עבודת המקדש, וכמובן היא לא הייתה רק אמנות מוזיקלית, אלא הייתה זו עבודה הכרחית וחשובה.

לפחות פעמיים בכל יום הייתה מנגנת מקהלת הלויים ותזמורתם בבית המקדש, היה זה בעת הקרבת שני קרבנות ה'תמידין', דהיינו, תמיד של שחר ותמיד של בין הערביים (וכן בשבתות ובמועדי ישראל, כשהקריבו את קרבן המוספים). מקהלת הלויים עמדה בכוננות מלאה לקראת סיום הבאת הקרבן, ברגע שהיו מתחילים בניסוך היין על גבי המזבח, היה מניף אחד הכוהנים שעמד על קרן המזבח בסודר שבידו, וזה היה האות שיפצחו הלויים בשירם ונגינתם.

כתב רבי אברהם בן יצחק מרימון (אחד המקובלים הראשונים), שבשעה שהיה מביא אדם קרבן חטאת לבית המקדש, היה הכהן מתבונן בבעל הקרבן כדי להבין את מחשבותיו, ואם הבחין שהוא עדיין לא חזר בתשובה כראוי, דבר מהותי המתבקש עם הבאת הקרבן, רמז הכהן ללויים שיזמרו ניגון מתאים, ואכן בשירם ובזמרם גרמו לבעל הקרבן להרהר בתשובה.

 ✿

לניגון הפנימי, האמיתי, זה שבא מהמקום העמוק והעדין בנפש. יש מקום רחב מאוד בחסידות. רבות נאמר, ונכתב על מהותו וכוחו של ניגון.

רבי יוסף יצחק נ"ע, הרבי הקודם מליובאוויטש, אמר שכאשר פותחים את התוועדות עם ניגון, 'מתחברים' באמצעותו לדרגה הרבה יותר גבוהה, וקולטים את המסר בצורה יותר פנימית, מאשר על ידי דיבור בלבד.

ידוע שאדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד, רכש לו הרבה נפשות בחוש נגינתו. מסופר עליו, שהגיע פעם לעיר שקלאוו שהייתה מלאה גאונים וחכמים, ורובם היו מה'מתנגדים' לדרך החסידות. והם סובבוהו והקיפוהו בקושיותיהם וספיקותיהם בים-התלמוד. עלה הרבי על הבימה ואמר: 'אומר לכם תורה, לתרץ קושיותיכם ? אנגן ניגון !'

והחל לנגן לפניהם את אחד מניגוניו המלאים דביקות עצומה, וזה פעל כל כך על חושיהם של השומעים, שהתעוררו ברגש עונג ועליצות הנפש, עד אשר נפקחו מעינות חכמתם ושכלם ונפתרו להם כל קושיותיהם וספיקותיהם מעצמם.

כאמור, הנגינה תופסת מקום חשוב בחסידות, והיא היא אחת ההנהגות היסודיות שהנהיג הבעש"ט בשיטתו החסידית. מעיקרי החסידות הלא המה: שמחת הלב ודביקות הנפש, בגעגועים וכיסופים לאבינו שבשמים. הנה לכל ההבעות הנפשיות האלו יגיע החסיד בסיוע של הניגון, בכוחו לרומם את הנפש ולהביאו למדרגות גבוהות ביותר.

✿

בכ' מנחם אב יחול 'יום השנה' לפטירתו של הגאון והמקובל רבי לוי-יצחק ז"ל, אביו של הרבי. ויש ניגון מיוחד המכונה 'ניגון ההקפות של רבי לוי יצחק', ומקובל היה אצל ר' לוי יצחק שאת הניגון הזה שרו בהקפות בשמחת תורה אצל אדמו"ר הזקן.

לשמיעת הניגון

http://www.chabad.org/multimedia/media_cdo/aid/140796/jewish/Nigun-Hakofos.htm

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר