גדוד של קוזקים דהר אל חזית הקרב מול חיילי הצבא האדום. בדרכם, הגיעו בליל שבת לעיירה יהודית והחליטו להתעכב שם ללינת לילה.

כדרכם, שתו והשתכרו עד שנפלו בתרדמה. אחד הקוזקים שכנראה שתה יותר מחבריו, לא הצליח להתעורר בבוקר יחד עם חבריו הלוחמים, ושקע בשנתו עוד מספר שעות. כשהתעורר התברר לו שנשאר לבדו, וכי הגדוד עזב כבר את המקום לפני מספר שעות. הוא נבהל והחליט לרדוף אחריהם ולנסות להדביקם.

לפני יציאתו לדרך, נכנס הקוזק לבית אחד היהודים מתושבי העיירה, כדי לקחת עמו משהו כ'צידה לדרך'... וכשראה את סיר החמין על הפלטה, לא חשב פעמיים והוריק את הסיר הרותח לתוך הכיסים שבאוכף הסוס.

כשהסוס חש בכל עצמותיו את החום הלוהט של ה'חמין', הוא נתקף בבהלה והחל לדהור בכל כוחו במהירות עצומה, כשהקוזק יושב על גביו. במנוסתו המהירה הוא הדביק את גדוד הקוזקים, אך הוא לא עצר שם, והמשיך בדהרה בכל כוחו אל תוך שורות האויב...

חיילי האויב, זיהו את הסוס עם הקוזק שרכב על גביו כחלוץ של כל מחנה הקוזקים, והבחינו שהוא דוהר בצורה כזו ששום דבר בעולם לא יוכל לעצור אותו, הם נתקפו בבהלה, הפנו עורף ונסו על נפשם.

כך הוכרע הקרב לטובת הקוזקים ללא מלחמה כלל. במחנה עברה ה'בשורה', שחמין רותח ניצח בקרב...

✿

פרשתנו נפתחת במילים "כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו". תורת החסידות מפרשת, שבנוסף למשמעות הפשוטה של הפסוקים המדברים אודות מלחמת בני ישראל עם האויבים. מרמזת כאן התורה גם על מלחמת הנפשות הנמצאות בתוך כל אחד מאתנו. דהיינו, על המאבק שבין ה'נפש האלוקית' ובין ה'נפש הבהמית'.

מלחמה שכולנו מכירים היטב מקרוב.

הנפש הבהמית ותאוותיה מושכים את האדם 'למטה', שיהיה מונח בחומריות וגסות של העולם הזה. ואילו תאוותה של הנפש האלוקית היא, שהאדם יעלה 'למעלה', שיתעסק רק בדברים עדינים, בטוב וחסד ובקיום תורה ומצוות.

אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן, מייסד חסידות חב"ד, כותב, שאת הכוחות לנצח במלחמה זו מקבלים במיוחד בשעת התפילה. הוא מבאר באריכות שבקטעי תפילת שחרית טמונים תובנות, שהמתבונן בהם מקבל כוחות שאכן יצליח להגביר את נפשו האלוקית על נפשו הבהמית, ולנצחה.

וכך מסביר אדמו"ר הזקן:

התפילה בנויה כסולם שיש בו כמה שליבות. כל קטע מקדם את האדם שלב נוסף, עד שיגיע לשלב הנכסף ל"ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך – בשני יצריך". מומלץ מאוד ללמוד בהרחבה את מאמרי החסידות המבארים, את המשמעות הפנימית של כל קטעי התפילה האלה.

אך ננסה, לפחות בתמציתיות להתחקות אחר המפתח לניצחון ב'מלחמה' הזו. מהי הנקודה המרכזית שמבטיחה הצלחה בהכנעת ה'בהמה' השוכנת בתוכנו ?

ניתן ללמוד זאת מסדר הקרבת קרבן התמיד בכל יום ויום על המזבח. שהרי אחרי חורבן בית המקדש תיקנו חכמים את סדר התפילות, כתחליף להקרבת הקרבנות.

המרכיב העיקרי שהיה בקביעות על המזבח היה - אש ! כלשון הפסוק: 'אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה'.

על המזבח היו כמה מערכות עצים. הייתה אש שירדה באופן ניסי מן השמים ולעומתה הייתה אש שהכוהנים הכינו והציתו בכל יום. כל הפרטים ההלכתיים של הדלקת האש מבוארים בתלמוד. אך הנקודה העיקרית היא – האש. רק כשיש אש וחום ניתן לגרום לכיליון  'הבהמה'. החום והתלהבות של הקדושה דוחה את החושך של הטומאה.

✿

התפילה צריכה להיות בחום ובהתלהבות.  

איך מציתים את האש הזו בלב פנימה ? איך יוצרים את החום הזה ? זה בא ו"נולד" מהמוח דווקא ! כאשר לפני התפילה לומדים ומתבוננים בגדולת הבורא, חשים שהתפילה היא ה'מפגש' עם הקב"ה. זה מצית, לפחות, אש קטנה בלב...

זה מזכיר פתגם עתיק ששמעתי לפני שנים רבות מסבי ז"ל: "כוס תה ופרק תהילים מביא תמיד תועלת, אך בתנאי שיהיו חמים..."

✿

אבל זה לא הכל,

בספר התניא מביא אדמו"ר הזקן נקודה נוספת, שמבטיחה את הניצחון במלחמה, הוא מבאר בהרחבה, שכמו היאבקות שבין שני אנשים, ידוע שהצד המנצח לא יהיה בהכרח מי שגיבור פיזית, הניצחון יהיה אצל מי שניגש לזירת הקרב מתוך שמחה, ובטחון מוחלט, וללא שום דאגה או עצבות.

שהרי מורל גבוה ובטחון בצדקת הדרך, מביאים הצלחה וניצחון. וכך גם במלחמת הנפשות,

וכפתגם הידוע "לא המנצח שמח אלא השמח הוא המנצח"

✿

"כי תצא למלחה למלחמה – על אויבך", כשתרגיש שאתה מעליו, כי יש לך 'סיר של חמין', בך בוערת האש ויש לך שמחה פנימית ובטחון בניצחון, הרי ברור ש"ונתנו ה' אלוקיך בידך" !

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר