במדינת גיאנה, השוכנת בחוף הצפון מזרחי של דרום אמריקה. עבד מר שמואל בענף היהלומים של המדינה. באחד הימים, בזמן העבודה הוא הביט אל צג האבטחה, וראה יהודי דתי עומד בפתח. הוא שפשף את עיניו כדי לוודא שאינו חולם, משום שמאז שהגיע לגיאנה לא הזדמן לו לפגוש אף יהודי. הוא כמובן פתח לו את הדלת ואז פגש לראשונה את החסיד ר' יצחק נמס.

ר' יצחק היה חסיד חב"ד שלפרנסתו התעסק בענף הבולים. גם נסיעתו לגיאנה הייתה למטרה זו. אך יהודי כמו ר' יצחק לא עושה שום דבר בלי לקבל תחילה את ברכת הדרך מהרבי. לשם כך עבר ליד הרבי באחד מימי ראשון לפני נסיעתו. הרבי ברכו ונתן לו שטר של דולר לצדקה. ואז, נתן לו דולר נוסף, ואמר לו, שימסור זאת ליהודי בגיאנה.

כשר' יצחק קיבל את השליחות, החלק העסקי של הנסיעה הפך אצלו לחלק שולי... ומטרת הנסיעה הייתה אצלו לא העסקה כלכלית לשמה נסע, אלא מציאת היהודי, וקיום שליחותו של הרבי.

מהרגע שהגיע ר' יצחק לגיאנה, הוא פתח בחיפושים נמרצים אחר יהודי מקומי. עד מהרה התברר, כי זו משימה לא קלה. עלעול בספר הטלפוני, חיפוש שמות שנשמעים יהודיים לא הניב דבר, בכל מקום קיבל תשובה זהה: אין יהודים בגיאנה !

אחרי כמה ימים של חיפוש לא מוצלח, היה ר' יצחק מאושר לגלות כי ישנו, לפחות יהודי אחד באזור - סוחר יהלומים מאנטוורפן, בלגיה - וכך הוא מצא את דרכו למר שמואל. כשהתעניין אצלו ר' יצחק אם הוא מכיר יהודים במקום, נענה, שהוא כבר חמש שנים בעיר ולא נפגש אף לא עם יהודי, ומסתבר שאין יהודים בגיאנה.
אבל רבי יצחק היה נחוש בדעתו. היה לו ברור שאם הרבי אמר לתת את הדולר ליהודי מקומי, וודאי שהוא נמצא.

בסופו של דבר, נודע לר' יצחק על יהודי מקומי בשם מר סולומון. הוא מיהר לכתובת שניתנה לו, אך היה המום בכניסתו. הבית היה מלא, פשוטו כמשמעו, מהרצפה ועד לתקרה, בצורות שונות של עבודה זרה, עשרות פסלים מעטרים את הקירות, הרצפה והמדפים. מאוחר יותר נודע כי רוב הפסלים שייכים לאשתו של סולמון, ילידת הודו.

מכיוון שר' יצחק לא יכל להישאר בסביבה כזו, הוא מיהר לעזוב את הבית והוא הזמין את מר סולומון לחדרו בבית המלון. שם הוא אירחו בחמימות ובשמחה, וכמובן, נתן לו את הדולר מהרבי. התפתחה ביניהם שיחה לבבית.  למעשה, היו אלו שיחות שנמשכו כמה ימים.

ר' יצחק הזמין את מר סולומון להצטרף אליו לחדרו במלון לסעודת שבת. בפעם הראשונה בחייו שמע קידוש, ברך על שתי חלות ואכל 'גפילטע פיש'. וכך ישבו שניהם ודיברו עד לשעות הקטנות של הלילה.

אט אט, התלקח הניצוץ היהודי בליבו של מר סולומון. לא עבר זמן רב עד שהוא הודיע בגאווה לר' יצחק שהוא השליך את כל הפסלים מביתו.
ר' יצחק חיבקו מרוב אושר, והעניק לו תמונה של הרבי. בהמשך הוא החל להתפלל, הניח תפילין ואף הכשיר את מטבח ביתו.

היה מרגש לראות איך שטר של דולר אחד, בשילוב של מילים מלב חם של חסיד אמיתי, הצליחו להצית אש קודש במקום כל-כך מרחוק. במשך הזמן, הפך מר סולומון ליהודי שומר תורה ומצוות כדת וכדין.

✿

אנו נמצאים בימים האחרונים של שנת תשע"ז. השבת הקרובה היא בעצם השבת האחרונה של השנה. תמיד, בכל השנים קוראים בתורה בשבת זו את פרשת ניצבים. (ןלעיתים, כמו השנה, ניצבים וגם וילך) אם כך, מוכרחים לומר שבפרשה זו ישנה ההכנה הראויה לקראת ראש השנה והשנה הבאה עלינו לטובה.

הכנה זו טמונה כבר במילים הראשונות של הפרשה, כאשר משה רבינו אומר לעם ישראל  "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' ... לעברך בברית ה'..." המילה היום רומזת גם על ראש השנה.

✿

כולם יודעים שתפילות ה'ימים הנוראים' ארוכות מאוד. ישנם כאלו שאף 'נבהלים' מהמחזור ה'עבה'... מומלץ להתכונן מראש וללמוד את מבנה התפילות וסידורם, וכן את פירוש המילים ה'קשות'. כך התפילה תהיה חוויה עילאית שלא נרצה שתסתיים.

נתבונן מעט לעומק בתפילת המוסף של ראש השנה. אמנם בכל תפילה יש מבנה בסיסי שאינו משתנה מיום ליום, הוא קיים בתפילות של כל ימות השנה, אך יש תוספות ייחודיות לימים מיוחדים. (כגון, בשבתות, בראשי חדשים, בחגים וכו') התוספת המיוחדת בתפילות המוסף של ראש השנה מורכבת משלוש ברכות, משלשה נושאים: מלכויות זיכרונות ושופרות.

הדבר מבוסס על דברי חז"ל המופיעים בתלמוד:

"אמר הקב"ה, אמרו לפני 'מלכויות' – כדי שתמליכוני עליכם.

'זכרונות' – כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה.

ובמה ? ב'שופר'".

וכל אחד משלשת נושאים אלו, מלכויות זיכרונות ושופרות, מופיע בתפילה בהרחבה.

בהתבוננות מעמיקה, צפה ועולה שאלה לא פשוטה,

אילו חז"ל היו אומרים שהקב"ה מבקש "שתקבלו עליכם מלכותי", ניחא. אבל הבקשה היא "כדי שתמליכוני"  וזה מאוד תמוה ?  נברא קטן יכול אולי לקבל עליו עול מלכות שמים, אך כיצד הוא יוכל להמליך את הקב"ה כמלך ? איזה כוח יש לו לעשות דבר כ"כ משמעותי,

ונחדד את השאלה: בהמלכת מלך בשר ודם, אפילו אם מאה אלף כבשים ישמיעו קול מתחנן, הרי הם לא יצליחו להשפיע על אדם, שיהיה 'מלך' שלהם... גם אם מיליוני עצים ינועו מצד לצד, הם לא יגרמו שהאדם יהיה עליהם 'מלך'. רק בני אדם יוכלו לפעול זאת !

מדוע ? כי חייב שיהיה איזה שייכות ערכית בין העם למלך. אמנם יש ביניהם דיסטנס, אבל ברור שחייב גם להיות ביניהם יחס של קירוב, לפחות כלשהו. ולכן רק בני אדם מעוררים רצון אצל מלך בשר ודם להיות מלך,

אולם כשמדובר בין נברא לבורא הרי המרחק הוא אין סופי, מרחק הרבה יותר גדול מאשר בין עצים לבני אדם. איך יתכן שיוכל האדם להמליך את הבורא, בראש השנה, להיות מלך על כל הארץ ?

✿

בפרשת 'אתם ניצבים' שקוראים כהכנה לראש השנה, טמונה התשובה לשאלה זו. בזה שהתורה מדגישה ש'כולכם' יחד ניצבים לפני ה', כדי 'לעברך בברית'. היא מגלה לנו את הסוד ! כל נשמות ישראל, 'כולכם', ממש ללא יוצא מן הכלל, מקושרות במהותן להקב"ה, בברית עולם.  

מה כוחה של כריתת ברית ?

היא מקשרת בין השנים בקשר נצחי. כדי ששום סיבה חיצונית לא תוכל לבטל או אפילו להחליש את עוצמת הקשר. הקב"ה קשר את עצמו בברית עולם עם כל נשמות ישראל, ומעתה שכולנו קשורים ומאוחדים אתו, מובן איך יש ביכולתנו להמליך את הקב"ה בראש השנה על כל העולם כולו.

✿

מאחר וכל יהודי קשור בפנימיות נפשו לקב"ה. לכן, המשילו גדולי החסידות את היהודי ליהלום יקר. שגם אם נפל לבוץ וכוסה שכבה עבה של רפש ובוץ, או שהוא נמצא בבית מלא פסלים ועבודה זרה, כמועדינו מר סלומון. הוא אף פעם לא יאבד את מהותו, תמיד הוא ייחשב אוצר יקר. הבוץ אינו אלא שכבה חיצונית, אבל מאחוריו מצוי יהלום זוהר.

כזה הוא כל יהודי, יהיה מי שיהיה. בתוך נפשו הוא יהלום יקר. הנקודה היהודית זוהרת ומאירה בתוך נפשו, גם אם כל ימות השנה הוא מתנכר לה. ייתכן שהוא מציג כלפי סביבתו, ואף כלפי עצמו, את שכבות הבוץ. אבל אל לנו ללכת שולל אחר ההסוואה. עלינו לזכור תמיד שבפנים מצויה הנקודה היהודית היקרה מפז.
שבת שלום ושנה טובה

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"