שלמה ניהל פונדק שחכר מהפריץ המקומי שהיה ידוע כשונא ישראל ורודף בצע. הוא היה חייב לפריץ את דמי החכירה השנתיים, ועקב החורף הקשה שהשפיע לרעה על הכנסותיו מהפונדק, לא הי' בידו אפילו חלק קטן מהסכום. וחשש שאם יאחר בתשלום אפילו יום אחד, עלול הפריץ האכזר להשליך אותו ואת כל משפחתו לבור.

עברו כמה ימים ומזג האוויר עדיין לא השתפר, אזר שלמה אומץ וניגש לפריץ וביקש ממנו לדחות את זמן התשלום. הפריץ קיבל את שלמה ושמע את דבריו, אבל בעיניו התנוצץ ניצוץ ערמומי של חמדנות וחשב בליבו שזו הזדמנות לסחוט את היהודי עד טיפת כספו האחרונה,

'ראה נא, שלמה,' אמר הפריץ, תוכל לדחות את התשלום בארבעה חודשים, אבל עבור כל חודש של איחור עליך לשלם ריבית של חמישים רובל'. שלמה היה המום מהסכום הגבוה, אבל לא הייתה לו ברירה אלא להסכים.

השבועות חלפו ומזג האוויר השתפר מעט. האיכרים עוברי אורַח חזרו לפקוד את הפונדק. ושלמה הצליח לצבור את דמי החכירה שהיה חייב לפריץ, אבל את ה- 200 רובל הנוספים, דמי הריבית הגבוהה שהטיל עליו, לא היה לו מאיפה להשיג.

המועד האחרון לתשלום התקרב, ושלמה הבין שאין לו ברירה אלא להימלט על נפשו לפני שהפריץ הרשע יעניש אותו בחומרה. הוא הגיע אל הפריץ כמה ימים לפני תום הזמן ושילם לו את הסכום המקורי של דמי החכירה. וכשהפריץ שאל מה עם  דמי הריבית, אמר לו שלמה שהוא יביא את הכסף בסיום תקופת החכירה.

למחרת בבוקר העמיס שלמה את כל מיטלטליו על עגלתו, ויצא עם אשתו וילדיו אל הדרך המובילה אל העיר הגדולה, הרחק משליטתו של הפריץ. בעודו נוסע בשבילי הכפר, הגיחה לפתע מולו עגלה מפוארת רתומה לארבעה סוסים אבירים. פניו של שלמה החווירו כשהבחין שזוהי כרכרתו של הפריץ. הוא חשש שהפריץ יגלה שהוא בורח ממנו. ברגע האחרון עלה במוחו של שלמה רעיון מבריק. הוא נופף בידו אל הפריץ וקרא: 'שלום לך אדוני הפריץ הנכבד. אני נוסע העירה לחגוג את החג, עם אחיו היהודים, ומיד כשאשוב אכנס אליך ואסדיר את חובי'.

'חג ? איזה חג ?' תמה הפריץ. 'אני מכיר את החגים היהודיים - פסח, שבועות וסוכות, אבל אף אחד מהם לא חל בעונה הזו של השנה'.

'אתה צודק, אדוני הפריץ', ענה שלמה, 'החג הזה נקרא 'חג פלֵיטָתֵנו', והוא חג חשוב מאוד אצלנו היהודים'.

''חג פליטתנו' ?' המהם הפריץ. 'מעולם לא שמעתי על החג הזה. סע לשלום ומיד לאחר החג אל תשכח להגיע אלי עם הכסף'. שלמה הודה בליבו לקב"ה שנחלץ מהצרה, ומיהר להמשיך בדרכו ולהתרחק מהכפר ומשליטתו של הפריץ.

למחרת בבוקר נקלע הפריץ לעיר הסמוכה, והופתע לראות שבתי המסחר של היהודים פתוחים כבכל יום. הוא ניגש ליהודי הראשון שפגש ושאל: 'אמור לי, הכיצד אתם עובדים כרגיל, למרות שהיום חג אצלכם?'

היהודי פער עיניים בתימהון: 'חג? איזה חג היום?'

'היהודי שחוכר ממני את בית המרזח אמר לי בפירוש שהוא נוסע לחגוג חג עם אחיו היהודים'.  אמר הפריץ.

היהודי הבין מיד שמאחורי ה'חג' מסתתר משהו אחר. והתעניין, 'איזה חג אמר לך החוכר שהוא חוגג?'  'הוא אמר שקוראים לזה 'חג פליטתנו',' אמר הפריץ.

היהודי שהבין מה קרה כאן... אמר, 'בוודאי, איך יכולתי לשכוח ?'  ''חג פליטתנו' הוא חג חשוב ביותר אצלנו'.

'אז אם היום חג, מדוע כל החנויות שלכם פתוחות?' שאל הפריץ בחשדנות.

'אסביר לך,' אמר היהודי הפיקח. ''חג פליטתנו' הוא לא כמו פסח וסוכות. אין לו יום קבוע, אלא כל יהודי חוגג אותו כאשר מגיע זמנו...'

✿

חודש תשרי הוא חודש כללי עבור כל ימי השנה. בחודש זה מרוכזים כל סוגי המועדים, הוא נפתח בימים רציניים ביותר, ראש השנה ויום כיפור. ומיד עוברים במעבר חד ל"ושמחת בחגך" בחג הסוכות, עד לשיא ב'שמחת תורה'.

במבט ראשון נראה שהימים החשובים באמת הם ה'ימים הנוראים', ואילו שמחת הסוכות באה רק 'לשחרר' את הלחץ שנוצר בחציו הראשון של החודש. אך בתורת החסידות מבואר, שאדרבה, עיקר החודש הם ימי השמחה של סוכות שבהם מתבטא החיבוק האלוקי לכל יהודי, וה'ימים הנוראים' מהווים הכנה כדי שנגיע זכים ונקיים לייעד.

✿

מכל אחד ממועדי החודש אנו שואבים כוחות והוראות מיוחדים להצליח בעבודת ה' במשך כל השנה.

מה איפוא, מאפיין את מצוות הסוכה, ומה 'שואבים' ממנה לכל השנה ?

אחת ההוראות החשובות שהתורה דורשת מיהודי, היא "בכל דרכיך דעהו", דהיינו, יהודי נדרש לעבוד את ה' לא רק בשעת התפילה ולימוד התורה, אלא עליו לעבוד את ה' גם בשעה שהוא עוסק בענייניו האישיים, במעשי חולין של ה'יום-יום'. בעסקיו, באכילתו ושתיתו, ואפילו בעת השינה.

דבר זה בהחלט אינו מובן מאיליו. היצר שבנו 'מוכן' אולי להסכים שכאשר נמצאים בבית הכנסת עטופים בטלית ותפילין הרי זה זמן איכות של 'עבודת ה''. אולם הוא תוהה, מה שייך לעבוד את ה' בזמן הפנוי בכל עיסוק יום-יומי רגיל ?

אולם, מסתבר שדווקא בזה מתבטא עיקר תפקידו של יהודי עלי אדמות. לגלות את הבורא בכל פינה, לבטא את הקדושה גם בדברי חולין, ולהראות ש"אין עוד מלבדו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת". להתראות עם הקב"ה לא רק בתוך הבית פנימה, אלא גם בחוץ !

יהודי צריך להיות מובדל וניכר במעלתו גם באכילה ושתייה, במשא ומתן בדיבורו עם הבריות, בחיי המשפחה. בקיצור ב ה כ ל !

ואת הכוח להתנהגות זו אנו 'שואבים' מהסוכה.  

שהרי את מצוות הישיבה בסוכה מקיימים גם כשעוסקים בצרכים אישיים, כאכילה, שתייה וכדומה. לא חייבים לעשות איזה 'טקס דתי' כדי לקיים מצוות סוכה. גם כשנכנסים לסוכה רק לאכול פיסת עוגה עם כוס תה... מקיימים מצווה.

ומזה מקבל יהודי כוחות שגם במהלך כל השנה יקיים את ה"בכל דרכיך דעהו",

✿

זה מהווה בהחלט "'חג פלֵיטָתֵנו' מהפרעות היצר הרע, ה"פריץ של הכפר", כי מצד אחד אנו בסך הכל אוכלים ושותים, נפגשים עם ידידים או סתם נחים, אבל בסוכה ! זוהי מצוה שאין לו שום סיבה להפריע לקיימה.

ונזכה לקיום התפילה שאומרים לפני קריאת התורה בימי החול:

ותִּגָּלֶה וְתֵרָאֶה מַלְכוּתו עָלֵינוּ בזמן קרוב,  וְיָחון פְּלֵטָתֵנוּ וְפְּלֵטַת עַמּו בֵית יִשְׂרָאֵל. לחן ולחסד ולרחמים ונאמר אמן.

חג שמח

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר