סוחר עירוני עשיר, שדם כפרי זרם בעורקיו, פיתח תחביב מעניין. הוא הקים חווה, אליה אסף סוסים מובחרים מכל רחבי תבל. סוס פולני אציל ומובחר לצד סוס בולגרי משובח. באבוס אחד סעדו סוס מרוקאי עם סוס יווני מגזע ידוע והיה גם סוס מצרי בריא וחזק.

לעיתים קרובות אהב הסוחר לצאת למסע עם סוסיו, כשהקפיד לגוון ככל האפשר. יום אחד רתם ששה סוסים מהמובחרים שבחוותו: פולני, צרפתי, לבנוני, תימני, איטלקי והונגרי. עלה על המרכבה ויצא לטיול.

תוך כדי רכיבה, נקלעה המרכבה לביצה טובענית. הסוחר לא נבהל. אם לא יחלץ אותו הצרפתי, כך חשב, יעשה זאת ההונגרי. אם ייחלש התימני, האיטלקי יאזור עוז.

ואכן הוא הצליף באחד מהם. הסוס נבהל והחל למשוך במרץ את המרכבה, אך היא נשארה בבוץ ולא זזה. המשיך הסוחר להכות ולגעור כל פעם בסוס אחר. הסוסים התכווצו והתאמצו כל אחד בתורו, אך ללא הועיל, אט אט הוא קלט שהפעם הוא ב'בוץ אמתי'.

שעה עגומה עברה והנה נשמע מאחוריו קוק שקשוק עגלה. בתקווה הביט הסוחר לאחוריו, אך כשראה את הסוסים הכחושים הרתומים לעגלה המתקרבת, הבין שמהם לא תצמח הישועה.

העגלה התקרבה ו... כמובן שגם היא נתקעה בבוץ. העגלון הצליף על גבי שני הסוסים הכחושים, ולמרבה הפלא, תוך כמה דקות נחלצה העגלה מהביצה. הסוחר ההמום פנה לעגלון, וביקש ממנו הסבר ל'כישוף' שהתרחש לנגד עיניו.

'שום כישוף', צחק העגלון, 'בוא שחרר את סוסיך האצילים ואני ארתום את סוסיי למרכבתך, ואחלץ גם אתכם'. הסוחר אכן שחרר את סוסיו המובחרים והחזקים. ולמרכבתו נרתמו שני סוסים כחושים ודלים, מכה אחת ועוד אחת, והמרכבה חולצה מהביצה לדרך המלך.

הפציר הסוחר בעגלון שיגלה לו את הסוד המקצועי.

'אין כאן סוד ולא כישוף' אמר העגלון. הסיפור פשוט מאוד, במרכבתך ששה סוסים, וכאשר הכית את הפולני שמחו לאידו כל החמישה. כאשר הכית את המרוקאי, גם אז לא כאב כי אם לו, ורק הוא ניסה לחלץ את המרכבה. וכן הלאה. אולם שני סוסיי הכחושים לאם אחת נולדו, הם קשורים ומאוחדים זה לזה בקשר עמוק. וכשקשורים ומאוחדים יחד – גם כחושים ודלים יכולים לצאת מכל בוץ...

✿

בסיום פרשת השבוע, פרשת נח, מספרת לנו התורה דבר מופלא שהתרחש אחר שהעולם 'נרגע' מהמבול, מה שמוכר כ'סיפור דור הפלגה'.

התורה מתארת ש"וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים.... וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ, שֵׁם:  פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ". מבואר בספרי הקבלה שמטרת ההתאגדות של אותם אנשים סביב המגדל, הייתה בכדי להנציח את מעמדם, אולם לא רצו להבטל לרצון הבורא. ומאחר שהם ידעו איך להשתמש ב'קבלה מעשית' , הם חשבו "לאלץ" את הבורא שיהיה להם כח והשפעה בלתי מוגבלים.

בהמשך הפסוקים אנו קוראים מה הייתה תגובת הבורא: "וַיֹּאמֶר ה', הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, ... וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת".

לכאורה, התגובה של הקב"ה תמוהה ביותר. יש כאן 'צליל' של חשש... וכי שייך מצב שבן אנוש יעשה פעולה כלשהי, ובורא העולם יאמר שאין מי שיעצור בעדו לממש את זממו ?

התורה ממשיכה לספר לנו איך איך מתכוון הקב"ה 'להתמודד' עם הבעיה... מה מתכנן הבורא לעשות ? וכך אמר ה':  "הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ". דהיינו, שיתרחש 'נס' ולפתע לא יבינו האחד את שפת רעהו וייאלצו להיפרד.

התגובה, לא רק שאינה מסבירה את השאלה, אלא עוד מחזקת אותה, וכי לא ניתן לבטל את תכוניותיהם גם אילו היו נשארים כולם בשָׂפָה אֶחָת ?

✿

תורת החסידות מאירה את הסיפור בצורה מרתקת.

כשברא הקב"ה את העולם הוא קבע בו כללים גשמיים ורוחניים, והוא, הבורא, החליט שבדרך כלל הוא אינו משנה אותם.

בין השאר קבע הבורא, שההשפעות האלוקיות שמושפעות לבריאה לטוב ולמוטב, יהיו תלויים במעשי הנבראים.

אחד הדברים הכי משמעותיים והכי עוצמתיים בהתנהגות בני האדם, שגורמים להשפעות חסד אלוקי ללא מעצורים, זו אחדות ואהבה שביניהם ! בלשון חז"ל: "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא שלום".

את הסוד הזה ידעו גם אנשי 'דור הפלגה'. ולכן, כאשר הם חיפשו תחבולה שתאפשר להם לינוק מן המקור האלוקי בלי צורך למלא את רצון ה'. מה עשו ? הם השתדלו מאוד להתאחד ביניהם בכל דרך, ביודעם שזה מתכון בטוח להצלחה ! שהרי הבורא בעצמו קבע כלל זה בעולמו שאם יש אחדות לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת.

אך בזה הם כשלו. אכן נכון הדבר שהקב"ה קבע שאחדות בין בני אדם, תפעול גדולות ונצורות, אך יש תועלת באחדות כזו רק כשהיא מלאה בתוכן פנימי של התבטלות לרצון ה'. אחרת, זו אחדות טכנית בלבד, שמבוססת על אגו אישי. וברור שאין כל תועלת בנצחיות של התאגדות כזו,

לכן החליט הקב"ה שהדרך היחידה לבטלם היא, לשבש את אחדותם כדי שלֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ. וכשתתבטל האחדות לא יהיה להם עוד כוח (אותו כוח שהבורא בעצמו הכניס בבריאה) וממילא גם תכניותיהם תתבטלנה.

✿

לסיום, כדאי להתבונן בנקודה נוספת,

האחדות שגילו, לא הייתה אמנם במתכונת הרצויה, אך אחדות מסוימת הייתה כאן, והיא הועילה להם בכל זאת לבל ייענשו ויאבדו כאנשי דור המבול.

הגמרא אומרת, שלמרות שדור הפלגה מרדו בבורא, דהיינו, שהם חטאו בין אדם למקום בעוד שחטאם של דור המבול היה 'בין אדם לחברו', הרי דור המבול אבד ואילו אנשי דור הפלגה נשארו בחיים. זאת, משום שבדור המבול "הייתה מריבה ביניהם" ואילו 'דור הפלגה' "היו נוהגים אהבה ורעות ביניהם", מה שמלמדנו עד כמה  "שנאוי המחלוקת וגדול השלום".

שנזכה כולנו להיות כאחד ויקוים בנו הנאמר "ברכנו אבינו כולנו כאחד"

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר