שליח של הרבי לעיר דס-פליינס בדרום מדינת אילינוי שבארה"ב, הרב בנימין שיימאן, יצא כהרגלו, בערב חנוכה תשס"ג (2002), לביקור שגרתי בכלא בעל סיווג ביטחוני מֵרבי, בעיר צ'סטר. מנהג קבוע היה לו לקראת כל חג הוא היה דואג להביא לאסירים היהודים ציוד וחומרי הסברה הקשורים בחג. וכך כאמור עשה לקראת חנוכה.

בעלון שהכין היה כמובן סיפור נס החנוכה, הלכות החג, מנהגיו וסמליו, וכמובן הדרכה מעשית להדלקת הנרות בשמונת ימי החנוכה. בעמוד האחורי של העלון היה מרשם להכנת לביבות. כדי לעורר עניין פורטו שם גם המנהגים והמסורות של עדות ישראל השונות, לאופן הכנת הלביבות – לביבות מתוקות, לביבות גבינה, לביבות מלוחות או עם ריבה וכדומה.

ראשית הוא ניגש לקצין הדת (ה'צ'פליין') של הכלא לבקש את אישורו לחלוקת עלוני החנוכה שהביא.  הצ'פליין, מייק גרין שמו, בן 43, היה כומר פרוטסטנטי אדוק. עם זה, רחש יחס חם וידידותי לאסירים היהודים.

הכומר עיין בעלון וסקר את כל עמודיו. כשהגיע למתכון, בחן היטב את המרשם. כשסיים, השמיע לפתע קריאת התפעלות: 'בדיוק לביבות כאלו הייתה סבתי מכינה'.

הרב שיימאן נדרך למשמע המשפט הלא צפוי הזה, ושרל את הכומר: "סבתך לא הייתה אף היא פרוטסטנטית אדוקה?!".

הכומר השיב בפשטות כי סבתו הייתה יהודייה, אך היא ובעלה (הלא-יהודי) שמרו את זהותה היהודית בסוד. הם נפטרו בעודו ילד קטן, והוא זוכר ביקורים משותפים איתם בבית-עלמין יהודי, ואת טעם לביבות תפוחי-האדמה שהייתה הסבתא מכינה בחנוכה. וסיים ואמר: 'תמיד ידעתי שאני "רבע" יהודי, שכן חוץ מהסבתא, סבי והורי אבי הם אירים'.

הרב שיימאן לא היה צריך יותר מדי זמן בשביל להבין שבעצם הצ'פליין שלפניו הוא יהודי ! כיון שכך הוא החל להסביר לו שהואיל ואמו היא בתה של הסבתא היהודייה, הרי שהוא יהודי 'מלא' ולא 'רבע יהודי' בלבד, כי על-פי ההלכה, מעמדו של היהודי, נקבעת על פי האם.

הכומר שהיה המום. התקשה מאוד לקבל את התגלית החדשה, אך אט-אט התאושש והדברים חדרו להכרתו. בו-במקום הוצע לו להניח תפילין. הוא נענה בחפץ לב. השליח כרך את רצועות התפילין על זרועו וראשו ואמר איתו 'שמע ישראל'. הוא היה נרגש ועם זה הייתה לו הרגשה מוזרה בגלל הניגוד הבולט והצורם בין הנחת התפילין ובין כל מה שהוא מייצג.

הרב שיימאן חזר לביתו נסער מהגילוי. אך לא הסתפק בעדותו של הכומר, אלא רצה לוודא את הדברים. הכומר סיפר לו על דודה זקנה שלו, המתגוררת בעיר פאוריה באילינוי. באמצעות שליח חב"ד בעיר, הרב אלי לנגזם, יצר קשר עם האישה הזקנה והוא והכומר נסעו אליה. הדודה אישרה מיד את סיפורו של הכומר. היא העידה כי היא זוכרת היטב את ברית-המילה של מייק, כאשר נקרא שמו בישראל 'מרדכי חיים' !

מייק החל אט-אט להתקרב ליהדות, הוא התחיל לקיים מצוות בסיסיות, והתקדם צעד אחר צעד. התגובות במשפחתו היו מעורבות, וכמובן לא-פשוטות. גם הכמרים, עמיתיו לשעבר, וכמו-כן אסירים שהכירו אותו והאמינו בו, לא הקלו עליו את התפנית.

מייק גרין לא הסתפק בשיבתו אל היהדות, אלא פנה אל השר הממונה על בתי-הסוהר בבקשה לאפשר לו להמשיך בתפקידו כצ'פליין, אך הפעם כראביי יהודי ולא ככומר פרוטסטנטי. האישור המיוחל ניתן לבסוף, ובתעודה החדשה הוצמד לשמו התואר: 'ראביי יהודי'.

נשמה תועה שזכתה להכיר באמת ולאמץ אותה בזכות הלביבות בעלון החנוכה.

✿

בספר תהילים (פרק פ') מבקש דוד המלך מהקב"ה שכבר יהיה סוף לגלותנו ושנזכה לבנית בית מקדשנו. הוא מתחנן שוב ושוב: 'הֲשִׁיבֵנוּ וְהָאֵר פָּנֶיךָ, וְנִוָּשֵׁעָה'. בפתיחת המזמור הוא אומר דברי שבח להקב"ה, על אהבתו ודאגתו לבני ישראל: 'רֹעֵה יִשְׂרָאֵל, הַאֲזִינָה. נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף '

עם ישראל מכונים במזמור זה בשם 'יוסף', כינוי שאינו מוכר כלל ועיקר, ולכל הדעות אינו שגרתי !

מה הסיבה שדוד המלך ע"ה בחר לתאר את עם ישראל דוקא בשם 'יוסף' ? מה המסר אותו רצה להעביר לנו באמצעות כינוי זה ?

מסביר על כך רש"י ואומר, 'כל ישראל נקראים על שם יוסף, לפי שהוא פרנסם וכלכלם בימי הרעב'. דהיינו, שבשנות הרעב שהיו במצרים, הי' לבני ישראל מזון, מהמאגרים של יוסף הצדיק.

מבלי להמעיט חלילה בכך, כלומר, שמקור חיותם בגשמיות קיבלו בני ישראל מיוסף, אולם סוף סוף היה זה רק בפרק זמן קצר יחסית. האם זה מצדיק שכל בני ישראל ייקראו בקביעות על שם יוסף ?

שאלה נכונה, אך כדאי להתבונן בעניין, במבט רחב ועמוק יותר.

'ימי הרעב' אינם כוללים רק את הרעב הפיזי שהי' במצרים במשך שנים בודדות. אלא כאן יש רמז גם לכל תקופת הגלות הארוכה, שנמשכת כבר יותר מדאי הרבה זמן ! זו תקופה ממושכת של חושך והעלם והסתר גדולים, שיש בהם 'רעב רוחני', ויוסף הצדיק נותן לכל יהודי את הכוח להחזיק מעמד ולא להתבלבל מהמצב הנורא.

✿

יוסף הצדיק הי' היחיד מכל האחים, שחי בצורה אקטיבית, בתוך מצרים. ולמרות הסביבה ה'חשוכה', נשאר בצדקותו. לעומת האחים, שבחרו להיות רועי צאן, מנותקים מהסביבה ומההמולה שבעיר, ורק כך נשארו בצדקותם.

יוסף לא היה 'איש פרטי', ולכן כל בני ישראל, לדורותיהם, מושפעים, רוחנית, מאישיותו המיוחדת ! יוסף הצדיק נתן את הכוח לכל אחד בכל דור ותקופה, לא להתפעל מהמצב בסביבתו, ותמיד להישאר איתנים באמונה.

מחד, יוסף הצדיק נותן את הכוח גם ליהודי שגדל בצורה מעוותת, והוא בטוח שהוא "כומר פרוטסטנטי", הוא מנהל 'עולם' בסביבה מצרית, ובכלך זאת אין זה פוגם בעצם נשמתו. היא נשארת טהורה לנצח ! ובסופו של דבר זה בא גם לידי גילוי.

ועד"ז לאידך, גם יהודי שחי כראוי ליהודי, והוא שומר תורה ומצוות, יש לו מיוסף את הכוחות להישאר נאמן לה' ולתורתו גם אם הוא נאלץ, לפרנסתו, להיות 'בתוך' מצרים. בתוך העולם.

✿

השבוע זכינו לנס חנוכה מיוחד, החסיד הרב שלום מרדכי רובשקין, שנשפט ל 27 שנים, זכה אחרי 8 שנים של ייסורי גוף ונפש, להשתחרר מהכלא האמריקאי.

כל העולם היהודי חגג ורקד במשך שעות, עם השמע הבשורה הטובה, היו אלה שעות מרגשות של אחוות יהודים מיוחדת.

החסיד הרב שלום מרדכי, הי' מנותק 8 שנים מהסביבה היהודית והחסידית, ולמרות זאת נשאר בצדקותו, ואף חיזק רבים אחרים באמונה בטחון בהקב"ה, גם בהיותו בין כותלי הכלא.

רק גופו היה בכלא שמור, אך נשמתו אף פעם לא הייתה בכלא. היא הצליחה להפיץ אור גדול של אמונה ובטחון בה'.

אין ספק שזה הכוח של יוסף הצדיק שפרנס וכלכל את כולם בימי הרעב. והוא נמצא בכל אחד מאיתנו.

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

 יו"ר