בעיירה קטנה בערבות אוקראינה, סיפר אחד מרבניה הגדולים של גלציה, התגורר איש יהודי שהתרחק לחלוטין מיהדותו, לא נשאר בו שום סימן יהודי, הוא התנהג ברשעות נוראה כלפי אחיו היהודים עד שהפך להיות ‘מוסר’ ומלשין למלכות, ובמיוחד אהב להציק  לגדולי ישראל וצדיקי הדור.

בצר להם, התכנסו רבני העיירה לאסיפה ממושכת, הם חשו כי איש זה מסכן, כפשוטו, חייהם של יהודים רבים. ובתום דיונים ארוכים וקשים, נמנו וגמרו בלית ברירה, לחייב אדם זה במיתה. ומאחר שאין כוחם של ישראל אלא בפיהם, על כן הם ניגשו לגדולי וצדיקי הדור וביקשו שיתפללו למותו של מלשין זה, שממרר את חייהם.

כשראו שהתפילות לא נענו. חשו הצדיקים כי זכותו של הצדיק רבי זאב וואלף מהעיירה הסמוכה, היא זו שמגנה עליו שכל רע לא יאונה לו. יצאו, אפוא, הצדיקים לביתו של רבי זאב כדי לדבר על לבו שיסיר את 'חסותו' מאותו רשע...

כשהגיעו הצדיקים למעונו, היה זה יום שישי. רבי זאב הקשיב לטענותיהם בתשומת לב, ואמר, שעתה הוא ערב שבת, ואין זה זמן מתאים להתעסק בקללת איש יהודי. מחוסר ברירה נשארו הצדיקים לשבות בבית של הרבי.

בכל סעודות השבת הם ניסו להעלות את הנושא, אך הרבי לא השיב דבר. ביום ראשון, נכנסו הצדיקים לחדרו של הרבי ושטחו לפניו את בקשתם. הפעם האירו פניו של רבי זאב, ואמר, הקשיבו ואספר לכם דבר:

כאשר דוד המלך מתאר בתהלים, את היום שבו יופיע מלך המשיח, הוא כותב: “יובילו שי למורא” דהיינו, מלכי אומות העולם יביאו שי, מתנה, למשיח צדקנו.

איזו מתנה הם יכולים להביא לו, והרי המעדנים מצויים כעפר והטובה תהא משופעת הרבה, ומלך המשיח ישלוט בעולם כולו, ולא יזדקק לא לטובתם ולא למתנותיהם.

ואז תאר רבי זאב בפני אורחיו, תיאור חי וצבעוני של היום בו יתגלה בע"ה המלך המשיח, וכך אמר:

ביום שיבוא משיח, בני ישראל יהיו טרודים בפרנסתם. סוחר הבדים יעמוד בחנותו וימדוד בד; בעל בית המרזח יעמוד מאחורי הדלפק וימזוג ‘משקה’ לדורשים, הסנדלר יחבר פיסות עור למנעלי רגליים, וכן הלאה.

וכך לפתע פתאום, בעיצומה של המלאכה, יישמע מן הרחוב קול רעש גדול. הסוחר יתפלא וישאל את הלקוח, מה פשר קול הרעש שנשמע כעת ? ובכל זאת הוא ימשיך במלאכתו כהרגלו.

כשיגבר הרעש ויתחזק, ייצא הלקוח אל מחוץ לחנות, ויראה כי המון יהודים, אנשים נשים וטף, תלמידי חכמים ופשוטי עם, אצים רצים בחיפזון, וכשיברר מה קרה, הם יענו לו תוך כדי מרוצה, משיח בא ! אנו רצים לבית הכנסת ולבית המדרש לחטוף עוד תפילה, לומר עוד פרק תהילים, ללמוד משהו, שכן זו ההכנה היחידה שנוכל להתקרב לקדושה. כי מלך המשיח לא מתחשב בכסף או בזהב, רק בקדושה ובטהרה. והלקוח מה יעשה ? הוא יצטרף וירוץ יחד איתם אל בית המדרש.

הסוחר יעמוד וימתין לשובו של הלקוח, לתת לו את אשר הזמין. ולפתע ינסר בחלל העיירה קול תקיעת שופר. הסוחרים יקפצו ממקומם, ויצאו החוצה לראות מה קרה. וכשיודע להם כי זה קולו של המשיח וכי הוא הגיע, ימהרו גם הם להצטרף להולכי בית המדרש.

ואז יבוא ענן גדול, וייקח עמו את כל מי שכבר 'מוכן' להיכנס במחיצתו של מלך המשיח. הנותרים בבית המדרש ימשיכו בתפילתם ותורתם, עד שהענן יבוא בשנית, וילקט קבוצה נוספת ששבו בתשובה. וכך יחזור הענן שוב ושוב עד שילקט ויקבץ את כל בני ישראל, ויביאם לירושלים ולבית המקדש.

המשיך רבי זאב בתיאורו החי ואמר:

עמי העולם ישמעו את קול שופרו של משיח, ייפול עליהם אימה ופחד, ויטכסו עצה מה להביא למלך המשיח, כדי לרצות אותו ולהינצל מעונשו. כל אחד יביע את דעתו, זה בכה, וזה בכה. עד שפיקח שבהם יאמר, דעו שכל דבריכם דברי הבל הם. מלך המשיח אינו זקוק למתנותיכם, כל המתנות שבעולם אינן חשובות בעיניו. אך זאת עצתי, לשלוח לו את היקר בעיניו מכל; הבה נשלח לו איש יהודי במתנה. נושיב אותו בכרכרה מפוארת, נשים כתר על ראשו וכל המלכים יתלו את כתריהם סביבו; כך נראה ונוכיח למשיח כי נכנענו לפניו, ומי יודע אולי בזאת נפייס את דעתו.

דברי החכם ייכנסו ללבבותיהם של המלכים, וישלחו לחפש אחר יהודי כדי להביאו כמתנה למשיח. אך  באותה שעה כבר לא יימצא אפילו יהודי אחד, שכן כולם חזרו בתשובה זה מכבר, והענן נשא אותם אל ארץ הקודש ואל ירושלים הקדושה, אף אחד לא נשאר  בארץ העמים !

אך לאחר חיפושים רבים הם ימצאו, יהודי רשע אחד, אחד ובודד, שנשאר מן “האובדים והנידחים”. בשמחה הם יושיבוהו בכרכרה מפוארת, ישימו כתר מלכות על ראשו ומסביבו יניחו את כל כתריהם וישגרוהו בכבוד גדול כשי למלך המשיח.

וכשיגיעו מלכי העולם למלך המשיח לירושלים עיר הקודש, ישלחו להודיע לו, שכל מלכי מזרח ומערב באים לשחר את פניו, ולהשתחוות לפניו, ואף מתנה יקרה הביאו לו.

ומלך המשיח יתמה וישאל:  ומה היא המתנה ? ישיבו המלכים פה אחד - יהודי !

אז יקום מלך המשיח ויאמר, יהודי ? אכן, זו המתנה הגדולה והחשובה ביותר עבורי, שכן גם היהודי הגרוע ביותר מיוחס ויקר מכל !…

וסיים הצדיק רבי זאב את סיפורו ואמר, ומתנה חשובה כזו רוצים אתם שאקלל?!

✿

בפרשתנו מתואר בהרחבה אודות פרידתו של יעקב אבינו מבניו, והברכות שנתן לכל אחד מהם בהזדמנות זו. שהיו בהם דברי נבואה רבים על העתיד.

בדברי נבואתו ליהודה, אומר יעקב "לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה ... עַד כִּי-יָבֹא שִׁילֹה", כלומר, שבכל הדורות העתידיים, החל מדוד המלך עד ביאת משיח צדקנו, יהיו המנהיגים בני ישראל משבט יהודה.

מלך המשיח – היכן הוא מרומז בפסוק זה ?

המילים "עַד כִּי-יָבֹא שִׁילֹה" רומזים למשיח. כיצד ? בעל ה'טורים' אומר, כי הגימטריה של משיח (358) הוא הגימטריה של יבא שילה (358). ואילו רש"י מבאר שמשיח מרומז במילה 'שילה' המורכבת משתי מילים שי-לו, ועל יסוד דברי דוד המלך בתהילים 'יֹבִילוּ שַׁי, לַמּוֹרָא'. שרומזים שאומות העולם יביאו שי למלך המשיח !

✿

הרבי הקודם מליובאוויטש, רבי יוסף יצחק נ"ע, הסביר שדברי יעקב ליהודה עַד כִּי-יָבֹא שִׁילֹה, אינם מלמדים רק על השי של אומות העולם, הם גם מלמדים אותנו מהי העבודה המיוחדת, הנדרשת מאתנו, כדי לזכות לביאת המשיח.

הגימטריה של יבא הוא 13, כמו המילה אחד.

הגימטריה של שילה הוא 345 כמו המילה משה.

וכשמצרפים יָבֹא שִׁילֹה הוא, כאמור, 358 = דהיינו משיח.

ובמילים פשוטות:

בכוח התורה שקיבלנו ממשה רבינו, נחדיר את מציאות הבורא בכל העולם, שכולם יכירו שה' אחד, וכמובן שגם בני ישראל יחיו בשלום יחדיו, כראוי לעם אחד. כך נזכה כולנו תיכף ומיד ממש לביאת משיח.

ובמהרה בימינו נזכה שצום העשירי, שהוא עשרה בטבת, ייהפך לששון ושמחה ויום טוב.

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר