הפעם נפתח כהרגלינו בסיפור, אך לא סיפור על רבנים וגם לא אגדה עממית, הפעם נפתח בסיפור ידוע מפרשת השבוע, סיפורה של בת פרעה שיורדת לרחוץ ביאור.

יוכבד, אמו של משה רבינו, הכניסה את משה בהיותו תינוק בן 3 חודשים בלבד, לתיבה, ושמה אותו ביאור. בת פרעה כשירדה להתרחץ ביאור, הבחינה בתיבה ששטה על פני המים, והתורה מספרת לנו ש"ותשלח את אמתה – ותקחהו".

חז"ל מבארים שהיא הושיטה את ידה, לקחת את התיבה, ואז התרחש נס גדול, ידה התארכה בכמה מטרים ! כך היא הצליחה לקחת את התיבה, על אף ששטה במרחק מהחוף.

✿

באחת האספות שהתקיימו בעיר פ. שבפולין, אצל רב העיר, הרב מאיר שפירא ז"ל, ישבו כמה מראשי הקהל, ודנו, בעניין חשוב, שהיה נוגע להצלת רבים מהקהילה,

בשלב מסוים הגיעו למסקנה שיש קושי רב לבצע את הדבר, ואין בידם את האמצעים הדרושים לכך, והם חשבו 'להרים ידיים', דהיינו להתייאש.

הרב שפירא שנכח במקום, סיפר להם את סיפורה של בת פרעה ושאל שאלה, שבעצם כל אחד מאתנו אולי שאל את עצמו או היה אמור לשאול את עצמו, מה חשבה בת פרעה כשהושיטה את ידה הקצרה לתיבה שנמצאת במרחק רב ? כל אחד יודע מהי אורכה של יד וברור הרי שאין שום תועלת בהושטת יד, במצב זה. אין שום סיכוי להצליח במשימה ולהוציא את התיבה ממקום המצאה בהושטת יד.

אלא, סיים הרב בהתלהבות, בת פרעה באה ללמד אותנו משהו, היא רוצה לומר לנו שהאדם צריך תמיד לחתור למטרה, גם אם היא נראית רחוקה מהשיג ידו, אל לו להתייאש, אלא צריך להשתדל לחזק את האמונה והביטחון בה',

כשמתקדמים למטרה – מצליחים !

✿

גישה זו, צריכה להיות עבורנו דרך חיים בכל תחום וענין.

בכל דבר שעושים, במיוחד אם הוא טוב, עלולים להיתקל בקשיים ואתגרים כאלו ואחרים, ובלשונו הטהורה של בעל התניא: "כל מעשה עולם הזה קשים...". זה קורה בחינוך הנוער, זה קורה בעשיית מעשה חסד ועזרה לזולת, זה יכול להיות גם כשאנחנו רוצים לקיים מצווה או להדר בה, וזה יכול לקרות בעוד אינספור דברים, בתחום הרוחני או בתחום הגשמי.

בכל פעם שנתקלים בקושי, צריך לזכור את בת פרעה שבאה להציל את משה רבינו ולנהוג כמוה.

לעשות את שלנו, בנחישות וברצינות, לא להירתע ממה שנראה "מחסור באמצעים או משאבים". אם אנחנו נעשה את שלנו, הקב"ה יסייע, גם, אם יש צורך בנס !

✿

פעמים רבות דייק הרבי, בסגנונו של הפתגם הידוע בתלמוד: "יגעתי ומצאתי – תאמין".

במבט ראשון, אינו מובן, מדוע השתמשו חז"ל במושג "מציאה", על השקעה של "יגיעה". כי הרי מציאה באה, בדרך כלל, בהיסח הדעת ואם כך מתאים היה יותר לומר "יגעתי והשגתי". ומדוע בכל אופן השתמשו חז"ל במושג "מציאה" ?

אלא, כאשר אדם מתייגע. כשהוא מושיט את ידו למטרה, גם כשזה כרוך במאמץ, ונראה בלתי אפשרי להשגה, מובטח לו שהתוצאה תהיה כה מפתיעה, עד שירגיש שזו בעצם מציאה ! ההצלחה תהיה הרבה הרבה מעבר להשקעה והיגיעה.

✿

מספרים על אחד מגדולי ישראל, שנסע באנייה עם בניו, ורב החובל יצא מגדרו לעזור להם בכשרות המזון, באחד הימים גילה רב החובל לרב שגם הוא בעצם יהודי. אמר אותו רב גדול, שעתה הכל מובן, כי אכן הוא תמה כל הזמן, איך יתכן שגוי מתאמץ כל כך וללא שום תמורה עבור כשרות, הרי זה נוגד את טבעו, אך כשנשמה יהודית פועמת בו ברור הדבר.

וגם את זה אנו יכולים ללמוד מבת פרעה שירדה ליאור.

חז"ל אמרו שמטרת ירידתה לרחוץ ביאור, הייתה 'טבילה' במקווה לשם גירות. וזה, כמובן גם מסביר את הושטת ידה להצלת משה, מתוך אמונה וביטחון שתצליח. זה נבע מעוצמת הנשמה היהודית שנכנסה בה באותה שעה.

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר