משאלה של ילד...

גב' שפרה חנה הנדרי, גדלה בבית יהודי חם אך לא שומר תורה ומצוות. את היהדות סימל עבורה בשנות ילדותה, סבה. ר' שמואל ברוידא ז"ל.

משפחתה התגוררה במינסוטה, והייתה מחוברת לקהילה הרפורמית. במהלך הזמן התקרב אחיה לבית חב"ד וחזר לחיי תורה ומצוות מלאים. בהשפעתו גם היא התחילה לבקר לעיתים בתיכון "בית חנה" לבנות שהוקם ע"י בית חב"ד.

באחת השבתות היא הוזמנה למשפחה מקהילת חב"ד. כולם דיברו בהתרגשות שזוהי שבת לפני י' שבט, יום פטירתו של הרבי הקודם מחב"ד, והיום שבו נעשה הרבי לנשיא חב"ד. ולכבוד יום זה יגיע ל"בית חנה" הרב שלמה זלמן הכט, שליחו של הרבי הקודם לשיקגו, שהוא מרצה בעל שם.

ואכן ההרצאה הייתה מרתקת. הרב הכט, תיאר בקול צעיר ונמרץ את זיכרונותיו מהרבי הקודם, ודיבר על העובדה שבזכותו יש בארצות הברית כל כך הרבה יהודים שלא שכחו את יהדותם, ומשתדלים לשמור תורה ומצוות. הוא גם סיפר סיפורים שהוא אישית זכר אודות הרבי הקודם. ולפתע הגיע הסיפור ששינה את חייה של הגב' שפרה חנה:

וכך הוא סיפר: "במשך שנות מלחמת העולם השנייה הייתה לנו בשיקגו קרן הצלה, שמטרתה הייתה לסייע לפליטים. עם סיום המלחמה היו בקרן כ -  180,000 $, את הכספים העברנו ליהודים שנסעו לארץ ישראל ולפריז. היה יהודי יקר שתרם רבות לקרן ההצלה, ואף היה מעורב בה מאוד, שמו ר' שמואל ברוידא".

חושיה של שפרה חנה התחדדו, הן מדובר בסבה...

המשיך הרב הכט: "הרב ברוידא רצה לנסוע בעצמו אחרי המלחמה לפריז, להיפגש שם מקרוב עם הפליטים ולחלק להם כספים. כשחזר מנסיעתו, אמר לי: 'הרב הכט, אני רוצה לחלוק עמך חוויה שלעולם לא אשכח. נפגשתי עם המון פליטים והתעניינתי מאוד במצבם. ואז בחרתי ילד אחד מילדי הפליטים. ואמרתי לו: ראה נא, ילד יקר, אני נוסע בחזרה לאמריקה, האם יש משהו שאתה מאוד מאוד רוצה ? אני רוצה למלא משאלה אחת גדולה בשבילך'.

חשבתי, אמר הרב ברוידא, שהילד יבקש, דבר מה שלא היה יכול לקבל בזמן המלחמה: סוכרייה, בגד חדש או צעצוע. ואולי אוכל טוב... הילד היה רק בן שמונה, ומה הוא ביקש ממני ?!  הוא אמר לי בקול נרגש: אני רוצה לבוא אתך לאמריקה ולראות את הרבי !"     

הרב הכט הסביר ואמר, 'ר' שמואל ברוידא לא היה חסיד, הוא היה איש קר, וילנאי. אך הילד הזה הצליח לרגש אותו עד דמעות, הוא התפעל מאוד מכך שילד קטן הצליח להפנים כל כך את הקשר לרבי, בלי שפגש בו'. ואז אמר לי הרב ברוידא, אם זוהי בקשתו של ילד קטן שעבר את כל אימת השואה,  תשיג גם לי ראיון אצל הרבי, אני חייב להיכנס אליו.

שפרה חנה הנדרי שישבה בשורה הראשונה, הייתה מרוגשת מאוד כששמעה את הסיפור על סבה ר' שמואל ודמעותיה זלגו וזלגו. לאחר ההרצאה ביקש הרב הכט לשוחח עמה, והשלים לה חלק עיקרי בסיפור:

היה זה בשנת ה'תש"ז (1947), בריאותו של הרבי הקודם הייתה רופפת, טסתי עם סבך, הרב ברוידא משיקגו לניו יורק לקראת פגישתו עם הרבי. לאחר יחידות ארוכה יחסית יצא סבך ואמר, 'זו הייתה החוויה הכי מיוחדת בחיי', יותר הוא לא סיפר.

לאחר מכן ביקש ממני המזכיר שאכנס לרבי. להפתעתי סיפר לי הרבי:

"ר' שמואל ברוידא היה עכשיו אצלי, הוא סיפר לי על מעשיו ואז שאלתיו: מה נשמע עם הילדים שלך ? ור' שמואל פרץ בבכי... כל ששת ילדיו לא היו שומרי מצוות', הרבי הביט בי ואמר: 'הבטחתי לר' שמואל שיבוא יום ותהיה לו נחת מהנכדים שלו"

רק עכשיו אני מבין, סיים הרב הכט, מדוע סיפר לי הרבי את הדברים...

לאחר ניסי יציאת מצרים ומכת בכורות, אומרת התורה בסיום פרשתנו: " וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ, מָחָר לֵאמֹר מַה-זֹּאת ?  וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם".

מדוע מציינת התורה, מתי תבוא שאלת הבן ? הרי יש להשיב לו בכל זמן שהוא ישאל, היום או מחר ?!

המילה מָחָר אינה מסמלת כאן את היום שאחרי היום הנוכחי, אלא היא מסמלת דור חדש, שאינו מכיר כלל את הוויית הדור הקודם. הוא אפילו חש זרות וניכור להכרתו של הדור הקודם, לדור זה יש לספר הכול מההתחלה ולקרבו למורשת האבות.

דבר זה רמוז בלשונו הטהורה והמדויקת של רש"י בפירושו על הפסוק: 'יש מחר שהוא עכשיו. ויש מחר לאחר זמן'.

כלומר, יש דור ה'מחר' שהוא בכל זאת 'של עכשיו'. הוא מרגיש קרוב לעולמם של הוריו, הוא שואף להמשיך את דרכם ולחיות על פי אמונתם. שאלותיו הם רק שאלות של הבהרה, ברור לגמרי שלבן כזה יש להשיב ולהסביר את עניני היהדות, בסבר פנים יפות.

אבל יש דור שהוא 'מחר לאחר זמן', הוא שייך לזמן אחר ולתקופה אחרת.

ההבדל ביניהם דומה להבדל שבין פרחים, יפים ככל שיהיו, לאחר קטיפתם. בימים הראשונים, על אף שהם כבר אינם קשורים לאדמה, מקור חיותם. הם מצליחים לשמור על יופיים ועל המראה הנאה שלהם, משום שעל אף הניתוק עדיין יש בהם חיות מן המקור.

אך כעבור זמן, הם מאבדים גם את מעט הלחלוחית שהייתה בהם וכולנו יודעים מה יקרה להם כעבור זמן.

כזה הוא "דור המחר שלאחר זמן", שאלותיו באות, פעמים רבות, לא רק מחוסר ידיעה, אלא גם מתוך תחושת התנכרות מוחלטת לחיי היהדות.

מחדשת לנו התורה, שלמרות הכל, מוטלת עלינו האחריות להשיב גם ל'בן' כזה באהבה ובסבלנות, כך יכנס גם הוא חזרה תחת כנפי השכינה. צריך לזכור שגם הוא בנו יחידו של הקב"ה, וחייבים לקרבו ולהביא אליו את אור התורה.

אך בשונה מהפרחים שנבלו, אותם לא נוכל להחזיר לאדמה ולהחיות, הוא, "הבן של המחר", יוכל להתחבר מחדש ולפרוח.  

בעוד שבוע יחול י' שבט, יום ההילולא של הרבי הקודם, והיום שבו זכינו שהרבי קיבל על עצמו את ההנהגה של הדור.

במכתב מפורט מדריך הרבי את כלל החסידים איך לנצל את היום המיוחד – י' שבט. ואצטט אותו כלשונו הקדושה:

"לבקר...במקום כינוסי הנוער שלעת עתה עדיין אינו חרדי – ולבאר להם איך שחיבה יתירה נודעת להם תמיד מאת כ"ק מו"ח אדמו"ר...לבאר להם את אשר תבע מהם, והתקווה והביטחון  אשר בטח בהם, אשר סוף סוף ימלאו את תפקידם בהחזקת היהדות והפצת התורה בכל המרץ החום והחיות..."

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר  



<< הקודםלרשימה המלאההבא >>




להורדת האפליקציה
במכשירי אנדרואיד