בעבר הלא כ"כ רחוק, נסיעה לחו"ל לא הייתה ענין שבשיגרה. גם העלות הכספית הייתה גבוהה באופן יחסי ומנעה מאנשים רבים לטוס, בכל זאת, בני הזוג כ. נענו להזמנת קרובי משפחתם והחליטו להשתתף בחתונת יקירם בעיר הגדולה בנ.י. במיוחד שקיוו שזאת תהיה עבורם הזדמנות לבקר בחצרו של הרבי מליובאוויטש ולהיכנס אליו ליחידות.

ואכן הם השתתפו בחתונה המיוחדת, הם התפעלו ביותר מהרחבות הגשמית העצומה שהייתה שם בחתונה בנ.י. בכל התחומים. הם לא הורגלו לראות דברים כאלו במקום מגורם.

דבר אחד הם לא הצליחו 'לעכל' בשום אופן. הם ראו שאוכל 'טוב' בכמות רבה מאוד נזרק לאשפה. זה הציק להם מאוד עד כדי שהצליח להעיב על ההנאה של שמחת החתונה, הם יצאו משם מתוסכלים ומבולבלים ובתחושה קשה.

כעבור ימים ספורים הם זכו, כמתוכנן, להיכנס ליחידות אצל הרבי, ובפתק שהגישו לרבי הם ציינו שהגעתם לנ.י. הייתה כדי להשתתף בחתונה.

לקראת סיום היחידות, פנה אליהם הרבי ושאלם, 'איך היה בחתונה שהשתתפתם ?' הם לא התכוננו לשאלה כזו... וגם לא הרגישו נוח לספר 'לשון הרע' על מה שראו שם. ולכן שתקו... כשהרבי ראה שאינם מגיבים, אמר להם משפט קצר, 'נו, כנראה היה שם שמח מאוד!'...

כשיצאו מחדר הרבי, הם התבוננו בברכות ובדברים המיוחדים שזכו לשמוע מהרבי, וכששחזרו את מהלך החתונה הם הבינו, שהרבי היטיב לתאר את החתונה... אכן, השמחה הייתה שם עצומה באופן חריג. מעודם לא זכו להשתתף בשמחה כה גדולה. ואז הם הפנימו איזה מסר חזק לימד אותם הרבי ב'דרך אגב'.

מצד אחד הייתה בחתונה מעלה עצומה ושמחה חריגה. ולאידך היה שם גם חסרון שדורש תיקון. השאלה היא רק על מה בוחרים לשים לב... על מה שמים את הדגש !

הם למדו כי כל אדם צריך להתרגל להיות טוב עין, לראות ולהעצים בכל דבר את הצד החיובי והטוב.

✿

בלעם הרשע חיפש כל דרך לקלל את עם ישראל.
הוא קיבל מבורא עולם את כוח הנבואה. דהיינו, כוחו היה בפיו, ולכן בחרו דווקא בו "להילחם" בבני ישראל.

בלעם ידע שהקב"ה אוהב את בני ישראל, ואין שום סיכוי שיקבל בנבואתו דברי קללה עליהם. בכל זאת, הוא יצא למשימה זו, וחשב שבכל זאת יזהה רגע של כעס אלוקי, ואז יצליח במזימתו.

הוא חיפש הזדמנויות לקטרג על בני ישראל, והתאמץ להבליט את מגרעותיהם, ואולי, בכך יוכל להביא עליהם קללה.

התורה מספרת שביום יציאתו לדרך עם שרי בלק, השכים בלעם בבוקר, ועל אף שהי' אדם מכובד, ובוודאי גם היו לו משרתים רבים, בכל זאת הוא "קלקל את השורה", וחבש בעצמו את האתון.

הוא היה כה להוט בשנאתו לבני ישראל, שלא הייתה לו סבלנות להמתין לעבדיו.

אולם, בעומק יותר, בפעולה זו חיפש בלעם לעורר קטרוג על היהודים,

הוא ראצה להבליט את המעשים החריגים שבהם "קלקלו" בני ישראל את השורה, בהם חרגו מדרך הישר.

עונה לו על כך הקב"ה, כמובא בדברי רש"י, "רשע, כבר קדמך אברהם אביהם, שנאמר וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו".

יש במענה זה שני הדגשים,

ראשית, שזכות המסירות נפש של אברהם אבינו, בהליכתו הזריזה לעקידת יצחק, גוברת על נסיון הקטרוג של בלעם, ואהבת הקב"ה לבניו לא נפגמה כלל.

שנית, הקב"ה מבהיר לבלעם, שלכל יהודי יש בעומק ליבו, אהבה מסותרת, אותה הוא קיבל בירושה מאברהם אבינו, ומכוחה הוא תמיד יישאר נאמן ליהדותו.

גם אם לעיתים הוא נכשל במעשיו, אפילו כשזה באופן גורף וזה נעשה ה"שורה" שלו... בכל זאת אהבתו המסותרת "מקלקלת את השורה" ומחזירה אותו למקומו הטבעי.

זה המבט הנכון על יהודי !

לא להבליט את השלילה, גם אם היא קיימת. לא לראות רק את כמויות ה"זבל"... את עיקר הדגש יש לתת לצד החיובי, וגם אם הוא כרגע מוסתר, הרי בסופו של דבר הוא יגבר !

✿

חכמי המשנה, מגדירים את ההבדלים בין "תלמידיו של אברהם אבינו" ל"תלמידיו של בלעם הרשע". הדבר הראשון שמבטא את דרכו של אברהם, הוא "עין טובה".

זוהי דרך החסידות, שייסד אדמו"ר הזקן. לכל לראש להיות 'דורש טוב' לכל אחד מישראל, להשתדל לעשות לו טובה בכל עניניו, ואז יהיה קל יותר להביט ב'עין יפה' על כל אחד. לראות את הצד הטוב והיפה שבו,

ויתירה מזו, גם אם מבחינים במשהו שלא נראה תקין... בכל זאת, עלינו 'ללמד זכות' על כל אחד מישראל !

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה