את הסיפור הבא שמעתי בימים האחרונים מ'כלי ראשון'. הקלטה מקורית ומרגשת מפי בעל המעשה, הלא הוא רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם זצ"ל, מי שהי' האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג.

רבי יקותיאל שתה את כוס התרעלה הנאצי, הוא גורש עם כל משפחתו לאושביץ, בזמן השואה האיומה. אשתו ואחד עשר ילדיו נספו, ובחסדי שמים הוא שרד. ובתום המלחמה אף הצליח לשקם את עצמו וזכה להקים בשנית משפחה וקהילה לתפארת.

רבי יקותיאל תאר את אחד המאורעות הקשים והמרגשים שחווה 'שם', תחת ציפורני הנאצים,

כשגורש למחנה ההשמדה, הי' ברשותו מספריים. למורת רוחו, בגזרת הנאצים הוא נאלץ מידי יום לגזוז בעצמו את זקנו, באמצעות המספריים , כדי להימנע מהשחתתו ע"י הגרמנים, בתער.

יום אחד, סיימו המספריים את תפקידם בעולם והם נשברו, ושוב לא הי' לו דרך לגזוז את זקנו. והוא אכן לא גזזם.

כשהיה בדרכו לעבודת פרך, יחד עם אחיו היהודים, ראה מולו את הקאפו הראשי, שהיה מוותיקי הממונים לפקח על האסירים. אותו קאפו היה אדם בעל אופי אכזרי במיוחד, עוד אחד מאותם "אוכלי אדם" ששרצו במחנות הרשע, חיי אנוש לא תפסו אצלו מקום.

כשהבחין הקאפו, שיש לרבי יקותיאל זיפי זקן בולטים, רץ לקראתו, והטיח בו מילים קשות על כך.

רבי יקותיאל התנצל, שלא הספיק להסתפר עד עתה, והבטיח לטפל בכך מיידית, הקאפו איים, שאם יראה אותו כך שוב, 'מרה תהיה אחריתו'.

מספריים הרי לא היו לו, ובתער לא רצה להשתמש בשום אופן, כך עבר עליו יום נוסף ללא גילוח.
במחנה לא היה היכן להתחבא, ולהמנע מלצאת לעבודה גם לא היה שייך. ולמזלו הרע, נפגש למחרת שוב, עם אותו קאפו.

כשהבחין בו, תפסו באכזריות רבה, והחל לרוץ עמו לביתן הספרים. כשנכנסו לביתן, ציוה הקאפו לספר, בקור רוח גרמני: 'תוריד לו את הזקן עם העור'... היה ברור לכל שלפקודות שניתנו במחנה אין דרך חזור...

רבי יקותיאל רעד כולו, לו היו רק מורידים לו את העור, הי' מבליג... אבל הזקן מה יהיה עליו... הוא לא יכל לשאת את האופציה שזקנו יוסר בתער.

מול כזה רשע אכזרי, שחיי אדם בעיניו כקליפת השום, לא היה מקום לתחנונים ובכיות, אך הדמעות זלגו מאליהם.

ברגע האחרון פנה רבי יקותיאל לקאפו ואמר : "אני אשכב על הריצפה, תכה בי 25 מלקות באלה, רק אל תגע בזקני" !

מי שהיה במחנה, יודע ש-25 מכות כאלו הם דרך כואבת ישירות לעולם האמת... רבי יקותיאל החליט למסור את נפשו למות, כדי לא לעבור על איסור הגילוח בתער

ואז התרחש הנס !

הקאפו האכזר התרכך, ובהפתעה גמורה אמר לרבי יקותיאל, 'תעוף מפה מיד ! אני לא רוצה לראותך יותר מול עיני !'

בכוחות אחרונים תפס את רגליו, והחל לנוס, שמח ומאושר שנשאר בחיים עם הזקן.

אולם, הקאפו החל גם הוא לרוץ אחריו... עד שצעק לו בפקודה 'עצור, עצור' ! רבי יקותיאל נבהל כהוגן, ומחוסר ברירה נעצר. ואז, השליך הקאפו לעברו דג ענק ואמר לו בבוז, תאכל יהודי !

האוכל הספיק לו לרבי יקותיאל לשלשה ימים !

בזכות מסירות הנפש על שמירת ההלכה, לא רק שניצל ממות בטוח, אלא עוד זכה להחיות את נפשו בימים הבאים.

✿

פרשתינו נקראת על שם פינחס.

במה מתבטאת ייחודיותו של פינחס ?

כשראה פינחס את המעשה הלא מוסרי של זמרי בן סלוא עם המדיינית, הוא לא היסס לרגע, ולא נכנס לחשבונות של שכל והגיון, כללי נימוס וכדו'.

הדבר היחיד שעמד לנגד עיניו, הי' רק לעשות את רצונו של הקב"ה, ומאחר שלא היה לו שום ספק שרצון ה' במקרה זה הוא, להרוג את זמרי עם המדיינית, הרי כך הוא עשה במסירות נפש ממש, על אף שהכניס את עצמו לסכנת חיים. ולא היה בטוח שהוא עצמו ייצא חי מהסיפור.

ומה קרה בפועל ?

הרבה ניסים ובאופן פלאי לגמרי, התרחשו לפנחס באותם רגעים, משום כך הפך פינחס להיות שם נרדף ל'פלא' ! לא רק שהצליח לשרוד ולהשאר בחיים, אלא אף זכה וקיבל כהונת עולם.

במסכת 'ברכות' בתלמוד, יש סוגיה מענינת, המתייחסת למשמעויות ורמזים שיש לחלומות. בין הדברים כתוב, מהו הרמז לאדם שראה בחלומו את פינחס ?... הגמרא מגיעה למסקנה, שיש בחלום זה סימן ש"פלא נעשה לו", כי מהותו של פנחס הוא פלא !

✿

ישנם, ב"ה, יהודים רבים שהם שומרי תורה ומצוות, ומקפידים על קלה כבחמורה, אבל הדרך של פנחס מבטאת משהו מיוחד !

בדרך כלל, אדם רגיל להתנהג בכל תחום, על פי טעם ודעת, וכאשר מגיע לקושי מסויים, כשיש פיתוי כזה או אחר היוצר קונפליקט בין קיום מצווה לצורך האישי שלו באותו זמן, הוא צריך לעמול קשה מאוד כדי לעורר בעצמו כח שבכל אופן יקיים את המצווה ולא 'יתקפל'.

למשל, בעל עסק מצליח, שהלקוחות זורמים לפתחו, כאשר מגיע זמן תפילת מנחה, ועליו לסגור, לזמן מה, את העסק בשעות השיא שלו, אין זה דבר קל ופשוט עבורו, שהרי באופן טבעי הוא עלול להפסיד לקוחות ופרנסה. אך אם יעמול ויחזק את בטחונו בה' הזן ומפרנס לכל, הוא יגיע למסקנה שהתפילה רק תוסיף בהצלחתו,

דהיינו, גם כשבסופו של דבר, הוא יבחר בדבר הנכון, לסגור את העסק וללכת לתפילה, זה כרוך אצלו בקושי ובמאמץ.

אולם, לעומתו, יכול להיות אדם, שמסור באופן מוחלט לרצון ה', אין בעולמו שום דבר אישי חוץ מעבודת הבורא,

הוא איש של מסירות נפש !

אדם זה אינו מתלבט אם להעדיף את הריוח האישי או את הציווי האלוקי, אין לו שום ספיקות. הוא פשוט בוחר את מה שצריך לבחור ועושה את מה שצריך לעשות, בדיוק כמו פינחס.

ואז גם הקב"ה נוהג עימו 'מידה כנגד מידה' ונעשים לו ניסים שלא עפ"י כללי הטבע.

בדיוק כמו שבתודעתו של רבי יקותיאל, לא היה כלל אפשרות שישחיתו את זקנו באופן הסותר את כללי התורה, ובסופו של דבר לא רק שרצונו התממש, אלא הרבה מעבר לכך.

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה