הר' שניאור זלמן יפה, היה עסקן חסידי בעל רגש חם. שזכה לקרובים רבים ונדירים מהרבי. הוא מצדו, השתדל תמיד לגרום לרבי לשמוח ולחייך,

הוא היה נוהג לדווח על פעולותיו באופן עקבי, וניצל כל הזדמנות  לגרום לרבי רוב נחת.

לפחות פעמיים בשנה, הי' ר' זלמן מגיע מאנגליה לניו יורק, להיות אצל הרבי. ונהג לתעד את ביקוריו באופן פרטני, יומניו האישיים מתייחדים ב'לחלוחית' חסידית יוצאת דופן.

סיפר לי נכדו, השליח הר' יוסף שי' לו, שזכה להיות עם סבו אצל הרבי ביחידות אחרי שמחת תורה של שנת תשמ"ב (1982). בין הדברים ביקש ר' זלמן שהרבי יברך אותו באותם ברכות כמו בשנה שעברה.

הגיב לו הרבי,

הרי אתה איש עסקים !

ידוע שבעלי עסקים תמיד רוצים לצמוח. כשעושים מאזן – חשבון נפש – בסוף שנה, צריכה להיות שאיפה שהשנה הבאה תהיה הרבה יותר טובה מקודמתה.

אתה צריך לבקש ברכה כמו איש עסקים !...

(היום, כ"ז אלול, הוא 'יום השנה' ה -18 לפטירתו של החסיד היקר ר' זלמן יפה ז"ל, ויהיו הדברים לעילוי נשמתו)

✿

לפני מספר שבועות, קראנו בתורה פסוק, המתאר את מעמדה המיוחד של ארץ ישראל. היא אינה כשאר הארצות. יש עליה השגחה והתייחסות מיוחדת: "תָּמִיד, עֵינֵי ה' אֱלֹקיךָ בָּהּ--מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה".

אדמו"ר הזקן, בעל ה'תניא' שואל בספרו, מדוע כתבה התורה שעיני ה' נמצאים בה רק עַד אַחֲרִית שָׁנָה. הרי המשמעות הפשוטה היא – שזה נמשך תמיד, וא"כ מדוע לא נאמר בפסוק "לעולם ועד" ? ברור כי כל אחרית שנה היא למעשה גם התחלת השנה שתבוא אחריה, וכך הלאה. מדוע יש כאן חלוקה לפרקי זמן מוגדרים ?

מה באמת מפסיק בין אחרית השנה לתחילת השנה הבאה ?

מקדים אדמו"ר הזקן ומבאר, איך צריך להביט על שנה.  מהלך של שנה אינו רק הגדרת פרק זמן סתמי, אלא היא יחידת זמן משמעותית.

אמנם במבט חיצוני לא מבחינים במה מתייחדת שנה זו מקודמתה. ואכן יש בה חזרה על דברים מסוימים שהיו גם בשנה הקודמת, ולכן היא נקראת 'שנה', מלשון חוזר ונשנה. אולם לאידך, יש בה בהחלט גם שוני וייחודיות. 'שנה' גם מלשון שינוי וחידוש.

למה הדבר דומה ?

למספר ילדים של אותם הורים. הם אמנם קשורים ודומים זה לזה, אבל ביסודו של דבר אין כאן המשך של דבר אחד, בהחלט יש הפסק בין ההוויה של ילד אחד לילד שבא אחריו.

כך גם 'שנה', אינה כמו חלק ממחזור קצוב וקבוע של יחידות לא משמעותיות, אלא מהלך של ימי השנה נתפס כהויה אורגנית שיש לה ראש ויש לה רגל. היא נחשבת כיחידה אחת שלימה לעצמה.

חוט של מאה מטר, לדוגמה, אפשר לחתוך לשני חוטים של חמישים מטר. אבל אם נחתוך יצור חי שיש לו ראש  ורגל, אף חלק לא ייחשב יותר ייצור חי...

התורה מגדירה שההשגחה האלוקית היא, מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה, כי בראש השנה יורדת לעולם פעימת חיים – התגלות אלוקית חדשה שמתחילה בר"ה ואף מסתיימת בסוף השנה.

בספר ה'תניא' מודגש, שהאור והחיות היורד בראש השנה הוא "אור חדש ומחודש שלא היה מאיר עדיין מעולם". זו 'פעימת חיים' חדשה שנמשכת מהמקור הראשון של כל המציאות, כמו גוף שחי מפעימת לב אחת עד לפעימה הבאה, כך גם החיות שנמשכת בראש השנה מתאימה רק לשנה זו ומסתיימת באחריתה. אח"כ תבוא פעימה חדשה לגמרי. וכדי שתהיה לה הצדקה, היא צריכה להיות טובה יותר ומעולה יותר ממה שהיה קודם.

ממש כמו חשיבה של 'איש עסקים'.

✿

רבים וודאי זוכרים, שלקראת כל ראש השנה, עורר הרבי הן במכתבים והן בהתוועדויות, לעשות הכנות רוחניות מתאימות לקראת השנה החדשה. פעמים רבות הציע הרבי שנקבל על עצמינו להוסיף בקיום התורה ומצוות משהו חדש, שלא עשינו בעבר.

ניתן היה לחוש בדברי הרבי, שאנו עומדים לקבל דבר חדש שלא היה עדיין מעולם.

הרב יחיאל מלוב סיפר, שבעת היותו מפקח בבתי הספר של 'רשת אהלי יוסף יצחק' ביקש ממנו מזכירו הראשי של הרבי - הרב חודוקוב שיעודד את התלמידים לרכוש סידור חדש מידי שנה. כדי שתהיה לתלמיד התרגשות וחמימות  מחודשת מידי שנה. 

בעמדנו בסיומה של שנה אסיים בלשונו של הרבי באחד ממכתביו:

"הטוב בעולם גדל ומתחזק בכל שנה, בכל יום ובכל רגע, שכן בכל רגע מתווספות פעולות טובות. ואפילו כאשר נראה שהלא-טוב מקבל משקל יתר, הרי זה רק באופן זמני. סוף סוף חייב הטוב להכריע והלא טוב חייב להתבטל לגמרי..."

בברכת שנה טובה

כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה