בעיירה קטנה היה יהודי שחי בפשטות, ואף בצמצום ודוחק. כל חייו הוא חלם שיבוא יום ותהיה לו חליפה יפה ומהודרת. הוא חסך פרוטה לפרוטה, וכשהצטבר סכום כספי נאה, הוא פנה לחייט, שהיה מפורסם במומחיותו במלאכה זו והזמין אצלו את חליפת חלומותיו.

החייט לקח את המידות הדרושות, וקבע, שהחליפה תהיה מוכנה בעוד כארבעים יום. היהודי היה מוכן להמתין ואף לשלם ככל שיידרש, העיקר שסוף סוף תהיה לו חליפה מיוחדת.

במועד המסוכם, הגיע מיודענו לקבל את חליפתו, אך מיד במדידה הראשונה הוא שם לב ששרוול שמאל קצר מהדרוש... לא נורא, אמר החייט, תכופף קצת את ידך השמאלית כלפי מטה, ותראה שהחליפה תתאים לך בדיוק...

דברי החייט שנאמרו בהחלטיות, שכנעו את הלקוח והוא כופף את ידו כלפי מטה, עד שהשרוולים אכן התאימו זה לזה...

אך אז הוא שם לב שהגזרה של החליפה בגב מכווצת, היא אינה מספיק ישרה ואינה מתאימה לגופו... לא נורא, אמר שוב החייט, אם תעקם קצת את גופך הצידה, התפר יעמוד עליך בצורה מאוד מדויקת... גם הפעם השתכנע, להטות את גופו, וראה זה פלא, עתה החליפה עמדה עליו בצורה מאוד 'מדויקת'...

וכך, כשיד שמאל מכופפת, וכל גופו עקום, הוא יצא לרחוב... בדרכו הוא שומע שהאנשים סביבו אומרים בהתפעלות, איזה חייט מומחה הוא הצליח לתפור חליפה כה מדויקת גם לאדם כה עקום...

♦

בפרשת השבוע אנו לומדים על המאורע המסעיר ביותר שהתרחש בעם ישראל.

משה רבינו עלה להר כדי להוריד לבני ישראל את הלוחות, והבטיח שיחזור כעבור ארבעים יום. כשהיה נדמה שכבר תמו הימים, ומשה רבינו עדיין לא חזר, התחילו לחשושים מכיוון ה'ערב רב', ש'זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ'. הם דרשו 'לתפור' חליפה חדשה בכל מחיר... להמציא תחליף למשה רבינו.

אהרן הכהן ניסה לעצור את הסחף וללחוץ להם על הכיס... הוא ביקש שיביאו לו את תכשיטי הנשים והילדים, בתקווה שעיכוב טבעי ימנע את החטא.

אך המכשפים שעלו עמם ממצרים ניצלו את רגע החולשה, וייצרו בכישופיהם עגל זהב. וכולם נגררו והתפעלו מהעגל שנוצר, למרות שזה עיקם את העם כולו...

♦

העבודה-זרה של 'עגל הזהב', אינו רק סיפור של ההיסטוריה הרחוקה, היא באה לידי ביטוי במהלך הדורות בצורות שונות. הצד המשותף לכל צורותיו של עגל הזהב, שהאדם 'מעקם' את עצמו ומנסה להתאים את מידותיו לפיתויי העגל... והוא עוד בטוח שזו חליפה יפה ומהודרת.

כל אחד מאתנו יכול לתת דוגמאות רבות ל"עגל הזהב" שלו באופן פרטי, ושל החברה בכלל, הטלפון הנייד, המדיה, רדיפה אחר הנאות העולם, ועוד. אולם אנו נתמקד בדוגמה אחת: הביזנס שלנו.

בעת שאנו מתעסקים מידי יום חול בצרכי הפרנסה, אנו בעצם מתמודדים עם העבודה זרה של 'עגל זהב'.

מה הקשר בין העיסוק במלאכה המותרת במהלך השבוע ל'עבודה זרה' ?

לפני שהתורה מספרת לנו אודות חטא העגל, היא מצווה אותנו על מצוות השבת. אך התורה אינה מסתפקת בציווי על שמירת השבת, אלא היא גם מתייחסת לעבודה המותרת בימי החול, כפי שנאמר, "שֵׁשֶׁת יָמִים, יֵעָשֶׂה מְלָאכָה",

גם בתחילת הפרשה הבאה, פרשת 'ויקהל', חוזרת התורה להזהיר על שמירת השבת,  וגם שם מופיעה שוב לשון דומה בקשר לעבודה המותרת בימות החול, ונאמר, "שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה".

יש בביטוי "תֵּעָשֶׂה" משהו חריג, נשמע ממנו, כאילו המלאכה נעשית מעצמה... הרי ברור, שהאדם עוסק ומתייגע רבות לפרנסתו, וכפי שנאמר בעשרת הדיברות  שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ, ומדוע כאן שינתה התורה את הניסוח ?

אלא, יש בביטוי מיוחד זה, הדרכה מדויקת מהי הדרך הנכונה לעסוק בענייני הפרנסה במשך השבוע, ואיך להימנע מהפיכתם ל'עגל הזהב', בששת ימי החול.

איך באמת ?

ליהודי המאמין ברור שכל מה שמתרחש בעולם בא אך ורק מהקדוש-ברוך-הוא ! ואילו כל ה'ממוצעים' הפועלים ברקע, כגון, השמש, הירח, הכוכבים והמזלות וכן כל השאר, דומים ממש לגרזן הבוקע את עצי היער. שברור לכל הצופה בעת חטיבת העצים, שאין כאן פעולה עצמאית של הגרזן. אלא הכול בא רק מכוחו של החוטב האוחז בגרזן בידיו. כך גם בנמשל, כל ההשפעות שבאות מהשמש או הירח וכו', אינם מכוח עצמם חלילה, אלא הכול מושפע מהבורא.

השקפה בריאה זו, צריכה להיות, לא רק בייחס לשמש או לירח, אלא באותה מידה גם לעסק. על אף שבאמצעותו מקבל האדם את פרנסתו בריווח במהלך כל השבוע, צריך הוא לזכור ולהאמין שהשפע בא מהקב"ה, והעסק אינו אלא אמצעי וצינור בלבד.

כל השפע הכלכלי בא רק מהקדוש-ברוך הוא. לא קיים שם מקור השפעה אחר! ורק מפני שהקב"ה בחר שההשפעה תעבור באמצעות ה'ביזנס', לכן במהלך ששת ימי החול צריך לעסוק בזה, אבל ח"ו לא להשתחוות להם ! לא לכופף ולעקם את עצמינו כדי שנתאים למידה של ה'ביזנס', ועוד לחשוב שאנחנו לובשים חליפה מהודרת.

וכדברי דוד המלך בתהילים, יְגִיעַ כַּפֶּיךָ, כִּי תֹאכֵל  אַשְׁרֶיךָ, וְטוֹב לָךְ. להתייגע רק בכפות ידיו אך לא לסגוד בראשו... לא להשקיע את ראשו ורובו בצורה כזו שלא יישאר זמן ופניות נפשית ורוחנית כמו תורה ותפילה. וכן לא לתת לעסק לבלבל אותנו, להטריד את מנוחתנו ו'להרחיק' אותנו ממשפחתנו.

על האדם לדעת שהוא רק מצווה לעשות 'כלי' לפרנסתו בדרך הטבע, אך להאמין בפשטות שההשפעות אינם תלויים בו ובהתחכמויותיו,  רק ברכת ה' היא תעשיר. וכשעובדים בצורה כזו מתקבלת התחושה שאכן שֵׁשֶׁת יָמִים, יֵעָשֶׂה / תֵּעָשֶׂה המְלָאכָה מעצמה.

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה