השבוע הלך לעולמו יהודי מיוחד, חסיד בכל נימי נפשו, הרב קלמן שמולביץ ז"ל.

בעקבות כך, נסעתי לירושלים לנחם את בנו ידידי הרב אליעזר שי' שמולביץ, שליח של הרבי לאור עקיבא.

בזמן הקצר ששהיתי שם, נכנס יהודי לנחם את המשפחה, וסיפר בהתרגשות מה היה מיוחד אצל הרב קלמן ז"ל,

לפני שנים, כשהוקם בשכונת מגוריו, 'בית וגן' בירושלים, מוסד חינוך טיפולי לנוער שהיה בו גם פנימייה, היו רבים מתושבי המקום שלא ראו זאת בעין יפה, כיוון שבלילי שבת היו רבים מהנערים, שבאו ממשפחות מצוקה, ומצבם לא היה בכי טוב, מסתובבים ברחובות השכונה, ובהתנהגותם, שלא התאימה לאופי הדתי של המקום. הם הפריעו לאווירה הרגועה של השכונה בכלל, ובשבת בפרט. תושבי השכונה הרבו לדבר בשלילת המוסד וכו'.

כשהגיע השמועה לאזניו של הרב קלמן, הוא הגיב באופן ספונטני, שאין שום אשמה בנערים הללו, הם פשוט לא טעמו טעם של שבת, ומיד החליט להזמין בכל שבוע קבוצת נערים לסעודת שבת, ופעל שעוד כמה יעשו כמוהו.

מיותר לומר כי ברגישותו הרבה, הוא הציל עשרות נערים מהדרדרות רוחנית, וזכה לראות נחת רב מהם.

סיפור זה מתאים מאוד למה שהרבי דיבר בעניין זה לפני כ 55 שנה...

♦

בשנת תשכ"ג (1973) עורר הרבי באופן מיוחד, אודות הצורך החיוני לקרב את הנוער לחיי תורה ומצוות, הרבי דיבר בשיחותיו וכתב באיגרותיו רבות אודות סיפור מיוחד שמלמד על צורך חיוני זה.

וכך סיפר הרבי:

בביתו של אדמו"ר הזקן, התגורר גם בנו (שהיה ממלא מקומו) רבנו דובער, המכונה אדמו"ר האמצעי. אדמו"ר הזקן היה גר בקומה העליונה, ובנו, אדמו"ר האמצעי, בקומה התחתונה.

 רבנו דובער, הצטיין בכוחות של ריכוז, העמקה ודביקות מאין כמוהם. עד כדי כך שבעת לימודו או תפלתו לא היה מרגיש דבר מהמתרחש סביבו  .פעם אחת בהיותו שקוע בלימודו, נפל בנו התינוק מתוך העריסה שעמדה  בחדרו ופרץ בבכי, אבל אדמו"ר האמצעי שהיה שקוע ומרוכז לא הרגיש ולא שמע דבר.

אולם, אביו, אדמו"ר הזקן, אף שדירתו הייתה בקומה העליונה, וגם הוא היה שקוע באותו שעה בלימודו, שמע את צעקת התינוק. הוא הפסיק לימודו, ירד ונכנס לחדרו של בנו,  הרים את התינוק, טיפל בו, הרגיעו והשכיבו בעריסה, ולא זז משם עד שראה את נכדו שוכב בשלוה בעריסתו. רבי דובער היה כה שקוע בלימודו שלא הרגיש כלל באביו שנכנס וטיפל בבנו.

לאחר זמן ובשעת הכושר, שוחח רבנו הזקן על העניין, עם אדמו"ר האמצעי, בנו, והסביר לו, אשר לא זו הדרך הנכונה, להיות שקוע בענייני לימוד, עד כדי כך שאינו שומע קול ילד בוכה.

חובה לשמוע את קולו של הילד, ובמיוחד בעת שהוא בוכה וזועק לעזרה.

♦

אחת ההוראות שהדגיש הרבי מסיפור זה, היא, שאל לו לאדם להיות שקוע בענייניו ואפילו הרוחניים עד כדי כך שלא ישמע קול ילד בוכה בקרבתו או בסביבתו ואפילו בריחוק מקום. גם אם הוא שקוע  בנושא הנעלה ביותר, קול ילד בוכה צריך שיגיע לכל אחד ואחת, ובאופן שיפסיק השומע מעניינו, יטפל בילד הבוכה ויעשה כל התלוי בו למלא את החסר לילד.

נפילת הילד', הסביר הרבי, היא גם במשמעות עמוקה ורחבה יותר, ישנם הרבה תינוקות, בגיל או בידיעות... ש'נפלו מהעריסה' היהודית, או שאף פעם לא זכו להיות בה. והם 'בוכים' מתוך מועקה ומצוקה של נפשם האלוקית. פעמים רבות הבכי הוא בקול פנימי שאינו נשמע, אדם לא תמיד יודע לפרש לעצמו מה חסר לו ומה מפריע לו, אולם נשמתו זועקת ! היא מרגישה את הריקנות ומחפשת תוכן ומטרה ראויים לשמם.

אדמו"ר הזקן לימד אותנו, "אל תחטאו בילד". חייבים להפסיק כל עסק ולטפל ב'ילד' להשיבו לאביו, אבינו אב הרחמן, כדי שיהיו לו חיים בעלי משמעות, שנשמתו תבוא על סיפוקה.

♦

בעוד ימים ספורים חל ל"ג בעומר, יום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי. ביום זה יוצאים 'יחד כל ילדי ישראל' לתהלוכות ססגוניות ברחובה של עיר, מתכנסים יחד בפארקים השונים, ושומעים אודות שבחו של רבי שמעון, אומרים יחד פסוקי תורה, מקבלים ממתקים ונהנים מאטרקציות שונות. ומהללים ומשבחים את ה' מתוך שמחה.

למרות החשיבות העצומה שיש ללימוד התורה בתוך בתי המדרש, הרי שביום זה יוצאים כולם לרחובה של עיר, כי צריך גם ללמוד תורה עם הילדים שנמצאים בחוץ, בכך מכניסים את הילד ל'עריסה' היהודית הנעימה, הוא מקבל את התורה בצורה חווייתית ונעימה, ובכך הוא שב לאבינו שבשמים.

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה